פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דה בובואר שרה מעל הנהר

      "הטיילת הנטועה", הגשר החדש מעל הסיין, "ברסי וילאז'" השוקק חיים - סיור בדרום-מזרח פאריס, אזור מתחדש ואופנתי

      "גשר סימון דה בובואר" הוא החידוש האחרון בנוף של פאריס. ראש העיר ברטראן דילאנו חנך לפני שלושה שבועות את גשר הולכי הרגל מעל הנהר. הקמתו של הגשר מסמנת שלב נוסף בתהליך מתמשך, שמטרתו לעודד את פיתוח הפינה הדרום-מזרחית הנשכחת מעט של העיר. עיקר תשומת הלב מופנית אל אזור ברסי ברובע ה-12 ואל אזור הספרייה הלאומית על שם פרנסואה מיטראן, בגדה השמאלית של הסיין, ברובע ה-13.

      הגשר החדש, הדקיק והיפה מקשר בין שני האתרים האלה. זהו הגשר ה-37 שחוצה את הנהר בתחומי העיר והראשון שנושא שם של אשה - הסופרת והפילוסופית הפמיניסטית שמתה ב-1986. הגשר מורכב משתי קשתות פלדה ארוכות, ללא עמודי תמיכה בנהר. אורכו 304 מטר והקשת הארוכה שלו נמתחת על פני 190 מטר. בוני הגשר, משרד האדריכלים פייכטינגר, כינו אותו "שביל חזק, שיוצר שירה מעל הנהר".

      עד לפני זמן לא רב הגיעו לאזור זה רק חובבי ספורט שתרו אחר היכל הספורט הענקי בברסי. המצב השתנה ופתאום נוספו לאזור אתרים מושכים, המזמינים לטייל חצי יום או יותר, רצוי בשעות בין הערביים.

      כדאי להתחיל את הסיור הזה מן הגדה השמאלית, מאתר הספרייה הלאומית. המבנה העצום עורר ביקורות נרגשות ולא תמיד מחמיאות. רבים לא אהבו את המגלומניה שליוותה את הפרויקט מרגע לידתו. מיטראן, שהכריז על התחרות לעיצובה ולתכנונה של הספרייה הלאומית, קרא להקמתה של "הספרייה הגדולה והמודרנית ביותר בעולם". האדריכל דומיניק פרו (Perrault) שזכה בתחרות בנה מתחם ענקי, לא יפה במיוחד, ובו ארבעה בניינים שנראים כספרים פתוחים ויוצרים ריבוע גדול על גדת הנהר. הספרייה נחנכה ב-1994, ואגפים נוספים שלה - בעשור שלאחר מכן. הבניינים עצמם אמנם חסרי עניין מבחוץ, אבל מה שמציל את המקום הוא הגן הגדול בעל האופי הפראי שצומח בין ארבעת הבניינים. על המרפסת בפינה הצפון-מערבית אפשר לשתות קפה ולהתבונן במרחב הירוק ובגדת הנהר. הליכה קצרה במורד המדרגות מובילה אל גשר סימון דה בובואר.

      ההגעה למתחם הספרייה: במטרו עד לתחנת קה דה לה גאר (Quai de la Gare) או לתחנת ביבליוטק פרנסואה מיטראן.

      ביקור בכפר היין

      לאחר שחוצים את הנהר ומגיעים לאזור ברסי, נתקלים בחוף העונתי שעיריית פאריס מפעילה עד אמצע ספטמבר. משאיות עמוסות פורקות בתחילת הקיץ חול בוהק על גדת הנהר, עובדי העירייה מפזרים כיסאות ושמשיות, מותחים את רשתות כדורעף החופים, ומי שרוצים לנסוע אל חופשת החוף שלהם בשיזוף מרשים פורשים מגבת ומשתרעים. על גדת הסיין חונות כמה ספינות גדולות ודוברות שמשמשות בקיץ כמועדונים, מקומות בילוי ואתרי חתונות.

      הליכה קצרה מזרחה מובילה אל "ברסי וילאז'" (Bercy Village), אחד מאזורי האוכל והבילוי החדשים והנחשבים בעיר. ה"כפר" של ברסי היה במשך כ-100 שנה שוק היין הגדול בעולם. 42 המחסנים והמבנים שמחוברים ומוקפים בחומת אבן הוקמו בסוף המאה ה-19 והיו חלק מאזור גדול יותר של מחסנים ושטח מסחרי. כל האחרים נהרסו ובמקומם נבנו שכונות מגורים. ברסי וילאז' שומר, שוקם וכיום זוכה לפריחה. המחסנים הגדולים עשויים אבן ועץ ואליהם נוספו מרכיבים חדשים של פלדה וזכוכית. ברחוב הסגור הוקם מרכז בילוי וקניות גדול שרובו ברים ומסעדות. בשעת ערב מוקדמת בתחילת הקיץ לא היה אפשר להשיג כאן שולחן פנוי. מוסיקה צוהלת התנגנה ברחוב וקצת קשה היה להיזכר בכל השנים שבהן ניסתה עיריית פאריס למשוך לכאן מבקרים.

      מבחר מקומות האוכל והשתייה מבלבל מעט, אבל המוסד שכדאי לשים לב אליו הוא "בר היין של ניקולה" (Bar a Vin Nicolas) ברחוב סן אמיליון (גם תחנת המטרו הקרובה נושאת אותו שם - קור סן אמיליון, על קו 14 החדשני והאוטומטי שרכבותיו נוסעות ללא נהג). יותר מ-280 חנויות יין של רשת "ניקולה" פזורות ברחבי פאריס. בכולן גאים בכך שהרשת היתה הראשונה שכבר במאה ה-19 מכרה יין בבקבוקים. לאחר מכן היא קידמה את יינות הבוז'ולה וגם כיום נמכרים בה לצד המותגים הידועים לא מעט יינות לא מוכרים, שמגיעים מן היקבים הכפריים והאנונימיים ברחבי צרפת. בברסי פתחו אנשי "ניקולה" בר יין שמאפשר לטעום בכל יום 15 יינות שונים, חלקם מיובאים, ולאכול ארוחות קלות. המבחר מתחלף פעמיים בשבוע, מה שמושך קהל גדול שחוזר למקום פעמים רבות.

      מי שמעדיף בירה יפנה למוסד מכובד אחר: פאב אנגלי הנושא את השם "Frog at Bercy", מקום שכבר זכה למוניטין בזכות הבירה שמייצרים בו.

      מתחם הקולנוע הענקי הצמוד לברסי וילאז', שב-18 אולמותיו מוקרנים סרטים צרפתיים וזרים, תורם לא מעט לכוח המשיכה של המקום. בעלי טעם אנין בסרטים ילכו כמה מאות מטרים מערבה משם אל אחד הסינמטקים של פאריס, שפועל בקצה פארק דה ברסי הגדול. בשעות אחר הצהריים אפשר למצוא בפארק שותפים לכדורגל, כדורעף או כל פעילות ספורטיווית אחרת.

      פארק דה ברסי אמנם הוקדש באופן רשמי לזכרו של יצחק רבין, אבל רק שלט קטן שמוצב שם מעיד על כך. העובדה הזאת לא מופיעה בשום מפת תיירות או מדריך (למעשה, אלמלא קראתי על כך בספרו של אביטל ענבר, "תענוגות פאריס", לא הייתי תר אחריו ומוצא את שלט ההקדשה). הפארק אמנם רחב ידיים ופזורים בו הרבה מגרשי ספורט, אבל הוא לא מטופח במיוחד ואינו נושא יופי ועניין גדולים.

      גן במסילה הנטושה

      קטע הליכה קצת פחות נעים, לצד כביש סואן, מוביל מזרחה לעבר תחנת המטרו Reuilly. מכאן קל מאוד לעלות לאחד החידושים הכי נפלאים והפחות מוכרים של פאריס - הטיילת הגבוהה שנקראת "הטיילת הנטועה" (Promenade Plantee).

      עד 1969 נסעה על הוויאדוקט הזה, מבנה עשוי אבן אדומה בגובה כ-5 מטרים, הרכבת שהובילה מתחנת הבסטיליה לכיוון יער ונסן ואל הפרוורים המזרחיים של פאריס. אורך המבנה האדמדם, שקשתות נמתחות בחלקו התחתון, 4.5 ק"מ. לפני 30 שנה העבירו את הרכבת למסלול תת-קרקעי ומבנה הוויאדוקט היפה עמד סגור ומוזנח. עד שהגיע אדריכל הגנים ז'אק ורגלי (Vergely) ועשה בו פלאות. מבנה המסילה הישן שוקם וכל חלקו העליון, שפעם נסעו עליו הרכבות, נהפך לגן פורח ויפה, עם עצים ושיחים ומטפסים על קשתות מתכת מעוצבות.

      המסלול גבוה מעל הרחוב ומאפשר תצפיות מעניינות על הדירות בקומה השלישית שעל פניהן חולפים ועל פקקי התנועה ברחובות הנמוכים יותר. הצועדים לאורך הטיילת יכולים לצפות לכל הכיוונים, לשבת לנוח על ספסלי מתכת ולבלות שעות שקטות, מנותקים לחלוטין מן הרעש העירוני ומוקפים בירק ובפריחה. בחלקו התחתון של המבנה הארוך, בין הקשתות הגדולות, פועלות חנויות שמתמחות בעבודות אומנות. בגלריות שבמקום אפשר לראות עבודות של מעצבים, קרמיקאים, צורפים ויצירות אמנות. חלק מן החנויות בחלקו התחתון של הוויאדוקט משמשות מסעדות ובתי קפה גדולים. בפאריס טוענים שזה הגן המוגבה היחיד מסוגו בעולם, אם כי בכמה ערים אחרות רוצים עכשיו לחקות את הניצול המעניין הזה של גשרי רכבת שננטשו.

      מסלול ההליכה חולף על פני תחנת ליון (Gare de Lion) וסיומו בתחנת הבסטיליה, שמאחוריה גם מסתיימת "הטיילת הנטועה".