יום בירושלים - חלק ב'

אורך המסלול - שעתיים-שעתיים וחצי

ניכנס לתוך העיר העתיקה, ומשמאל לשער יפו נעלה במדרגות לראש החומה. ניתן לעלות על החומה עד שעת הסגירה (האתר פתוח בימים א'-ה' 17:00-09:00, בחורף עד 16:00, ימי ו' 14:00-09:00 טל' 02-6277550)

אנו עומדים על גג השער, הבנוי ככל השערים בצורת "ר".
למרגלותינו הפרצה בחומה וכביש הגישה הראשי לעיר העתיקה. מעבר לכביש נשקפת המצודה במלוא הדרה. למרגלות החומה מסתתר גיא בן הינום, שהגן על העיר מפני אויביה. בשער יפו הגיא כבר אינו תלול כמו בהמשכו הדרומי, ומותיר את העיר חשופה בסמוך לכניסה הראשית אליה. לכן דווקא כאן נבנתה המצודה לאורך כל ההיסטוריה. מעבר למצודה, אנו רואים את החומה המערבית, המתמשכת עד הר ציון, שניכר בכנסיית הדורמיציון בעלת הגג האפור המחודד ומגדל הפעמונים שלה.

נתקדם ונראה משמאלנו, מעבר לכביש המקביל לחומה, את שכונת כפר דוד, שהיא אחד הפרויקטים היומרניים ביותר בעיר. מעליה בית שמואל. בתוך החומה, מימיננו, עומד בניין גדול, ובראשו מתנוסס דגל בצבעי לבן-צהוב. זוהי הפטריארכיה הלטינית-קתולית של ירושלים, וזהו דגל הוותיקן.

נמשיך עד שנגיע ל"עמדה הירדנית". בשנים 1967-1948 שימש קו החומה גבול בין ישראל לירדן, ועל החומה ניצבו עמדות של הלגיון הירדני, שחייליו צלפו לעתים לעבר עוברי אורח ישראלים.

נתקדם עד המקום בו החומה פונה ימינה. למרגלותינו, מחוץ לחומה, מתפרס גן שהמשכו מתחת לחומה העותומאנית, ובו שרידים של ביצור צלבני. זהו מגדל טנקרד, שנקרא כך על שם המצביא הצלבני שחייליו חנו באזור זה בזמן כיבוש ירושלים. שמו הנוסף, מגדל גוליית, משלים את תמונת מגדל דוד ובריכת בת שבע.

מעבר לכביש נשקף בניין עם חזית מעוגלת. זוהי עיריית ירושלים המנדטורית, שהמשיכה לשמש בתפקידה גם בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים, עת עבר כאן קו הגבול. ה"פצעים" הנראים על הבניין הם עדות אילמת למלחמת העצמאות. מימינו שוכן בית החולים הצרפתי סנט לואי, הבולט בחזיתו המרשימה והמהודרת. בתוך החומה מצוי בית הספר הצרפתי נוצרי Freres de College

נמשיך בדרכנו, ונראה משמאל מבנה ענק ובולט שבראשו דגל הוותיקן. זוהי אכסניית נוטרדאם דה-פרנס, המכונה בקיצור "נוטרדאם", והיא המפעל הגדול והמרשים ביותר של הצרפתים בארץ הקודש. הבניין, שנבנה בסוף המאה ה-19, נועד לשמש אכסניה לעולי רגל קתוליים, מעין תגובה לאכסניות של מגרש הרוסים. הוא ניכר למרחוק בפסל המדונה הגדול שבמרכז גגו. עם קום המדינה הבנין נמכר לאוניברסיטה העברית, אבל הוותיקן נחרד מהרעיון שמבנה נוצרי הועבר לידיים יהודיות. לכן הוא שב ונמכר לוותיקן.

בעמדנו מול נוטרדאם, אנו נמצאים מעל השער החדש. מכאן אפשר לרדת מהחומה, אך לא לעלות. שער זה אינו מקורי, כפי שמעיד שמו, אלא נפרץ בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, כדי לאפשר מעבר נוח ליושבי "הרובע הצרפתי" שמחוץ לחומה. השער נקרא גם שער עבדול חמיד, על שם הסולטאן שבימיו התאפשרה פתיחתו. פריצת השער בחומה היתה עדות להשפעתם של הצרפתים ולניצחון המגמה החדשנית דאז, של יציאה אל מחוץ לחומה. בתוך העיר העתיקה ניצב שער הכניסה למתחם הפרנציסקאני, עליו כתוב "SANCTA TERRA". זהו קיצור של:
SANCTA DI TERRA CUSTODIA - שומרי ארץ הקודש. התפקיד שקיבלו הפרנציסקאנים לאחר תום תקופת השלטון הצלבני בארץ ישראל, היה להגן על האינטרסים הקתוליים בארץ, כנגד הכנסייה האורתודוכסית.

נמשיך ללכת, כשמימיננו המתחם הפרנציסקאני. בלבו כנסיית סן סלוודור, נקל לזהותה בזכות מגדל השעון שלה. הבתים הפרטיים הבנויים בצמוד לחומה מבהירים שאנו נמצאים בשולי הרובע המוסלמי, אותו נקיף מכאן ועד סוף הסיור.

כשהחומה תתרחב, ונחוש בהמולה רבה משני צדיה, נדע שהגענו לשער שכם, או בשמו הלועזי שער דמשק. כאן ניתן להבין את משמעות הפסוק המקראי "מצפון תפתח הרעה". בניגוד לגאיות התלולים המגינים על ירושלים ממזרח וממערב, השטח הצפוני שמחוץ לחומה הוא כמעט מישורי ולכן קל יחסית להתקיף את העיר מכיוון זה. זו הסיבה לכך ששער שכם מבוצר יותר מכל שער אחר בחומה. הוא בנוי עם שתי תפניות דמויות "ר", בעוד שלשערים אחרים תפנית אחת. יחד עם זאת, מאחר שבעבר היה השער המרכזי של העיר, זהו המפואר והמקושט מבין השערים.

בתצפית משער שכם אל תוך העיר העתיקה נראה את הר הבית וכיפת הסלע משמאל. מימין מתנוסס מגדל פעמונים לבן בעל גג פירמידה - כנסיית הגואל הלותרנית. מימין לה ניתן לזהות את שתי הכיפות האפורות של כנסיית הקבר הקדוש.

תצפית זו היא מהיחידות המאפשרות לראות בבירור את הטופוגרפיה הקדומה של ירושלים - את הגיא החוצה את העיר משער שכם דרומה לכיוון שער האשפות. לגיא זה נודעה חשיבות רבה במבנה ובנוף של ירושלים. תחילה תחם את עיר דוד והגן עליה, ואחר כך הפריד בין "העיר התחתונה" שמעבר להר הבית, משמאל, לבין "העיר העליונה" מימין. 3,000 שנים של בניין וחורבן פעם אחר פעם, מילאו את הגיא במצבור גדול של הריסות, וכך מראהו נעלם מן העין במקומות רבים. מכאן ניתן לזהותו בבירור. משער שכם יוצאים כיום שני רחובות, העוקבים אחר תוואי רחובות רומיים: השמאלי, בתוך העמק, נקרא רחוב הגיא וממשיך עד לכותל המערבי ושער האשפות. הימני, פונה לכיוון הרובע היהודי ושער ציון.

נפנה את מבטנו החוצה: הבניין הלבן הגדול, שבצדיו כיפות אבן קטנות, הוא אכסניית סנט פאולוס הגרמנית-קתולית, שהוקמה בראשית המאה ה-20 ושימשה כמרכז החברתי של הגרמנים הקתוליים בירושלים. אם תרצו, זוהי תגובה גרמנית לאכסניה הקתולית הצרפתית, שמצדה היוותה תגובה לאכסניה הרוסית. זו דוגמה יפה לאופן בו התנהלה התחרות בין המעצמות האירופיות על ההשפעה והאחיזה בעיר באמצע המאה ה-19. אכסניית סנט פאולוס שימשה במלחמת העולם הראשונה כמפקדת הדוויזיה הגרמנית של הגנרל קרס פון קרסנשטיין, ואחרי המלחמה - כמשרדי ממשל בריטיים וכמטה חיל האוויר הבריטי. היום שוכן בבניין בית ספר לנערות.

הבניין המרוחק בעל המגדל המרובע הגבוה, מעבר לרחבת החניה, הוא בית החולים האיטלקי, שנוסד ערב מלחמת העולם הראשונה ומשמש היום את משרד החינוך. גם הוא קשור קשר אמיץ לתחרות בין המעצמות: הוא תוכנן כהעתק של בניינים איטלקיים מימי הביניים, במעין הצהרת כוונות לפיה "כאן איטליה". כל מי שביקר בפירנצה או בסיינה, יחוש שהבניין מוכר לו מאוד.

בטרם נמשיך בדרכנו, נציץ דרך הפתחים שמהם יכלו מגיני העיר לשפוך שמן רותח על האויבים המתקיפים.

מי שעייף, יכול לרדת בשער שכם, וליהנות מההמולה התמידית השוררת בו וברחבה שלפניו. נצא מהשער, ונפנה שמאלה בשביל שיוביל אותנו אל מתחת למפלס הרחבה המודרנית. בירידה זו אנו חוזרים למעשה כמה מאות שנים אחורה, אל שרידי השלבים הקדומים יותר של חומות ושערים שעמדו במקום זה.

לפני כ-1,800 שנים, אחרי חורבן הבית השני, הרומאים בנו על חורבות העיר היהודית עיר אלילית חדשה בשם איליה קפיטולינה. העיר לא הוקפה חומה, אך בכניסה אליה הוצב שער מפואר בעל שלוש קשתות. המרכזית, הגבוהה ביניהן, מוסתרת כיום מתחת לשער שכם המודרני ולשני צדיה שערים נמוכים יותר. כעת אנו עומדים מול השער הקטן השמאלי. חדי העין יבחינו מעל הקשת באבן שעליה חרותות האותיות CAP - חלק מהשם הרומי של העיר, קפיטולינה. משמאל נראה את בסיסה של החומה, הבנוי היטב.

שער שכם נקרא בערבית באב אל-עמוד, כלומר שער העמוד. שם זה מנציח את העמוד שניצב בכיכר השער, עליו התנוסס פסל הקיסר בתקופה הרומית. מעמוד זה מדדו את המרחקים לכל ישוב במערכת הדרכים הרומית המסועפת בארץ ישראל, ואלה סומנו באבני מיל. העמוד והרחבה מונצחים במפת מידבא - מפת פסיפס של ארץ ישראל ובה תיאור מפורט של ירושלים מהמאה ה-6. הפסיפס התגלה במידבא שבירדן, והעתק של החלק המתאר את ירושלים ניתן לראות בקארדו שברובע היהודי.
בסמוך אלינו מצויים שרידים של שער צלבני מהמאה ה-12.

ניכנס חזרה לתוך העיר העתיקה. כמה מטרים אחרי השער שוכנים שני שווקים, שכאמור שומרים על התוואי הקדום, הרומי-ביזנטי, של שני רחובות הקארדו שיצאו מכאן דרומה. מי שילך ברחוב השמאלי, הוא רחוב הגיא, יגיע לכותל המערבי. מי שיעדיף את הרחוב הימני, יגיע לרובע היהודי.

נמשיך ללכת על החומה עד הפנייה ימינה. אנו נמצאים בפינה הצפון מזרחית של העיר. משמאלנו מוזיאון רוקפלר, שנבנה על ידי הבריטים כדי להציג את הממצאים הארכיאולוגיים העשירים שהתגלו באזורנו.

מכאן ואילך אנו הולכים על החומה המזרחית של העיר עד שער האריות. משמאלנו בקו האופק רואים את הרכס של הר הצופים עם האוניברסיטה העברית ובסמוך אליה מלון הייאט. על מדרון הר הזיתים בנויה האוניברסיטה המורמונית, בעלת הקשתות הרבות. בהמשך קו האופק מגדלי הכנסיות אוגוסטה ויקטוריה והעלייה. על מדרון ההר פזורות כנסיות אחדות, ובהמשך משתרע בית הקברות היהודי (לפירוט, ראו מסלול הר הזיתים). נמשיך ללכת בתוך העיר העתיקה סביב הרובע המוסלמי. זהו רובע צפוף ביותר, אולי המקום הצפוף בעולם כיום.

עד שנות ה-90 של המאה ה-20 גרו כאן כ-20,000 תושבים, אך מסיבות פוליטיות-כלכליות גדל מספר התושבים בעשור האחרון של המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21 פי שניים. וזאת מבלי שתיווסף בנייה חדשה. רוב הבתים שאנו רואים מהחומה נבנו במאה ה-19, אך בתים רבים המפוזרים ברחבי הרובע נבנו כבר במאות ה-13 וה-14.

נרד מהחומה בשער האריות, הסמוך למקום בו חומת העיר משמשת גם חומת הר הבית ולכן לא ניתן לטייל לאורכה.

מכאן אפשר ללכת לתוך העיר העתיקה עד סוף הרחוב, ולפנות שמאלה לאורך השוק כדי להגיע לכותל. אפשרות אחרת היא, ללכת לאורך הוויה דולורוזה.

"ירושלים - מורה דרך אישי" מאת מיכאל שיחור, בהוצאת "שיחור תוכן עולמי" מהדורה חדשה ומעודכנת של מדריך שיחור לירושלים - המהדורה החדשה כוללת טיולים ומסלולים לכל הגילאים, פינות נסתרות, אתרי תצפית טיפים ועצות לטיולים בירושלים. 247 עמ'. מחיר: 89 ש'