נושאים חמים

הג'וב האיטלקי: אל תאשימו רק את "העצלנים מהדרום"

ההקפדה על מנוחת הצהריים, הבירוקרטיה המסואבת ואהבתם למנעמי החיים יצרו לאיטלקים תדמית של עם נהנתן ועצל. האמנם? מסתבר שהם עובדים יותר מהגרמנים, אבל לא מצליחים לפתור את הבעיות החברתיות והתרבותיות שיזריקו חיים לכלכלת המדינה

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
סירת גונדולה בעיר ונציה, איטליה (ShutterStock)
האיטלקים אוהבים את החיים הטובים, אבל לא ממש עצלנים כמו שחושבים. גונדולה בוונציה (צילום: ShutterStock)

סרטוניו המשעשעים של המאייר והקולנוען האיטלקי ברונו בוצטו הפכו פופולריים בן רגע. בוצטו, שידוע בסרטיו הקצרים בעלי הגוון הסטירי והפוליטי שיגר לאוויר סרטון באורך חמש דקות בשם "אירופה נגד איטליה", כתב בהקדמה ש"הסרט הזה מוקדש לכל מי שמאמין שהאיטלקים מתנהגים כמו שאר האירופאים", וחיזק עוד יותר את המיתוס שהאיטלקים שונים בכל מובן כשמשווים אותם לאזרחי יתר המדינות המפותחות ביבשת.

בוצטו לא חסך ביקורת בסרטון. בעוד האירופאים מוצגים כאנשי חוק וסדר, בעלי נימוסים טובים, אדיבים והגונים, האיטלקים מוצגים כאגרסיבים, מבולגנים, המצפצפים על הסדר הציבורי והחוק. גישת ה"טרנקילו", ההקפדה על מנוחת הצהריים, הבירוקרטיה המסואבת במדינה ואהבה שלהם למנעמי החיים, יצרו לאיטלקים תדמית של עם נהנתן ועצל. האמנם? המציאות, גם במקרה הזה, מורכבת יותר מהסטריאוטיפ.

איטליה נגד אירופה, סרטו של ברונו בוצטו

מסתבר שהאיטלקים עובדים הרבה יותר שעות מהגרמנים

כל מי שביקר באיטליה יודע שאין עם מי לדבר בשעות הצהריים, כשלפתע מוגפים התריסים, בתי העסק נסגרים בחופזה ובעלי החנויות נועלים את הדלתות, במטרה לנצל כל רגע ב-Riposo, מנוחת הצהריים המסורתית, שאורכת כשעה וחצי עד שעתיים. לפי נתוני ה-OECD, יום העבודה הישראלי הוא מהארוכים בעולם המערבי, אבל מסתבר שהאיטלקים לא הרבה מאחור. הישראלי הממוצע עבד בשנת 2015 כ-1,858 שעות, ואילו האיטלקי הממוצע עבד באותה שנה 1,725 שעות. אם התדמית של העמים בסקנדינביה ובצפון אירופה היא של עמים חרוצים בעלי מוסר עבודה גבוה, הרי שהמספרים מוכיחים אחרת. לפי הדו"ח, האיטלקים עובדים הרבה יותר שעות מהגרמנים (1,371 שעות), הדנים (1,457), ההולנדים (1,419) או הנורבגים (1,424).

כשהייתה בת שמונה עזבה ברברה סרה את איטליה ועברה עם משפחתה לדנמרק. בספרה "האיטלקים אינם עצלנים" אשר מנתח את המרחק בין התדמית לאמת, היא מסבירה מהו עקב אכילס של ארץ המגף - חוסר יצירתיות והישענות על המסורת. "אלמנט התחרותיות נעדר מהשיח של החברה האיטלקית", קבעה, "אסור לעצור בשינוי תקנות, אלא צריך ליצור מערכת תחרותית, לחנך מגיל צעיר לשאוף למקצוע, לנער את הכלכלה שכרגע היא מתה מבחינה בינלאומית".

וזאת אולי גם אחת הבעיות שיוצרות לאיטלקים תדמית של עצלנים – חוסר היעילות של המערכות הציבוריות והעסקיות. "הגרדיאן" הבריטי פרסם ב-2016 נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הבריטית, ולפיהן האיטלקים במקום טוב באמצע מבחינת הממוצע האירופאי. הם עובדים בממוצע 37.6 שעות בשבוע, יותר מהבריטים (36.3) והשבדים (36.5) לדוגמה, במדד הפרודוקטיביות הם הרבה מעל פורטוגל, מדינות הים הבלטי ומדינות מזרח אירופה, אך מפגרים אחרי יתר מדינות מערב אירופה. הגורמים לכם הם בירוקרטיה סבוכה, מנהל לא תקין, פשע מאורגן שידיו מחטטות בתחומים רבים, כלכלה במיתון עמוק וצעירים רבים שעדיין חיים עם ההורים ומתקשים לפלס את דרכם.

עובדי מפעל פיאט מפגינים בעיר טורינו, איטליה, אוקטובר 2005 (ShutterStock)
הבעיה היא לא במוסר העבודה אלא בחוסר היעילות. עובדי מפעל פיאט מפגינים בעיר טורינו, איטליה, אוקטובר 2005 (צילום: ShutterStock)

בצפון בונים מכוניות ומשרתים תיירים, בדרום עדיין עובדים בשדות

תעשיות הרכב, התיירות והטקסטיל הן מהמעסיקות הגדולות במשק, לפי הנתונים בשנים האחרונות כ-62 אחוזים מהאיטלקים עובדים כנותני שירות כלשהו, בעיקר בתחום התיירות, הרפואה וההוראה. החברות המעסיקות הגדולות במשק שייכות לתעשיות הרכב, התיירות והטקסטיל. התעשיות הגדולות של המדינה כוללות גם את תחומים כגון כימיקלים, מזון, ברזל ומכונות. ישנם הבדלים גדולים בין צפון איטליה המתועש, העשיר והמתקדם טכנולוגית, לבין הדרום הכפרי והעני. העיסוק העיקרי בדרום נותר בעינו זה מאות שנים - חקלאות.

מעניין לראות כיצד תעודות, מסמכים, עדויות וכתבים שונים חושפים בפנינו את השינוי שעבר העולם, ואיטליה בפרט, בכל הקשור לסוגי המקצועות הפופולריים בארץ המגף בימי הביניים ובתקופת הרנסנס, בין השנים 1282 ל-1532. משחיזי סכינים, כותבי מכתבים, חרשים, קולעי חבלים, טווי חוטים וצמר ויוצרי פעמונים, הם חלק מהמקצועות שהיו נפוצים בימים ההם והפכו נדירים יותר כיום. לפי העדויות אפשר היה למצוא באזור טוסקנה לא מעט בורסקאים, יורדי ים וסוחרי בדים, אבל האיטלקים רוחשים כבוד רב למסורת, והמחקרים מראים שלא מעט מהמקצועות שרדו עם השנים. ישנם חייטים, קצבים, בעלי יקבים, אופים, כמרים ונגרים למכביר באיטליה של ימינו.

ישנם כמה מקצועות שייחודיים רק לאיטליה. הגונדולייר, לדוגמה, משיט את הגונדולה בתעלות ונציה, ומשיט את הסירה הצרה בעזרת משוט יחיד תוך כדי שהוא שר ומספר סיפורים. מקצוע זה הוא באופן מסורתי מקצוע גברי, ולראשונה הוסמכה אישה לתפקיד זה בשנת 2010. "לוחשי הגבינות" הם אנשים שהוכשרו במיוחד כדי לבדוק את איכות גבינת הפרמיג'נו על ידי הקשה על גלגלי הגבינה ואבחנת מידת העשייה לפי תהודת הקול. "משטרת שמן הזית" היא יחידת משטרה מיוחדת המאתרת יצרני שמן זית המייצרים שמן זית באיכות נמוכה מהמוצהר והמצופה, והם עוברים על ידי המדינה מבחני טעם וריח לצורך הכשרתם.

טיול מאורגן לאיטליה עם פגסוס

מפעל לייצור גבינת פרמז'ן בעיר פארמה, איטליה, יוני 2008 (AP)
ישנם כמה מקצועות שייחודיים רק לאיטליה. מפעל לייצור גבינת פרממיג'נו בעיר פארמה, איטליה (צילום: AP)

"על כל כנסייה ברומא, יש בנק במילאנו"

נתונים כלכליים לאומיים מסווים בדרך כלל הבדלים אזוריים, אבל קשה להסתיר את העובדה שאיטליה מורכבת למעשה משני משקים. ההבדלים בין צפון איטליה לדרום איטליה בולטים. מאז 2012 כלכלת המדינה במיתון עמוק, ו-70 אחוזים מ-943 אלף האיטלקים שהפכו מובטלים בין השנים 2007 ל-2014 היו דרומיים. הכלכלה במחוזות הדרום התכווצה פי שניים מאשר אלה של הצפון באותן שנים, 13 אחוזים לעומת 7, רק כ-40 אחוזים מתושבי הדרום מועסקים וגם שיעור הילודה ירד כשלאישה בדרום יש בממוצע 1.4 ילדים לעומת 2.2 בשנת 1980. תעסוקה בדרום היא נמוכה יותר מאשר בכל מדינה באיחוד האירופי, 40%; בצפון, זה הוא 64%. רק 33 אחוזים מהנשים בדרום איטליה מועסקות, לעומת 50 אחוזים בישראל. הייאוש בא לידי ביטוי בהגירת צעירים אל צפון איטליה ויתר מדינות אירופה, הגירה שהופכת את נחשלותו לקבועה וגדולה יותר, שכן הוא נותר ללא כוח אדם צעיר ואיכותי.

תושבי הצפון טוענים כי עצלנותם של תושבי הדרום היא רעה חולה שפוגעת בכלכלת המדינה. הכוונה אינה רק לתושבי האיים סיציליה וסרדיניה, אלא גם לתושבי נאפולי וחבל קמפניה, ומחוזות נידחים כגון קלבריה ופוליה. אמרה איטלקית ידועה אומרת ש"על כל כנסייה ברומא, יש בנק במילאנו". למעשה, בעיני תושבי הצפון, סרטוניו של ברונו בוצטו משקפים את ההבדל בינם לבין תושבי הדרום, והנחת המוצא של רבים מהם משתקפת באמרה "בצפון מייצרים מכוניות, ובדרום גונבים אותן".

דווקא באספקט הזה, התדמית פוגשת את המציאות, שכן במשך שנים האיטלקים מנסים לצמצם את הפער הסוציו-אקונומי בין הדרום לצפון ואינם מצליחים. "פערים אזוריים נפוצים במדינות רבות", אמר בריאיון ל"אקונומיסט" ההיסטוריון הכלכלי ג'יאני טוניולו מהאוניברסיטה הבינלאומית למחקרים חברתיים שברומא. "הפער בין המזרח והמערב בגרמניה היה רחב הרבה יותר מזה בין איטליה הצפונית והדרומית בשנת 1990, עכשיו הוא קטן יותר. אם כלכלת איטליה רוצה לגדול היא תצטרך למצוא דרך לצמצם המחלוקות הפנימיות שלה". ככל שהאיטלקים יקדימו להפשיל שרוולים, ולא יתעצלו במקרה מלבצע טיפול שורש מקיף מבחינה חברתית וכלכלית, כן ייטב.

למידע נוסף על טיולים מאורגנים עם פגסוס