נושאים חמים

100 מדינות ב-9 שנים: יומנו של נווד ישראלי

התרמיל משמש לו כבית, הוא לא נקשר לחפצים או מערכות יחסים ומזה תשע שנים שהוא חורש את כל העולם והגשים את חלומו - לטייל במאה מדינות ובכל היבשות. אה כן, והוא מישראל. "לונלי פלג" - קול קורא לנדוד, לנדוד

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
גשר יאנגון מיאנמר לונלי פלג (מערכת וואלה! NEWS , צלם: פלג כהן)
9 שנים בלי בית, רכוש או יציבות כלכלית. פלג כהן במיאנמר (צילום: פלג כהן)

לא הרבה אנשים יכולים להגיד שהם הגשימו את החלום שלהם. קוראים לי פלג, אני רק בן 30 והגשמתי אותו: טיילתי ב-100 מדינות ובכל היבשות, וזה הסיפור שלי.

החלום שלי התחיל לפני תשע שנים. ישבנו אחותי התאומה ואני במרפסת של אמא, ואמרתי לה שאני רוצה לטייל ב-100 מדינות ובכל היבשות. "אם זה החלום שלך אני בטוחה שתגשים אותו", אמרה - וצדקה.

אנשים תמיד שואלים אותי אם זה לא קשה לטייל מסביב לעולם במשך כל כך הרבה שנים בלי בית, רכוש, יציבות כלכלית, משפחה, זוגיות קבועה או חברים. ובכל פעם אני עונה את אותה התשובה - לכל דבר יש מחיר: כל עוד תסכימו לשלם אותו - אז תהיו מאושרים.

אחרי שלוש שנים שבהן הייתי לוחם בגדוד 51 של גולני, הרגשתי את הצורך לצאת ולכבוש את העולם. זה התחיל בטיול בתאילנד שהמשיך לנפאל, לאוס, אוסטרליה וניו זילנד. לאחר שנה של חופש, טיולים, מסיבות, התנסויות, גילוי עצמי, תרבויות חדשות ונופים עוצרי נשימה חזרתי לארץ מבלי לדעת מה צופן לי העתיד.

מיד לאחר שחזרתי לארץ פרצה מלחמת לבנון השנייה וגויסתי בצו-8. לאחר כמעט חודש של לחימה בלבנון וגבול הצפון הרגשתי את הצורך לחזור ולצאת לגלות את העולם. לאחר המלחמה חיבקתי את אמא וטסתי לקנדה.

החופים של אל-נידו הפיליפינים לונלי פלג (מערכת וואלה! NEWS , צלם: פלג כהן)
חופשה אחת גדולה שטרם נגמרה. החופים של אל-נידו, הפיליפינים (צילום: פלג כהן)
שקיעה פורט ברטון פיליפינים לונלי פלג (מערכת וואלה! NEWS , צלם: פלג כהן)
השקיעה המדהימה של פורט ברטון, הפיליפינים (צילום: פלג כהן)

ככל שצברתי פחות "חפצים" - כך הרגשתי יותר מאושר

ככל שהזמן חלף, גיליתי שצבירת רכוש לא באמת תעזור לי להיות מאושר יותר. החלטתי שמעכשיו אני אוסף זיכרונות ולא "דברים". בארץ החברים התחילו ללמוד, לשכור דירות ,לקנות מכוניות, ריהוט וסמארטפונים. בזמן הזה המשכתי להסתובב ולטייל בעולם. ככל שצברתי פחות "חפצים" - כך הרגשתי יותר מאושר, הפסקתי לקנות בגדים חדשים או נעליים כשלא הייתי זקוק להם באמת.

את החינוך שלי רכשתי בדרכים, את ההשראה שלי אני מקבל מהאנשים שאני פוגש לאורכן. למדתי להתפרנס מעבודות מזדמנות, לרכוש חברים חדשים וללמוד מהתרבויות המקומיות, השונות בתכלית מהתרבות ה"מערבית" שלנו. התיק שלי הפך להיות ביתי, למדתי לבשל וכל קורת גג שהוצעה לי התקבלה בברכה. הפכתי לנווד ולמדתי לחיות מטוב ליבה של הדרך והאנשים.

מקנדה המשכתי למרכז ודרום אמריקה, וכאשר הגעתי לברזיל החלטתי לטוס ליבשת הכי פראית בעולם - אפריקה. הופתעתי לגלות שדרום אפריקה היא מדינה מערבית בהרבה מובנים. הנפש שרעבה להרפתקאות הסתפקה לעת עתה במסיבות טבע, פסטיבלים ונשים יפות. ככול שחלף הזמן התעורר בי יצר ההרפתקה. שמעתי את רוחות הצפון קוראות לי וכך עשיתי. ככול שטיילתי צפונה, התגלתה לי אפריקה האמיתית, הפראית. שבטי לוחמים בקניה, ספארי עם מאות חיות טורפות, מפלי ויקטוריה, חופים בתולים במוזמביק, כפרים קטנים ללא חשמל ומים במלאווי, יערות ענק באוגנדה ותרבות עתיקת-שנים באתיופיה.

ילדה מהלכת בין הטרסות מנדליה מיאנמר לונלי פלג (מערכת וואלה! NEWS)
הערבות של צפון מונגוליה. המדינה הכי יפה בעולם לדעתי (צילום: פלג כהן)
רכבת סרי לנקה לונלי פלג (מערכת וואלה! NEWS , צלם: פלג כהן)
ממשיך לנסוע. פלג יושב מחוץ לרכבת העמוסה בסרי לנקה (צילום: פלג כהן)

לקחתי איתי פתקים לכותל המערבי מאנשים שפגשתי

לאחר כמעט שנתיים של טיולים ברחבי אפריקה, נסעתי לטייל באירופה - היבשת הכי קטנה בעולם אך כל כך שונה וצבעונית. יוון התוססת, נורבגיה הירוקה, ספרד ופורטוגל שהזכירו לי את הבית. מועדוני ענק בברלין, אוכל רומני, חופים בקרואטיה, התרבות הסוחפת של הבלקן וכפרי אבן קטנים בבוסניה.

ואם כבר באזור...
נורבגיה בלי רכב: מסלול של שבועיים במדינה שונה ונהדרת
נגיעה במי הטורקיז: שמורות טבע בקרואטיה
סינטרה, לא פרנק: חובה למטיילים בפורטוגל

הגעגועים למזרח גברו, ומצאתי את עצמי בהודו לכמה חודשים. הייתי לצמחוני, למדתי חסידות והתענגתי על ההרים הירוקים. מהודו, הגעתי להונג קונג, שם עמדתי מתחת לגורדי שחקים שנגעו בשמיים. משם המשכתי לטיול בסין ומונגוליה (המדינות הכי יפות בעולם). לאחר מכן המשכתי לעלות צפונה, לרוסיה הקרירה, וחציתי אותה ברכבת הטרנס-סיבירית. "גלשתי" על ספות, שחיתי בימת בייקל וגיליתי את האירוח הרוסי, שכלל בעיקר אוכל טוב, מסיבות והרבה וודקה.

ככל שראיתי יותר כך רק גדל תאבוני והרגשתי שאחרי כמעט שבע שנים בדרכים אני מוכן לטייל במערב אפריקה, וזאת למרות שלא הצלחתי למצוא כמעט שום מידע על החלק הפראי הזה של העולם.

ידעתי שבתור ישראלי אין לנו צורך בוויזה לסנגל, אז קניתי כרטיס טיסה לכוון אחד למדינה הכי קצבית באפריקה, וקיוויתי שאוכל להמשיך ולטייל משם. הרעיון היה להמשיך ולטייל דרומה כמה שרק אפשר. חלפו יותר משלושה חודשים וחציתי את מערב אפריקה אך ורק דרך היבשה!

בליבריה הקמתי את האוהל שלי על החוף הלבן ודגתי דגים לארוחת הערב. בגינאה נעצרתי ונחקרתי למשך שעות ארוכות, בחוף השנהב ישנתי בשכונה הכי מסוכנת באביג'אן ורכשתי חברים חדשים. בסיירה לאון פגשתי ילדים-חיילים, ישנתי בווילה מטורפת ואפילו ביקרתי בארמון של הנשיא.

בגאנה נאלצתי להאט קצת את הקצב כיוון שחליתי במלריה קשה וטיפוס הבטן, ואחרי ימים של מאבק קשה בבית החולים הקטן הצלחתי לקום מהמיטה ואפילו הפכתי לשליח מיוחד לירושלים: לקחתי איתי פתקים לכותל המערבי מאותם אנשים טובים שפגשתי לאורך הדרך, ושמעו על קסמו של הכותל שלנו.

צ׳אנג מאי תאילנד לונלי פלג (מערכת וואלה! NEWS)
החיים הם נסיעה אחת גדולה. על גבי הטוסטוס בצ׳אנג מאי, תאילנד (צילום: פלג כהן)
הויאן וייטנאם לונלי פלג (מערכת וואלה! NEWS , צלם: פלג כהן)
הויאן, וייטנאם (צילום: פלג כהן)

אנשים חובשים מסכות ורצים עירומים מסביב למדורות גדולות

לאורך השנים עיצבתי גינות, מכרתי ציורים, בישלתי ואפילו פיניתי שלגים במינוס 30 מעלות. בחודשים האחרונים אני מתפרנס דרך האתר וממכירת הצילומים שלי. את כל החוויות שלי אני משתף עם העולם בדף הפייסבוק שלי ״לונלי פלג״, שבו אני מעלה צילומים, סיפורים וסרטונים מהמסע.

בשנה האחרונה התחלתי לעבוד על הספר שלי. אני כותב בחדר העבודה האהוב עלי - בדרכים. כתבתי על גבי משאיות ברחבי אפריקה, בחופים של קמבודיה אחרי לילה פרוע ועם כאב ראש נוראי, על ספה של חבר בברלין, בהרים המושלגים של הקווקז, באוטובוסים ישנים, בהוסטלים רועשים ובשדות תעופה. הספר מספר את סיפור החיים שלי, על האנשים שפגשתי בדרך, על אהבה ובחורות, על נופים שכל ניסיון לתאר אותם יהיה כפירה באמת, על רגעים של אושר ושל בדידות, וכמובן תובנות רבות בחייו של הנווד.

הייתי יכול לספר לכם עכשיו על הדוגמנית מיוהנסבורג שנהגה במרצדס ספורט שחורה, על "נסיכה" שהכרתי ליד הבריכה ושברה את ליבי, על אהבות ואכזבות, סיפוקים וריגושים. הייתי יכול גם לספר על הפסטיבלים באמצע המדבר באווירת שנות ה-60, על אנשים החובשים מסכות צבעוניות ורצים עירומים מסביב למדורות גדולות, על מופעי אש ותחפושות משונות, על שקיעות אדומות שלא נגמרות ועל משקאות שנרקחו במרתפים אפלים. אבל נראה לי שעדיף לא לאתגר בכתבה זו את הצנזור העיתונאי.

הא לונג ביי, וייטנאם לונלי פלג (מערכת וואלה! NEWS , צלם: פלג כהן)
סלעי ענק שיוצאים מהמים בהא-לונג ביי, וייטנאם (צילום: פלג כהן)
טרסות אורז של באטד צפון הפיליפינים לונלי פלג (מערכת וואלה! NEWS , צלם: פלג כהן)
טרסות האורז של בטאד צפון הפיליפינים (צילום: פלג כהן)

אנשים טובים באמצע הדרך

כרגע אני מטייל בפיליפינים - המדינה ה-100 שלי.

כשנחתתי כאן לפני כמה שבועות, התרגשתי מאוד שהצלחתי להגשים את החלום שלי בזכות עבודה קשה, עקשנות, דבקות במטרה, חוכמת חיים שרכשתי לאורך הדרך ובעיקר הרבה השגחה (למאמינים מביננו).

כאשר דברתי עם אמי בטלפון, היא אמרה לי שהיא גאה בי מאוד! אבל עכשיו אני אצטרך למצוא חלום חדש. הדבר היחידי שידעתי, הוא שאני רוצה להמשיך לטייל בעולם ולהכיר אנשים חדשים. ואכן מספר ימים חלפו ומצאתי חלום חדש, או יותר נכון החלום מצא אותי.

בערב פורים הלכתי לבית חב״ד במנילה, שם פגשתי שלושה אנשי עסקים צעירים ממיאמי שבבעלותם חברת רהיטים גדולה בארצות הברית. הם שמעו את סיפור החיים שלי והתרגשו והתרשמו מהדרך שבחרתי לחיות את חיי. הם התעקשו לתמוך במסע שלי ונתנו לי באותו ערב 500 דולרים (סיפור מטורף לכשעצמו).

למחרת נפגשו שוב והם הציעו לי הצעה שלא יכלתי לסרב לה, הצעה שתהפוך להיות החלום החדש שלי - להיות הספונסרים של ״לונלי פלג״ ולממן את הטיולים שלי מסביב לעולם! בנוסף, הם יתרמו עשרות אלפי דולרים בכל שנה למען פרויקטים לנזקקים שאפגוש במסעות שלי. בעזרת השותפות עם הספונסרים, תהיה לי היכולת לטייל בעולם ולעזור לאנשים שאני פוגש לאורך הדרך.

פלאוואן פיליפינים לונלי פלג (מערכת וואלה! NEWS , צלם: פלג כהן)
סלפי גו-פרו עם חברים ישראלים שפגשתי לאורך הדרך. פאלאוואן, הפיליפינים (צילום: פלג כהן)
נזירים בודהיסטים ברחובות מיאנמר לונלי פלג (מערכת וואלה! NEWS , צלם: פלג כהן)
נזירים בודהיסטים ברחובות מיאנמר (צילום: פלג כהן)

האמצעים מקדשים מטרה

את הפרויקט הראשון שלנו התחלנו לפני כשבוע בשכונה הכי עניה במנילה, בירת הפיליפינים. השכונה היא בעצם מזבלה ענקית, שעם השנים עברו לגור בה אנשים רבים המתקיימים מזבל של אחרים. כיום בשכונה חיים מעל 2,000 ילדים, בלי חשמל, ללא מים זורמים, חינוך או מענה רפואי.

בשיתוף עם ארגון מקומי, פיתחנו תוכנית שבה אנו מלמדים את ההורים לבשל מזון מזין בכל בוקר, ואז נותנים את האוכל לילדים בגן. באמצעות התוכנית הילדים מקבלים אוכל מזין בכל יום. יש להם רצון לבוא לגן ולקבל את הכוחות הנחוצים כדי ללמוד ולקחת חלק בפעילויות החברתיות.

בקיץ אני מתכננן לבוא לביקור בארץ ולהקים פרויקט למען הילדים שלנו, שזקוקים לעזרה. כולי תקווה שאוכל לתת השראה לאלו שעוקבים אחרי ברשתות החברתיות ובתקשורת. אם יש לכם חלום - לפחות תנסו להגשים אותו, כי אין דבר יותר גרוע מחרטה.

דרך דף הפייסבוק שלי תוכלו לקחת חלק פעיל בפרויקטים שלנו, לתרום ואפילו להתנדב יחד איתי. אני מאמין שיש אנשים רבים בעולם שרוצים לעזור אך לא יודעים איך, או אולי פוחדים שהתרומה שלהם לא תשנה דבר. בעזרת המסע שלי אשתדל לעזור ולהיות חלק פעיל במשהו גדול, ולתת מעט ממה שיש לי לאלו שזקוקים לזה באמת.

מפה אני ממשיך לטייל בטייוואן, קוריאה ויפן. המטרה שלי להמשיך לטייל בעולם וליהנות, להכיר תרבויות חדשות, להתענג על נופים בתוליים, לחשוף סיפורים חדשים. לעזור לאנשים שאני פוגש במסעות שלי מסביב לעולם, וכמובן להמשיך וללכת בדרך שלי!