נושאים חמים

אין עלינו: 10 דוגמאות למה כדאי להיות עם ישראלים בחו"ל

הישראלים שהתגייסו למצוא ילד ספרדי אבוד בהולנד, הבחור שכייסו לו 2,300 אירו וישראלי מימן אותו, הישראלים שהחזירו אלפי דולרים לזוג קשישים במלון במוסקבה ועוד 7 סיפורים של מדריך טיולים שיוצא נגד טרנד "הישראלי המכוער", וחושב שקצת איבדנו פרופורציות

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
מטוס דגל ישראל נוסעים ישראלים לחו"ל (ShutterStock)
לפעמים טוב לפגוש ישראלים בחו"ל (צילום: Shutterstock)

תמה עונת טיולי הקיץ בחו"ל, והנה כצפוי חזרה לה המנגינה המוכרת והלא שמחה - על הישראלי המכוער בחו"ל. כלי תקשורת, פוסטים בפייסבוק, מדריכים קולגות - נראה כי כולם מתחרים ביניהם מי יביא את הסיפור הכי מזעזע שקשור להתנהגותם של ישראלים בחו"ל.

אני מדריך קבוצות של ישראלים ביעדים שונים בחו"ל למעלה מ-25 שנים. צר לי לאכזב אתכם - אני לא שותף להיסטריה ולהתקפות סביב הישראלי המכוער. בהכללה - הוא לא. מטיילים ישראלים שאני פוגש בדרכים ובבתי המלון הם לרוב אנשים נחמדים, ממוצעים, שששים לעזור אחד לשני ומנסים לברוח מכל מה שעלול להכתיר אותם בתואר "מכוער".

נכון שראיתי גם פה ושם נוסעים ישראלים בעייתים, כאלה שהיו חוצפנים, לכלכו, עשו נזק באתרים והתנהגו בגסות, אבל למזלי אלה היו המיעוט שבמיעוט ובהחלט לא תופעה מייצגת.

אז לטובת כל אלה שבטוחים כי הישראלי המטייל הוא היצור הכי נורא בעולם, הנה כמה דוגמאות הפוכות שמראות כי בכל זאת יש הרבה דברים טובים סביב המטייל הישראלי, וכדאי להימצא בסביבתו כשאתם בחו"ל. תקראו ותנסו לפרגן, לא הכל כל כך גרוע בנו.

1. ריקודים בארץ הפיורדים

נורבגיה היא ארץ מדהימה ביופיה. באחד הטיולים התמקמנו באזור מבודד על ראש ההר מול נופי הפיורד. המלון היה מבנה גדול ומטופח בלב הטבע בלי שום ציביליזציה מסביב - שיא הפסטורליה. ארוחת הערב היא שיא חיי הלילה במקומות השקטים האלה - ומיד אחריה אפשר ללכת לישון בהתרגשות.

לא אצל הישראלים. הם התארגנו באולם במלון (באישור), ארגנו מוסיקה ורמקול, קראו לשתי קבוצות אחרות במלון - אנגלים ויוונים - והחלו במסיבה עליזה בינלאומית. השיא היה כמובן כשהקבוצה הישראלית לימדה את האורחים לשיר "הבה נגילה" ולרקוד הורה. היוונים קיבלו אומץ ולימדו את הריקודים שלהם. את הערב סיכמה אחת הנוסעות מאנגליה: "היה ערב נפלא, תודה. אין עליכם האנשים מההולי לנד".

2 . ילד אבוד בפארק האפטלינג בהולנד

פארק השעשועים והאגדות הפופולרי, האפטלינג שבהולנד, מושך אליו אלפי מבקרים מדי יום. עם בוקר, בדרכנו למתקן הראשון בפארק - נתקלנו במשפחה היסטרית ובוכיה וסביבה התקבצו עוברי אורח. אלה היו תיירים מספרד שסיפרו כי הילד הקטן שלהם בן ה-4 הלך לאיבוד - בשורה לא פשוטה בפארק הענק.

בעוד רוב התיירים מסביב הנידו ראשיהם בצער, חלקם הגישו לאמא שהיתה על סף עילפון בקבוק מים - הישראלים היו היחידים שתיפקדו. הנשים בקבוצה הושיבו והרגיעו את האמא וקיבלו פרטים על מראה הילד ולבושו. חלק מהגברים מיהרו למשרדי הפארק לדווח (יש תרגולת לאנשי הפארק). שאר הגברים לקחו מפות של הפארק - חילקו אזורי חיפוש רצו בזוגות מסביב לאזור ההיעלמות. תוך 5 דקות היו בפארק כ-15 צוותי חיפוש ישראליים.

עברו עשר דקות מורטות עצבים, עד שאנשי הפארק הגיעו לספסל עליו התיישבה האמא הבוכיה, כשמהצד השני הגיעו כמה מנוסעי הקבוצה - עם הילד בידיהם (שהיה במרחק 100 מטר מאחורי סבל עצים). האמא חיבקה את הילד והפעם החלה לבכות מאושר. האבא שלף שטר של 200 אירו ואמר "תודה רבה לכם. תקנה לכולם משהו על חשבוני".

החזרתי לו את הכסף. "אנו שמחים לעזור לכם", אמרתי אנחנו קבוצה מישראל. המשך יום נעים בפארק".

3. רגל שבורה ביער השחור

מדריכה קולגה שלי הדריכה בתקופת חג הפסח האחרון באזור היער השחור. מזג האוויר היה חורפי, לרבות שלג וקרח. באחד הימים לרוע מזלה - החליקה, ושברה את הרגל בשבר מורכב.
מבחינת המדריך - מעבר לכאבים, ברור שכאן נגמר הטיול.
אלא שהקבוצה שכבר התגבשה, לא הסכימה לוותר על המדריכה. הנוסעים דרשו שהיא תישאר, והחלו לעזור לה ללא הרף.

היא נשארה והדריכה את הקבוצה תוך שהיא נעה על כיסא גלגלים. הילדים בקבוצה התחרו ביניהם מי יוביל את הכיסא, חלק מהאימהות סייעו לה להתקלח בחדר ולהתלבש, אחד הנוסעים סייע במינהלות ורכישת כרטיסי הכניסה באתרים השונים. נוסעים אחרים הפעילו קשרים וכבר בדקו עבורה אצל מי כדאי להיבדק או לעבור ניתוח בארץ. בעלייה למטוס חזרה הביתה - חברי הקבוצה ממש הזיזו אנשים כדי לפתוח עבורה מסדרון לעלות בנוחות למושבה במטוס. הטיול הסתיים בהצלחה גדולה.

"לא יכולתי לעזוב אותם", אמרה לי המדריכה, "ראיתי את האהבה שלהם בעיניים".

תאמינו לי דברים כאלה אפשריים רק עם קבוצות של ישראלים.

היער השחור (באדיבות המצולמים)
ישראלים ביער השחור (צילום: שלומית יפה ביאליק)

4. שרות אבידות ומציאות של מדריכים באירופה

עידן הוואטסאפ פתח הרבה מאוד אפשרויות חדשות של עידכון ותקשורת. כמה עשרות מדריכים בכירים יזמו והפעילו העונה מספר קבוצות וואטסאפ כאלה - בעיקר לעדכוני דרך. אבל מהר מאוד עלו בקשות עזרה של מדריכים אחרים, שנוסעים שלהם שכחו ציוד ופרטים חשובים בדרכים ובבתי המלון.

וכך נוסעים ישראלים ששכחו טאבלט, מכשיר סלולרי עם כל התמונות, שרשרת או שעון עם ערך סנטמנטילי, בובות של הילדים, משקפיים ואפילו זוג נעליים עם גרביים משומשות (הכל מהקיץ האחרון) - הופתעו לגלות שבאיזשהו מקום, יש איזשהו מדריך שמצא את הציוד שלהם ויביא להם אותו לארץ.

בחלק מהמקרים הציוד הוחזר עוד במהלך הטיול - כשהקבוצות השונות נפגשו בעיר אחרת. סיפרתי על הרעיון הזה למדריכים זרים מאירופה - הם חשבו שאני הוזה ושהמדריכים הישראלים משוגעים.

5. איבדו את כל כספם בבלגיה

מדי פעם, לצערי, למרות כל ההסברים והאזהרות, קורה שאחד הנוסעים נופל קורבן לכייסים - ואז בדרך כלל הנזק הוא כבד. לדוגמה, משפחה בטיול בבלגיה שכויסה ואיבדה את המצלמה, הדרכונים והכסף.

ההורים מיהרו לשגרירות לטפל בנושא הניירת, אבל הקבוצה לא הסכימה שהבת שלהם תפסיד את יום הבילוי בפארק. משפחה אחת ממש אימצה את הבת. כל הקבוצה דאגה לילדה להרגיש ביום של כיף, עלו איתה למתקנים, הרעיפו עליה אוכל וצ'ופרים - וכשהתחיל גשם לא צפוי, אחד ההורים אפילו קנה לה שכמיית ניילון להגנה. בערב ההורים חזרו, והכל חזר על מקומו בשלום. התנהגות קבוצתית למופת.

6. דיסנילנד פריז, 2,300 אירו

נזק אחר בעקבות מקרה כייסות התרחש כשקבוצה ישראלית נכנסה לדיסנילנד בפריז. מה שהיה אמור להיות יום כיף, הפך במהרה לדרמה לא קטנה, כשאחד הנוסעים שם לב כי בדוחק ובצפיפות בכניסה מישהו "גילח" ממנו את כל כספו. 2,300 אירו במזומן (סכום שבכל מקרה נוסע לא אמור להחזיק עליו בצורה לא מאובטחת).

ללא היסוס, הודיע אחד הנוסעים האחרים לנוסע שאיבד את כספו - "כל מה שאתה צריך עליי". צריך לזכור כי מדובר באנשים זרים, שהכירו רק במהלך הטיול. ועוד נקודה מענינת - מדובר היה בנוסע ערבי ונוסע יהודי.

כייס תיירים בחו"ל (ShutterStock)
לא נעים להיות מכוייס בחו"ל, אבל יש ישראלים שיעזרו

7. מוסקבה מאמינה בניסים

באחר מטיולנו שהינו במוסקבה במלון קוסמוס המפורסם. מדובר במלון ענק, קומוניסטי הארד קור עם אורחים מגוונים מכל העולם. בעוד הקבוצה מתכנסת בלובי באחד הערבים בדרך לבילוי משותף – מצא אחד הנוסעים הישראלים ליד המעלית מין נרתיק עור עם רוכסן ובפנים סכום כסף גדול - כמה אלפי דולרים. לא היו מסמכים מזהים כלשהם על התיק או בתוכו.

האינסטינקט הראשוני היה להחזיר את הנרתיק לקבלה או אולי למשטרה. אבל אז עלתה האפשרות שאם נעשה זאת - הכסף לעולם לא יגיע למי שצריך. בהחלטה מהירה הוחלט למצוא את בעל האבידה בעצמנו. למי שלא מכיר את קוסמוס - מדובר במלון בן כ-1,700 חדרים. חלק מהקבוצה ישב לקפה בלובי, אחרים חולקו לזוגות ועברו בין אינסוף החדרים והמסדרונות, דופקים על הדלתות בתקווה למצוא מישהו שאיבד את הכסף, ויוכל לקבלו לפי סימנים כמובן.

החיפוש ארך חצי שעה בערך, אבל הנוסע נמצא, ומה רבה היתה שמחתנו כשהתברר שמדובר בזוג נוסעים מבוגר, מארצות הברית, יהודים ממילווקי. הזוג שרק הגיע לחדר וגילה את האובדן המעיק, היה בטוח שאין סיכוי לראות את הכסף, ואיזה אושר הציף אותם למראה האבידה. הם ירדו איתנו במעלית ללובי ומול כל הישראלים אמרו "תודה רבה" וכמה הם אוהבים את ישראל.

8. שילוט אירופי בעברית בכל מקום

כנראה שהמוכרים והסוחרים שבחו"ל אוהבים אותנו יותר מאשר אנחנו את עצמנו. נכון שהם גם אוהבים את כספינו, ואת כמויות הישראלים שמגיעות אליהם, אולם מצד שני שימו לב מה קורה: בהרבה מאוד אתרי תיירות מרכזיים, יש שלטי הסבר בעברית. למשל, מערות הנטיפים ב"האן סור לס" בבלגיה, בפנורמה בהולנד, בהר הטיטליס בשוויץ, בשיט הבאטומוש בפריז ועוד. כלומר, אם כל כך הרבה מקומות יודעים לתת שירות וקטלוגים בעברית, כנראה שאנחנו בכל זאת תיירים שמעריכים אותם.

9. טיול בטבע שכמעט נגמר באסון

באחד מטיולי הטבע, התמקמנו במין מוטל חביב בנוי עץ בלב שוויץ. הקבוצה היתה טובה, האווירה מושלמת ובסיומו של הערב כולם הלכו לישון, כולל הצוות, והמלון הקטן נכנס לדממה. אלא שכמו תמיד, יש כמה ישראלים שעבורם רק החל הלילה - וכך נותרנו כמה ח'ברה בודדים בלובי הנטוש עם משקאות שהכנו מראש. בסוף נותרתי עם שני נוסעים, ויצאנו החוצה לטיול רגלי קצר באוויר הנקי.

הקפנו את מבנה המלון, ראינו את החצר, חזרנו דרך האסם שהיה שם, ונכנסנו למלון דרך מעבר אחורי ומוסתר. ואז היתה הפתעה גדולה ומפחידה - זה היה חדר-מחסן מעץ, שבו אוחסן מלאי המזון של המלון. אלא שמה שמשך את תשומת ליבנו, היתה להבה קטנה שצצה משום מקום, בפינת החדר מתחת לשולחן.

הכל היה עץ מסביב, והלהבה כבר עברה לגובה של כ- 30 ס"מ. התעשתנו במהירות, השתלטנו די בקלות על האש וכיבינו אותה. מכאן מיהרנו לבעלת המקום שגם גרה באחד האגפים.
הערנו אותה סיפרנו לה מה קרה, והראינו לה את שרידי האש. (כנראה בגלל קצר חשמלי). היא היתה בהלם והודתה לנו תוך שכולנו מבינים, שלולא הטיול הלילי שלנו - האש היתה מתפרצת בקלות והופכת לשריפה גדולה ומסוכנת, אולי אף עם נפגעים.

למרחת בארוחת הבוקר הגיעה הגברת לחדר האוכל, הודתה לנו מול כולם ונתנה לנו מזכרת מקומית לאות תודה. כמובן שהיא ידעה שבזכות הישראלים המלון ניצל.

10. לקבל את האחר

אסיים עם נושא שמאוד חשוב לי. במהלך השנים, אל הקבוצות הרגילות בטיולים המאורגני, הצטרפו גם נוסעים בעלי מוגבלויות. היו לי נוסעים על כיסא גלגלים, נוסעים כבדי ראיה על גבול העיוורון, נוסעים חירשים, ופעם אפילו נוסעת סנילית.
היה מצופה שהנוסעים האחרים יזעיפו פנים למראה המגבלות. אבל מי שהיה שם יודע שקרה בדיוק ההיפך., הנוסעים חיבקו, עזרו והרעיפו אהבה על בעלי המוגבלויות.

את הנכים התנדבו להוביל עם הכיסא, לחירשים תמיד נתנו שורה ראשונה מולי לקרוא שפתיים ולהבין את ההסברים, וכשצריך הוסיפו להם מידע. את כבדי הראיה הוליכו ממש עקב בצד אגודל באתרים ובמקומות. את הנוסעת הסנילית שבאה בגפה אימצו שני זוגות בטיול, והיא היתה צמודה אליהם.

הייתם צריכים לשמוע בערב האחרון את נאומי הסיכום והתודות של האנשים האלה - לנוסעים האחרים, על התענוג הגדול שהם היו חלק בלתי נפרד ממנו. זה יש רק בקבוצות ישראליות.


אז הנה לכם כמה הוכחות שאפשר אחרת. זה הכל קרה לי ולקולגות שלי עם ישראלים בחו"ל, ואם לעורך היה מספיק מקום - אפשר היה לעשות פינה יומית על ישראלים טובים בחו"ל. לא הכל מכוער כאן. הרוב המוחלט הם נוסעים טובים. לא תמיד שומעים אותם, לא תמיד זה מתפרסם, ומעשים טובים בדרך כלל זוכים לפחות רייטינג - אבל זה שם וזה קיים. טיילו בגאווה ותמשיכו להיות הישראלי היפה.