אנקת גבהים

מיקום: דרום מערב סין, סמוך לנפאל

ריבונות: בשליטת סין. הממשלה הגולה בראשות הדלאי לאמה יושבת בדרמסאלה שבהודו

גובה ממוצע: כ-4,900 מטר מעל פני הים

אוכלוסייה: 2.6 מיליון איש (חלקם מהגרים מסין)

דת עיקרית: בודהיזם טיבטי

את היום הראשון של מסע הג'יפים מנפאל לטיבט העברנו באזור הגבול, בחסות הביורוקרטיה של משטרת הגבולות הסינית. לאור זאת, המדריך ושלושת נהגי הלנדקרוזרים המיושנים היו נחושים להדביק את הפער.

כך קרה שלמחרת בילינו שעות ארוכות בדרכים, ולאחר שחצינו מעבר הרים בגובה של כ-4,000 מטר מעל פני הים הגענו לנקודת העצירה של אותו יום: כפר נוודים טיבטי, בלב נוף עוצר נשימה ובלי אף מתקן מודרני.

בערב, העלייה המהירה מעל לפני הים החלה לתת אותותיה בחלק מהחברים בקבוצה. ראשה של זוגתי איים להתפוצץ - וכך גם ראשו של הבחור האילתי, שגם הוא ואשתו היו בקבוצה. ידענו כי התרופה הטובה ביותר לטיפול במחלת גבהים היא ירידה לנקודה נמוכה יותר, אך במקום שבו היינו מדובר היה במשימה בלתי אפשרית.

כפר הנוודים שכן בלבו של עמק הממוקם 2,500 מטר מעל פני הים, ויציאה ממנו היתה כרוכה בטיפוס לגובה של 4,000 מטר ואף יותר. בסופו של דבר, שעות של כאבי ראש ובחילה הסתיימו בהקאה ובהקלה.

בימים הבאים, החוויות המדהימות שזימנה לנו טיבט השכיחו את הטראומה. נסענו באזורי מדבר וספר, בגובה של עד 5,000 מטר מעל לפני הים, ולא הפסקנו להתפעל מפסגות הרי ההימלאיה שהקיפו אותנו. פגשנו תושבי כפרים ידידותיים, ראינו עדרי יקים רועים בצדי הדרך ועצרנו גם בכמה עיירות, שהציעו אכסניות סבירות כדי להעביר בהן את הלילה.

וכמובן - ביקרנו במנזרים הבודהיסטיים הגדולים והשמורים היטב, שבהם מנזר גנדן העתיק. המנזרים, רובם בני מאות שנים, כוללים חדרי תפילות מקושטים, ציורים ועיטורים - והמוני נזירים לבושים בבורדו אחיד.

על כל אלה נוספו הארוחות, שאינן דומות לשום דבר שאנו רגילים אליו ואפילו לא למה שמוצע במסעדות עממיות במזרח הרחוק. מזג האוויר הקר והיבש - התחושה בהרי ההימלאיה, בגובה של 4,000 מטר, היא כמו במדבר - מצמצם מאוד את רשימת בעלי החיים והיבולים שאפשר לגדל באזור. התוצאה היא מזון ייחדי שאינו מתאים לכל חיך: תה חמאה שמזכיר לרבים שתיית מי מלח שומניים, מאפים בסיסיים וחטיפי גבינת יק הנמכרים בשרשרת - גרסה מקומית לשרשראות הסוכריות שנמכרות אצלנו.

שלא כמו באזור הכפרי, בבירת טיבט להאסה ניכרת מאוד המעורבות הסינית. הבירה הצליחה להותיר עלינו רושם משמעותי, בעיקר בזכות שני אתרים: הראשון הוא ארמון פוטאלה המרהיב, שניצב על גבעה ושולט על כל נקודה בעיר. הארמון שימש מעונו של הדלאי לאמה במשך מאות שנים וכיום הוא מוזיאון המספר את סיפורם של כל הדלאי לאמה שקדמו לנוכחי. על-פי האמונה הטיבטית, לאחר מותו של הדלאי לאמה נשמתו מתגלגלת לגופו של הדלאי לאמה החדש. הנוכחי הוא ה-14 בשושלת, שהחלה במאה ה-16.

האתר השני הוא ג'וקהנג - המנזר החשוב בטיבט, שהוא לבה של העיר הממוקמת בגובה 3,600 מטר מעל פני הים. המנזר עצמו הומה עולי רגל, המגיעים אליו כדי לשאת תפילות ולהדליק נרות. סביב המנזר מתנהלת פעילות מסחרית ענפה, ואפשר גם לצפות שם בטיבטים רבים המקיפים את המבנה בטקסיות תוך המהום מנטרות וגלגול שרשראות וגלגלי תפילה.

טיבט נמצאת תחת ריבונות סינית מאז 1959. בשל הרגישות והמתיחות באזור זה הסינים מתירים לטייל בטיבט רק באמצעות קבוצות ולאחר הוצאת היתר מיוחד. מי שיוצא בטיול מאורגן מישראל יקבל את ההיתר עם צאתו. עם זאת, מטיילים רבים מגיעים לסוכנויות נסיעות במזרח הרחוק - בעיקר בערים הגדולות בסין ובקטמנדו - משם יוצאים טיולים מאורגנים. צריך להביא בחשבון כי הליך קבלת ההיתר נמשך כמה ימים. מי שמבקש להתחיל את הטיול דווקא בעיר הבירה להאסה מגיע לרוב דרך סין. אל על מפעילה טיסות ישירות לסין, אשר אורכות כ-12 שעות. כדי להגיע מבייג'ין ללהאסה אפשר לקחת טיסת פנים דרך צ'נגדו, הנמשכת כשעתיים וחצי. משם מגיעים ללהאסה בטיסה של שעתיים נוספות. בשל מצב הכבישים, נסיעה ברכב מצ'נגדו תימשך יותר מיממה. הטיסה מקטמנדו ללהאסה קצרה הרבה יותר - פחות משעה וחצי. לכן, מרבית הטיולים המאורגנים היוצאים מקטמנדו מסתיימים בטיסה חזרה לבירת נפאל. מישראל אפשר להגיע לקטמנדו בטיסה דרך אירופה, או באמצעות טיסות לניו דלהי בהודו או לבנגקוק שבתאילנד - ומשם בטיסת המשך לבירת נפאל.

הטמפרטורה בגבהי ההימלאיה צונחת בקלות אל מתחת לאפס, בעיקר בלילה. בחלק מהאכסניות אין הסקה, ובאחרות תיאלצו להצטופף עם כל המטיילים האחרים וגם עם בעלי הבית סביב האח היחידה. בכל מקרה, חשוב להתלבש היטב. אם אתם יוצאים מקטמנדו, אפשר לקנות או לשכור שם בזול מעילים ושקי שינה איכותיים. גם המים הם מצרך נדיר בערבות קטמנדו. חשוב לרכוש כמות גדולה של בקבוקי מים לדרך ובנוסף להצטייד ביודין או חלופות אחרות לטיהור מים.

תיירים רבים מוצאים בכל שנה את מותם בשל מחלת גבהים, המופיעה בדרך כלל במקומות שגובהם 3,000 מטר ויותר מעל לפני הים. במקומות אלה יש פחות חמצן באוויר - דבר היוצר תופעות כקוצר נשימה, עייפות וכאבי ראש. המחסור בחמצן עלול להזיק לרקמות שונות בגוף, כולל המוח.

עם זאת, קל להימנע ממחלת גבהים ואף קל להירפא ממנה. כדי לא לסבול מהמחלה צריך פשוט לקחת את הזמן כשעולים לגובה רב: לטפס באטיות, לשתות נוזלים בכמויות גדולות לאורך הדרך ולתת לגוף להסתגל. כאשר יוצאים, למשל, לטרק בהרי ההימלאיה, מומלץ לעצור ליום או יומיים בתחנות לאורך הדרך.

אם בכל זאת מתחילים לסבול ממחלת גבהים, אפשר לטפל בה בקלות. יש לרדת מיד לגובה הנמוך ב-500 מטר לפחות מהגובה שבו התגלתה המחלה ולשהות בו כמה ימים, עד שהסימפטומים נעלמים לחלוטין.