בגן לאומי בית שערים נמצאות מערות תת-קרקעיות מרהיבות. שערי אבן מעוטרים מפרידים בין שלוות הנוף במקום לעולם התת קרקעי הקסום שבתוך המערות. ככל שמעמיקים פנימה, מתגלים אולמות ופרוזדורים, ארונות קבורה וכתובות עתיקות. זהו אתר הקבורה היהודי המדהים ביותר שנתגלה עד כה בישראל ובו נקברו יהודים עשירים וחשובים במאות הראשונות לספירה והחשוב שבהם, כך סוברים חלק מהחוקרים, רבי יהודה הנשיא, שהיה ראש הסנהדרין והמנהיג המדיני והרוחני באותה תקופה והוא שערך וחתם את המשנה. העתיקות מוקפות במרחבי דשא וחורש טבעי ואחרי הביקור במערות אפשר לצאת לאור היום ולערוך פיקניק תחת צילם של כלילי חורש, ברושים ואוירה שלוה מסביב.
אם חוזרים לכביש הגישה לגן הלאומי ובמעלה היציאה לצד הכביש יתגלה פסל השומר אלכסנדר זייד (על פי השילוט). מכאן נהנה מתצפית מרהיבה על כל אזור עמק יזרעאל, המוחרקה והר הכרמל. במרחק מה מהפסל נמצא קבר שיח' אבריק . זהו מבנה אבן עתיק, דו כיפתי וחד קומתי. לסיפור שמאחורי אותו אבריק, ישנן כמה גרסאות. הגרסא המפורסמת ביותר מבוססת על המסורת הערבית ולפיה שיח' הוא כהן דת וזקן העדה ואבריק הוא כד. האגדה מספרת על פועל שהיה ירא אלוהים והיה מקפיד וחרד לגבי מספר מועדי התפילה - חמש פעמים ביממה. על פי מנהג מאמינים המוסלמים, על הפועל לרחוץ ידיו ורגליו לפני כל תפילה ולכן כד המים (האבריק) היה תמיד איתו. יום אחד ירד מעבידו, האפנדי, בעל האדמה אל שדהו ומצא את עבדו מאריך בתפילה. כעס עליו כי מבטל הוא את זמנו ואינו עובד כמצופה, נטל ממנו את כד המים וניפצו אל הקרקע.
בהגיע שעת התפילה והעובד המאמין בא להיטהר - מצא הכד שבור, הצטער על כך, הרים את מטהו, היכה באדמה וקרא בקול: "בגזרת אללה". והנה החלו המים השפוכים מבעבעים ועולים וזורמים, וכך רחץ המאמין ידיו ורגליו, התפלל ופנה לעבודת יומו. לאחר מספר ימים חלה האדון, עצמותיו כאבו ודאבו ולא היה לו מרפא. כל זקני הכפר וסביבתו, המלחשים ובעלי הקמיעות לא עזרו. הביאו את הדרוויש אל האדון, שאל אותו הדרוויש הקדוש, "מה עשית"? סיפר האפנדי על מעשיו כל יום ביומו, וגם את מעשה שכירו והכד לא הסתיר. אמר הדרוויש: "יד ה' הייתה בך. צא ולא אל המאמין ופייס אותו". הלך האדון אל עבדו, וזה אמר לו: "במקום החטא - שם המחילה". יצאו אל השדה והנה המקום כולו בוץ ורפש, המים מבעבעים עדיין וזורמים. פילס לו האדון בידו מוצא למים, פשט בגדיו וקרב אל מקור המים, במקום בו נופץ הכד. כרע ברך, השתחווה והתפלש בבוץ עד הערב. התפלל ורחץ גופו בנחל הסמוך אשר מקומו במעיין יצחקייה ושב לביתו בריא ושלם.
סיפור המעשה הלך והתפרסם באזור כולו והבריות באו מקרוב ומרחוק מכל קצוות הארץ - אנשים רבים אשר עצמותיהם דוויות וביקשו להן מרפא ומזור בתוך הבוץ המופלא. כאשר נאסף העבד המאמין אל אבותיו, קבר אותו אדונו והקים לכבודו מבנה קבר נאה על ראש הגבעה. זהו קברו של שיח' אבריק עד עצם היום הזה.
ובחזרה לכביש הגישה לגן הלאומי - יש לנסוע לצומת אלונים. משם לבית לחם הגלילית ישוב מתקופת הטמפלרים. הישוב הירוק והפסטוראלי, הוקם על ידי גרמנים נוצרים (מדרום גרמניה) - הטמפלרים, שבאו לישראל במטרה לכנס את "עם האל" לקראת גאולה. בבית העם שבמרכז, מסופר סיפור המקום. כמו כן במקום קיימות מספר גלריות לאומנות ואוספים הסטורים.
איך מגיעים?
לבאים ממרכז הארץ מומלץ להגיע דרך כביש החוף צפונה, לפנות במחלף זיכרון יעקוב לכיוון צומת פארדיס ולהמשיך ישר לכיוון יוקנעם. אחרי יוקנעם נפנה שמאלה לכיוון צומת מגידו ומיד ימינה וישר (על כביש 722 ). מול מושב שדה יעקוב נפנה שמאלה לכיוון גן לאומי בית שערים.