סיני ריפבליק

יש משהו מפתיע בדרך הפתלתלה שבין מסוף הגבול בטאבה לאתרי הנופש המרכזיים של סיני. היא מתחילה בנוף הררי, חום-אדום, יבש ומונוטוני, שמשקיף ממרחק על הים. ואז, אחרי כ-10 דקות נסיעה, הכל משתנה. סיבוב חד והים האדום מופיע במלוא הדרו. כחול, צלול, שקט ומזמין.

ככל שמעמיקים בנסיעה מגלים שמלבד חול נקי וים צלול מקשטים את סיני שלדי ענק -בנויים למחצה, מכוערים ומוזנחים. אלה הן שאריות של תקוות גדולות של יזמים, שתיכננו להקים בחצי האי מלונות פאר בניחוח מזרחי. הם אמורים היו לשאת שמות מפתים כמו סולטן פאלאס, סינבד, סאנסטרה ומג'יק לייף אימפריאל, ולתת מענה למאות אלפי התיירים הפוקדים את המקום בכל השנה.

היזמים האופטימים נהנו מתמיכה רחבת היקף שהעניקה להם הממשלה, אשר ביקשה לתת דחיפה משמעותית לתיירות בסיני. אלא שלעתים הם לא היו מסוגלים לעמוד בהתחייבויות הכספיות, ובסופו של דבר החלומות הגדולים על אתרי נופש יוקרתיים לא התממשו. השלדים הללו עומדים בניגוד מוחלט למלונות הפאר שזרועים ברחבי חצי האי, ומציעים חוויה משודרגת לתיירים מכל העולם.

בשנים 1992-2006 נבנו בסיני 557 פרויקטים תיירותיים שבהם 40 אלף חדרי מלון, וההשקעה הממשלתית בתשתיות עמדה על כ-2 מיליארד דולר. הפרויקטים האלה נפרשים לאורך חופי ים סוף, מטאבה עד שארם א-שייח', וגם בחוף הצפוני של אל-עריש.

ההשקעה הממשלתית נועדה לסייע בפיתוח תעשיית התיירות בחצי האי סיני שנהנית בעשור אחרון מצמיחה. הפיגועים שביצעו בשנים האחרונות ארגוני הטרור בסיני עצמה וביעדים אחרים במצרים הבריחו אמנם את הישראלים והרתיעו את התיירים מרחבי העולם, אך לא עצרו את פיתוחו של האזור. על-פי הערכות, מטאבה ועד שארם א-שייח' יש כ-80 אלף חדרי מלון, כפול ממספר חדרי המלון בישראל כולה.

אחד מאזורי הנופש המפוארים של חצי האי הוא טאבה הייטס, שנמצא במרחק של 20 ק"מ ממסוף הגבול של טאבה. האתר, שצופה אל הים ואל ההרים, נבנה כמתחם שלם של מלונות. המלונות באתר, בדומה לאלה שבשארם א-שייח', נמוכים וצבעוניים.

התפוסה במלונות באתר נעה בין 85% ל-95%, ובפסח נאבקו הסוכנים על כל חדר באתר, כמו גם באתרים אחרים בסיני. לדברי טארק ריהן, מנהל טאבה הייטס, מדי שבוע נוחתות בשדה התעופה של טאבה כ-30 טיסות שכר שבהן תיירים מאירופה. לדבריו, תוכנית הפיתוח של טאבה הייטס כוללת בניית מלונות נוספים לאור הביקוש הגדול.

בטאבה הייטס, שבנייתו החלה ב-2000, יש חמישה מלונות, שארבעה מהם בעלי חמישה כוכבים, ונמצאים בניהול רשתות בינלאומיות - הייאט, מריוט, אינטרקונטיננטל וסופיטל. הייאט ריג'נסי, אחד המלונות היוקרתיים באזור, היה הראשון שהוקם באתר. המלון, שמתבלט בצבעי כתום, צהוב ואדום על רקע המדבר, מורכב מכמה מבנים המחוברים על-ידי גן טרופי.

מלון מריוט, שבו 252 חדרים, כולל לובי מהודר, בריכה גדולה המתפצלת לבריכות קטנות, שבמרכזה מערה מלאכותית ובתוכה בר בתוך המים, כשדקלים פזורים סביב. סופיטל (מרשת אקור) הוא מלון בסגנון מזרחי-הוליוודי, שבו 156 חדרים. האכסדרה מרוצפת בשיש ובתקרה מהבהבות נורות המדמות כוכבים. החדרים מעוצבים עם פריטי ריהוט מרשימים וצופים כולם אל הים. בשעות הערב אפשר לצפות בכוכבים באמצעות הטלסקופ שמוצב על אחד מצריחי המלון.

מחירי המלונות משתנים לפי העונה והתפוסה, ונעים בין 100 דולר ל-160 דולר לחדר זוגי בחצי פנסיון. ריהן מעריך כי באתר יש כיום 1,850 חדרים, וכ-430 חדרים ייתוספו בתקופה הקרובה. בטאבה יש אזור קניות, מסעדות, מרינה בינלאומית ומגרש גולף. "מתארחים כאן מעט מאוד ישראלים", הוא אומר. "רוב האורחים הם רוסים, בריטים, גרמנים, איטלקים, בלגים, צרפתים ופולנים".

התדמית שנבנתה לטאבה הייטס מסייעת אף היא למכירות. הלוגו של הייאט ריג'נסי מציג את המלון כנווה מדבר בין ההרים לים. הוא מזכיר את סיני והים האדום, אך אין בו אזכור למצרים. מקורו של הרעיון להתמקד בתדמית של אתר נופש בלבד הגיע מאילת. "למדנו מאילת שהתנתקות מהמדינה ומפוליטיקה היא צעד חכם", הסביר לפני כמה שנים חמזה סלים, שניהל בזמנו את ההייאט ריג'נסי.

בין מעבר הגבול באילת לטאבה הייטס פועלים מלון הילטון טאבה (שהקזינו בו פעיל), כפר הנופש מובנפיק, מלונות בוטיק בבעלות פרטית מצרית ומלונות ברמה של שניים-שלושה כוכבים. שניאור חשין, מנכ"ל חברת התיירות ימבטבע המתמחה בסיני, אומר שדרומית לטאבה מתרכזים המלונות בנואיבה, דהב ונאבק (Nabeq), שהוא אזור נופש חדש שגודלו כמעט כגודל שארם א-שייח'. חשין מעריך שבמרחב הזה יש לפחות 40 אלף חדרי מלון, לא כולל אלו שבשארם. בנוסף, ליד שארם פועל אתר נופש שבו 1,000 חדרים. "סיני מכפילה את עצמה מבחינת חדרי מלון", הוא אומר.

בשארם א-שייח' יש מקבץ מלונות וכפרי נופש, עם ייצוג לרשתות בינלאומיות כמו שרתון, מובנפיק, הילטון, הייאט וריץ קרלטון. מלון הייאט שארם, למשל, מעוצב בסגנון ספרדי, ויש בו 433 חדרים וסוויטות הפרושים בין בריכות, מפלים, מסעדות, מועדון בריאות, מגרשי טניס ומרכז צלילה.

התיירות לסיני פורחת גם בזכות שני שדות התעופה הבינלאומיים שלה - בשארם א-שייח' ובטאבה (שנבנה בשעתו על-ידי ישראל ונקרא עציון). מדי שבוע נוחתות בטאבה עשרות טיסות.

מצרים מסתערת על שוק התיירות מיד אחרי פיגועים במדינה, כשהיא מקציבה עשרות מיליוני דולרים לשיווק, ומורידה את אגרות הנחיתה ואת מסי המעבר בגבול. בתקופות שאחרי פיגועים שיווקו המצרים את סיני כ"סיני ריפבליק", כדי להשכיח שהיא קשורה אליהם.

לתנופת הפיתוח המהירה יש צד נעים פחות. בתחילת שנות ה-90 יצאה לדרך תוכנית פיתוח, הכוללת תמריצים ויוזמות שמטרתם למשוך משקיעים לבניית אזורי נופש, שדות תעופה וכבישים בעומק המדבריות ולאורך החופים. רבים מיהרו להצטרף לחגיגת הפיתוח, אך לא תמיד הבשילה היוזמה לידי מלון פועל.

אורן אמיר מחברת מלונות חצי האי סיני מספר על סוכן נסיעות מצרי, שסיפק לו מוצרי תיירות והחליט גם הוא לבנות מלון בנואיבה. "הוא קיבל אדמה במחיר זול כדי שיתחיל לבנות", נזכר אמיר. "היה לו קצת כסף והוא התחיל בבנייה, וניסה למכור את המלון. כבר יותר מארבע שנים הוא מנסה למכור ללא הצלחה. השלד נמצא על הים ונאכל".

אהובה זייד, נשיאת מועדון סקול - מפרץ הים האדום שמקדם את התיירות באזור, אומרת כי שלדי המלונות אינם מבנים זנוחים, אלא פרויקטים בבעלות פרטית שבנייתם נעצרה מסיבות שונות. "הכל נמצא בבעלות מצרית", היא מסבירה. "בסיני אין פרויקטים בבעלות זרה בלעדית. גם כאשר יש משקיע זר, תמיד יהיה שותף מצרי ושניהם כפופים לרשויות המצריות".

חשין מסביר שמאחורי הפסקת הבנייה של מלונות בסיני עומדות סיבות שונות. מצרים השקיעה מיליארדים כדי למנף את התשתיות המקומיות, חילקה קרקעות בזול והעניקה הנחות במיסוי, ובנקים נתנו הלוואות למבקשים. בעקבות זאת נכנסו לתחום המלונאות גורמים שלא תמיד היו יכולים לעמוד בהחזרי ההלוואות.

חלק מהיזמים, מסביר חשין, לא הגיעו להסכמים עם רשתות ניהול מלונות בינלאומיות, אחרים סבלו מאיחורים בלוחות הזמנים ומקפיצה בהוצאות. בנוסף הם היו צריכים להתמודד עם ביורוקרטיה, מאבקי ירושה ופשיטות רגל.

מעבר לכך, אומר חשין, בעלי מלונות צריכים כיום להגיע להסכמים עם סוכני נסיעות שהם קונגלומרטים ענקיים באירופה, ובהם טואי, תומסון, נקרמן ואחרים. בהיעדר הסכם כזה המלונאי נשאר ללא חוזה שאותו הוא יכול להראות בבנק כהוכחה למספר האורחים הצפוי במלון.

מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979 נהרו הנופשים הישראלים לסיני. החופים השקטים, הים הצלול והמחירים שאין להם תחרות משכו לשם מאות אלפי נופשים. הקירבה הנפשית שחשו הסוכנים והנופשים כלפי סיני התבטאה בין השאר בכך שמחירי המלונות בחצי האי המצרי ננקבו בשקלים וסווגו אצל סוכני הנסיעות כתיירות פנים.

אלא שהתיירות הישראלית אינה יציבה, ומושפעת מאוד מפיגועי הטרור שהתרחשו בחצי האי לאורך השנים ומאזהרות המטה ללוחמה בטרור. באוקטובר 1985 רצח חייל מצרי שבעה ישראלים בראס בורקה, וכך נקטע זרם התיירים. יותר מעשר שנים חלפו עד שהישראלים החלו לחזור בהמוניהם לחצי האי.

ב-2000 החלה הקמתו של מתחם טאבה הייטס, שנבנה עם הפנים לתייר הישראלי והציע לו לנפוש במחיר זול פי שלושה ממלונות אילת. אך אינתיפאדת אל-אקצה, שפרצה באותה שנה, קטעה שוב את האידיליה בעקבות אזהרות המטה ללוחמה בטרור, שהזהיר מפני כוונותיהם של ארגוני הטרור לפגוע בתיירים הישראלים.

הידיעה שסיני, על חופיה היפים, נמצאת מעבר לגבול גרמה לכך שלאט ובלי הכרזות רשמיות חזרו לשם הישראלים. ב-2003 נרשמו 320 אלף יציאות של ישראלים לסיני, לעומת 150 אלף ב-2002. ב-2004 נהרו לסיני כ-400 אלף נופשים ישראלים.

ב-2005 ציפו המצרים ש-500 אלף ישראלים יגיעו לנפוש שם, אך בעקבות הפיגועים במלון הילטון טאבה ובראס א-שטן באוקטובר 2004 הגיעו כ-250 אלף ישראלים בלבד. סוכני נסיעות ישראלים העריכו אז שבלימת התיירות הישראלית לסיני גרמה למצרים הפסדים של כ-50 מיליון דולר בשנה, בהנחה שכל אחד מ-250 אלף הישראלים הללו היה אמור להוציא כ-200 דולר בשלושה-ארבעה ימים.

פרוץ מלחמת לבנון השנייה, התרעות על כוונותיהם של ארגוני הטרור ולכידת חוליות טרור בסיני המשיכו את המגמה של צמצום התיירות הישראלית. חברות הנסיעות הגדולות כמו איסתא ואופיר טורס, שהפעילו מחלקות מיוחדות לתיירות בסיני, כבר אינן מוכרות כלל חדרים בחצי האי.

סיטונאית התיירות ימבטבע עדיין מוכרת חדרי מלון בסיני, אך לדברי המנכ"ל חשין המצב הביטחוני חיסל את התיירות הישראלית לחצי האי. בחמשת החודשים האחרונים ובפסח, שהם תקופת שיא בתיירות לסיני, נרשמו קרוב לאפס הזמנות של ישראלים במשרדי החברה. מנגד, תיירות הצלילה הישראלית בסיני כמעט שלא נפגעה.

אמיר אומר שהישראלים שנפשו בסיני בפסח האחרון נחלקו לשלוש קבוצות עיקריות - נופשים שיצאו לחושות, ערבים ישראלים וישראלים יוצאי מדינות חבר העמים לשעבר שנפגשו עם קרובי משפחה במלונות סיני. אמיר מוסיף שהמלונאים בסיני מוכרים את רוב החדרים לאורך השנה במכירה מוקדמת לתיירות מחו"ל, כדי להבטיח את התפוסה. כבר זמן רב הם לא מסתמכים רק על הישראלים, שתמיד עלולים לבטל את הזמנותיהם ברגע האחרון בגלל אזהרת מסע של המטה ללוחמה בטרור.