פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לאילת בעקבות מבצע עובדה

      במקום לנסוע שוב בכביש הערבה, העשירו את הנסיעה לאילת במסלול מרהיב ומרתק שעשו חיילי חטיבת הנגב ב-1949. הצעה ליורדים דרומה

      לנוסעים דרומה ישנן כיום כמה אפשרויות להגיע לקצה הדרומי של הארץ. הדרך הארוכה והרגשת החופש שממלאת את חלל המכונית גורמים לנוסעים לבחור את הדרך הקצרה והמהירה ביותר אל החופשה הנכספת באילת –כביש 90 ,הוא כביש הערבה.

      עד לתחילת שנות ה-50 הדרך היחידה מבאר שבע לאילת היתה דרך מעלה העקרבים המנדטורי בואך עין חצבה ומשם לאורך הערבה אילתה. מדובר היה בדרך עפר עקלקלה ומטלטלת והנסיעה בה ארכה לפחות יום. בשנת 1954 הותקף אוטובוס של אגד באחד מפיתולי הדרך במעלה העקרבים. המפגעים הגיעו מכיוון ירדן והיה צורך בטחוני להעביר את הכביש מערבה אל תוך הנגב . בשלב זה כבר החלו חיילי חיל ההנדסה לפרוץ תוואי חלופי ומוגן יותר היורד ממצפה רמון אל המכתש ונקרא "מעלה העצמאות" ומשם לאילת. לימים יתחבר קטע זה לכביש 40, וזו גם ההמלצה שלנו לכל מי שיורד לאילת ורוצה לשלב כביש נופי ובו אתרים מעניינים ומורשת קרב וגם ליהנות מתנועה דלילה יותר מזו שבכביש הערבה.

      את הדרך המעניינת, המרתקת והפראית ביותר לאילת חוו ללא ספק חיילי חטיבת הנגב במסגרת "מבצע עבדה" שחתם את מלחמת העצמאות במרץ 1949. בנסיעה לאילת דרך מצפה רמון נוכל להתחקות אחר מסעם של חיילי חטיבת הנגב בדרכם לקבוע עובדה באילת ומכאן השם "מבצע עובדה".

      בבוקר ה-6 במרץ יצאו שתי חטיבות מבאר שבע בדרכן לאילת. חיילי חטיבת הנגב בציר מערבי בתוואי שנחשב לבלתי עביר לרכב, וחיילי חטיבת גולני בדרך מעלה עקרבים לאילת. חטיבת גולני ביצעה למעשה פעולת הסחה שתאפשר תנועה חופשית יותר לחטיבת הנגב. בין החטיבות נוצרה מעין תחרות סמויה מי תהיה הראשונה שתגיע לאילת.

      חיילי חטיבת הנגב נעו דרך מערב מכתש רמון ומעבר ערוד אל מישורי נחל פארן. מראש מעלה העצמאות היורד למכתש רמון תצפית יפה על המכתש והחלק המערבי ששימש מעבר לחיילי חטיבת הנגב.

      נופים מהירח

      החיילים נעו בג'יפים עד לבקעת עבדה הנמצאת כ-60 ק"מ צפונה מאילת. אנו ניסע בכביש מס' 40 עד לצומת שיזפון, שם נפנה ימינה לכביש מס' 12 לאחר שנחלוף על פני הכניסה לישוב שחרות, תתגלה לפנינו בקעת עבדה המישורית ובה שדה התעופה ובסיס חיל האוויר. בבקעה זו הכשירו חיילי חטיבת הנגב שדה תעופה מאולתר שנקרא "שדה אברהם". במסגרת מבצע עבדה שולבו לראשונה בצה"ל כוחות רגליים וכוחות אוויר ובליל ה-6 במרץ, עם רדת החשיכה, נחתו בשדה המאולתר מטוסי התובלה הראשונים ובהם דלק, מזון ,תחמושת ושתי פלוגות רובאים רעננות.

      בשלשת הימים הבאים ערכו החיילים מסעות ממונעים ורגליים דרומה ודרום מזרחה בכוונה למצוא תוואי מתאים להגיע לאילת. החיילים היו חוזרים הלומי נוף אך ללא תוואי מתאים ונכסף. ואכן, מדרום לבקעת עבדה באזור הקניון האדום המרוחק כ-20 ק"מ צפונה מאילת אנו פוגשים נוף מצוקי ודרמטי יותר. באזור זה הגבול עם מצרים ממערב קרוב לכביש ומסומן בגדר לאורכו.

      לנוסעים המעוניינים לשלב מסלול הליכה קצר וחוויתי מומלץ לבקר בקניון האדום. כ-3 ק"מ אחרי הפנייה לקניון האדום נמצאת פנייה משולטת ימינה העולה בכביש קצר אל פסגת הר חזקיה. כשהגיעו חיילי חטיבת הנגב אל פסגת ההר שגובהו 838 מטר עמדו נפעמים מול הנוף הנשקף בצדו המצרי, הם תיארו את הנוף כלקוח מעולמות אחרים ומכאן קיבלה הבקעה שנקראה קע א נקב את שמה העברי "בקעת הירח". על פסגת ההר ניצבת אבן גבול מס' 82 שהיא אחת מ-91 אבנים שהונחו לאורך הגבול מרפיח ועד טאבה. כיום הגבול מסומן בגדר ולאורכו מגדלי שמירה של הצבא המצרי, אך חיילי חטיבת הנגב עמדו על ההר באין גדר וללא ידיעת הליגיון הערבי שישב לא רחוק משם במקום שנקרא ראס א נקב כ-5 ק"מ דרומה.

      מומלץ לגשת לצידו המזרחי של ההר לתצפית לכיוון דרום מזרח, ניתן לראות את ראש מפרץ אילת וההרים המצוקיים שאינם עבירים לרכב - כפי שלמדו הלוחמים בסיורים הרגליים שערכו באזור.

      מניפים את דגל הדיו

      קע א נקב וראס א נקב, או בעברית בקעת הדרך וראש הדרך בהתאמה, מעידים על הימצאות דרך חשובה ועתיקה שעוברת באזור. מדובר בדרך עולי הרגל למכה המקשרת את צפון אפריקה דרך צפון סיני וראש מפרץ אילת דרומה עם מכה. במהלך מבצע עבדה פגשו הלוחמים בעולה רגל שהופתע מהחיילים בפרט ומקיומה של מלחמת העצמאות בכלל.

      בין הר חזקיה לראס א נקב מפריד ואדי מצוקי שנקרא ואדי רדדי, כיום נחל נטפים. נוכל להבחין בו בירידה בכביש בעל ארבעה מסלולים שחוצה את הואדי בסוללת עפר. בקצה העלייה נמצא מחסום נטפים – מחסום צה"לי ובסמוך לו מוצב מצרי. זהו אזור ראס א נקב שמשם היתה קיימת דרך לאילת שהתבססה על הציר הקדום של עולי הרגל למכה.

      מפקדי חטיבת הנגב הבינו שלא ניתן לחצות את ואדי רדדי והחליטו להפתיע את חיילי הליגיון המצרי בראס א נקב ולהגיע אליהם ממערב דרך בקעת הירח שבשטח מצרים. הסמל המצרי הופתע מנוכחות צה"ל באזור (ועוד בצד המצרי), ונאלץ לאפשר להם את המעבר חזרה לשטח ישראל.

      מראס א נקב – מעבר נטפים, נסעו חיילי חטיבת הנגב למרגלות הר יואש שכיום ניתן לעלות אליו ברכב לתצפית מרשימה אל מפרץ אילת, והמשיכו דרך נחל שלמה אל ראש מפרץ אילת.
      ב-10 במרץ 1949 בשעה 15:00 הגיעו חיילי חטיבת הנגב אל משטרת אום רשרש הנטושה והניפו את "דגל הדיו" המפורסם. כשעתיים אחר כך הגיעו חיילי חטיבת גולני מכיוון הערבה מופתעים לראות את דגל ישראל מונף באום רשרש. גולני אמנם הגיעו בדרך הסלולה, אך נתקלו במארבים רבים של הליגיון הערבי .

      מבנה הבוץ של משטרת אום רשרש הפך לאתר הנצחה היסטורי ובו ניצב פסל המנציח את רגע הנפת דגל הדיו. רחבת אום רשרש ניצבת מדרום לקניון "מול הים" ומומלץ לבקר בה.

      כך נחתם מבצע עבדה שהפך את אילת לעובדה קיימת ולחלק ממדינת ישראל. מאז התפתחה אילת מכמה מבני בוץ לעיר התיירות מס' 1 בישראל, אך תמיד נעים לעמוד באום רשרש ולדמיין איך המפרץ התגלה לחיילים ללא העיר ובתי המלון.

      אילת (מערכת וואלה! NEWS)