כאן עושים חיים משוגעים?

אין הרבה מקומות בארץ שמשדרים חופש מוחלט. לא סתם המצאנו את סיני. המצרים כאויבנו המושבעים הכירו אותנו היטב וראו מה חסר לנו (אם כי יש לציין שכשהם המציאו את הבדואים הם הלכו קצת רחוק מדי..).

אז סיני נסגר כרגע - לא ברור אם לצורך הברחות נשק או כשטח אימונים של אל-קאידה, אבל הוא לא אקטואלי. נשארנו עם חוף גולן: אחד החופים היותר מרוחקים מהמרכז, אבל קרוב לזיכרונות של כולנו.

איכשהו נראה שכולם נוצרים משהו מחוף גולן בזיכרונות הנעורים שלהם: אחד איבד את בתוליו, אחר צייר על חברו במשחת שיניים, ואני זוכר בעיקר את אבני החוף שחוררו את גבי. פיקניק זה לא היה.

.

היום, 20 שנה אחרי, עם כמה אגורות יותר בכיס, ובעיקר, בוא נודה על האמת, גישה בורגנית מפונקת, חזרתי לחוף - אבל הפעם לצימרים. כן, אני יודע שצימר זה מושג שמתאר בד"כ בקתת עץ באמצע יער, עדיף באוסטריה, אבל מסתבר שגם לחוף גולן יש כאלה, והם אפילו עשויים מעץ לפי כל המחמירים בכללים.

אני יכול להאריך ולתאר את יתרונותיהם, אבל אסתפק במילה אחת: מזגן. מרגע שמגיעים לכינרת מבינים שלמילה צל אין משמעות - גוף האדם מתקשה לזהות הבדל בין 40 מעלות בצל ל-50 בשמש. אולי השפים שביניכם יוכלו לדבר על זמן בישול קצר יותר, אבל מי מבשל בכינרת? בחום הזה? השתגעתם?

אין ספק שביקור בחוף גולן עשה לי תיקון. אמנם המגלשות נראות קטנות יותר, המים בכינרת רחוקים יותר והסבלנות לילדים קצרה יותר, אבל לפחות יכולתי להימלט בכל רגע לבקתה הקרירה, להבין שהכל בשליטתי ולצאת לקרב בכוחות מחודשים.

ולגבי הנושא בו פתחתי, החופש המוחלט: אני זוכר שהייתי צעיר ואוהלים על החוף עשו לי משהו. אה הנה, נזכרתי מה זה היה: כאבי גב. חופשה נעימה.

הכותב היה אורח "לגור על האגם", חוף דוגית.