איסטנבול: מטורקיה באהבה

הטורקים מודים לישראל, לאחר שמשלחת הסיוע שלנו הגיעה לעזור ולחלץ ניצולים מרעש האדמה הקשה שפקד את המדינה בתחילת החודש. הם הציבו מסך אלקטרוני ענק בשדה התעופה החדש של איסטנבול, שמציג את ההודעה "תודה לכם על ההזדהות איתנו" בעברית - אבל.... באותיות הפוכות. אולי מישהו השתמש לא נכון בגוגל טרנסלייט, אבל זה לא ממש משנה - גם ככה המחווה נחמדה.

טורקיה מתחילה להשתקם לאיטה מהאסון הגדול שפקד אותה החודש, למרות רעשי המשנה האחרונים, ורחוב איסטיקלל ("העצמאות") הומה אדם כבימים רגילים. גם המוזיקה, שדאגו להצניע בשבוע הראשון של האסון כבר נשמעת פה ושם מברים ובתי קפה ברחובות צדדיים, כשהשופינג הוא כמובן המלך, ואלפי אנשים עמוסי שקיות מותגים צועדים ברחוב שמתחבר לכיכר טקסים, שגם היא ספגה פיגוע בנובמבר האחרון.

אבל איסטנבול היא בועה בטורקיה, ממש כפי שתל אביב היא בועה בישראל והחיים בה ממשיכים ב"פול פאוור". למרות המצב הכלכלי הלא טוב במדינה (שני מוכרים בחנות ביקשו ממני טיפ אחרי שקניתי מכנסיים), הפיחות בלירה הטורקית מול הדולר, האירו והשקל (20 לירות לדולר אחד), אסונות הטבע האחרונים, סכסוכים של ארדואן עם השכנים, אירופה והפנייה לרוסיה - בעיר ללא הפסקה (של קפה טורקי), מסרבים להתבאס על החיים וממשיכים לבלות כמה שיותר.

למרות שהפנים של ארדואן לרוסיה - הרוסים, שהיוו נפח גדול מהתיירות לטורקיה כבר לא מגיעים מזה שנה לנפוש במדינה עקב המלחמה באוקראינה, וזה פוגע בכיס של הראיס. גם אירופים אחרים לא ששים כבעבר (עקב זכויות אדם וכדומה) לנחות בארץ הקלאבים. לכך תוסיפו את יום הבחירות הטורקי (14 במאי) שממשמש ובא, והכמיהה לחזור לחיקו של הדוד סם מארה"ב (ישראל היא הגשר לאמריקה) - ותקבלו מספיק סיבות ראויות כדי לעשות "שולם" עם המדינה היהודית.

כך קרה שהנשיא הרצוג הוזמן לפני שנה למפגש עם ארדואן, בתחילתו של מה שנראה כהיריון שהוליד הסכם כלכלי שהחזיר החודש לראשונה מזה 15 שנים את התעופה הישראלית לטורקיה. ישראייר היתה החלוצה שפתחה את הקו ביום חמישי האחרון, ובשבוע הבא תצטרף ארקיע ובסוף מרץ גם אל על.

"עד לפני שנה בערך היינו נתקלים בקשיים ביצירת קשרים, או לפתוח דברים חדשים שקשורים לשלטון המרכזי", מספר לי אודי איטם קונסול ישראל באיסטנבול בארוחת ערב חגיגית לציון חזרת התעופה הישראלית לעיר, "ופתאום זה השתנה בבת אחת כי טורקיה החליטה לשנות כיוון והחלה ליצור קשרים, כשהרעיון היה לפתוח דיאלוג - שלא כל דבר שיקרה בעזה יהרוס את הקשרים. הם הגיעו למסקנה ששום דבר טוב לא יצא מעימות איתנו ושהם צריכים יציבות כי שתי המדינות הן עוגנים כלכליים, והבינו שכדי לעזור לפלסטינים צריך לשוחח עם ישראל, לא להיכנס בה".

נתון מעניין שמציג איטם, הוא שמתוך 800 אלף הישראלים שהגיעו לטורקיה בשנה החולפת, כ-80 אחוזים היו ערבים שנהנים גם מהמחירים הנוחים וגם מהרגשה "בבית" בארץ מוסלמית. "יש גם תקווה שהטורקים יגיעו אלינו", אומרת יעל רביע-צדוק, סמנכ"ל אגף כלכלה במשרד החוץ, שמוסיפה שמשרד החוץ שם הסכם תעופה חדש כאבן דרך במתווה שדרוג היחסים. "בתוך שלושה חודשים יצרנו הסכם תעופה ששני הצדדים נרתמו לו", היא אומרת.

אז כן, ישראל וטורקיה מחדשות נדרים ויוצאות לירח דבש שני לחיזוק הקשרים - רחת הלוקום מעולם לא היתה מתוקה יותר.

המתחם הביזנטי-עות'מאני העתיק של איסטנבול עובר בימים אלה שיפוצים, אבל עדיין הוא מלא תיירים שבאים לראות את ארמון טופקאפי העות'מאני ואת כנסיית איה סופיה ("החוכמה הקדושה" ביוונית) הביזנטית המרשימה מהמאה ה-6 לספירה. לימים, במאה ה-15, הפכה הכנסייה האדירה למסגד, ולפני כמאה שנה אטאטורק, "אבי הטורקים", הפך אותה למוזיאון היסטורי עד שבא ארדואן לפני שנתיים והפך אותה שוב למסגד, שעבר ביזה על ידי המקומיים. "לקחו פסיפסים, עתיקות, ומה שסימל את הנצרות כוסה על ידי ארדואן כדי לטשטש את הסממנים הנוצרים", אומר רפי אוזינג'י שנולד ומדריך באיסטנבול מטעם ישראייר מזה 30 שנה, שמוסיף שלמרות הכל עדיין מרשים לבקר בו. במסגד הכחול (המוכר בפי המקומיים כמסגד הסולטן אהמט השני) שנמצא בסמוך לא תוכלו לבקר - הוא בשיפוץ בחודשים הקרובים.

מי שקיבל את מנת ההיסטוריה הרצויה, ואיסטנבול מספקת ערמות של היסטוריה מגוונת, מוזמן להגיע לשכונה הכי טרנדית כרגע בעיר - שכונת באלאט (Balat) - שהפכה פופולרית בעקבות צילומי הסדרה הטורקית המפורסמת "הבור", שחלקה צולם בשכונה זו. אולי כפי שקרה לפלורנטין שלנו בעקבות הסדרה.

באלאט נמצאת על גדת מפרץ קרן הזהב, ורפי מסביר ששמה מגיע כנראה משיבוש של המילה "פלאציו" באיטלקית, "כי כאן היה אחד הארמונות של הקיסרים הרומים ושער הכניסה הימי לאימפריה", הוא אומר.

באלאט היא גם השכונה שבה התיישבו היהודים במאה ה-16, לאחר שהגיעו בעקבות גירוש ספרד (1492). הם חיו בה כ-300 שנים ובנו בה בתי כנסת, אחד מהם שנשאר שייך לקהילה באוכריד, מקדוניה, וניתן לראותו מבחוץ. קשר יהודי נוסף בשכונה הוא בית החולים "אורח חיים", שממומן על ידי הקהילה היהודית ובו הרבה מתנדבות יהודיות שמכונות "המלאכיות הוורודות".

שיטוט בשכונה חושף בתי קפה חמודים ומסוגננים, ורחובות עם מדרגות צבעוניות (הכי פופולרי הוא Merdivenli Yokuşu) שמושכים חובבי סלפי. האזור הפך למעין מוזיאון-רחוב לסרטים טורקיים של שנות ה-60 וה-70, עם צילומים בשחור-לבן של כוכבים טורקים וציטוטים מסרטים מפורסמים, או אם תרצו "סרטי הבורקס" שלנו, אבל בטורקית. אפרופו בורקס, נסו את בורקס המים שמושרה במים כל הלילה ונמכר בחנות Balat Borekcisi.

מעבר לזה כדאי לשבת בקפה "הבית של דמיטרי" (על-שם נסיך רומני ששלט תחת העות'מאנים) שמקושט בשמאלץ מוכר וטחון של מטריות צבעוניות תלויות באוויר ולטעום גוזלאמה (Gözleme) - מעין קרפ פיתה עם גבינה ותרד. בחנות אחרת כדאי לאכול מאנטי (Manti) שזה "הרביולי הטורקי" שמגיע מהעיר קייסרי בקפדוקיה, וממולא בבשר או תפוח אדמה עם רוטב יוגורט ועגבניות מעורב עם חמאה.

איסטנבול בלי שופינג היא כמו טורקי ללא שפם, ולכן תביאו איתכם הרבה מקום ריק במזוודה. אם אין באמתחתכם כזו, בבזאר הגדול ישמחו למכור לכם אחת ממאות המזוודות שמוצגות לרווחה. השוק הגדול הזה של איסטנבול מכיל יותר מ-4,000(!) חנויות שמוכרות, פחות או יותר, את אותו דבר: ממתקים טורקיים עם פיסטוק, בגדים, מזכרות, מנורות צבעוניות ושאר פיצ'פקעס שנחמד לקנות, אבל אין באמת מה לעשות איתו בבית.

אל הבאזר המקורה מגיעים דרך "דרך הדיוואן" ("המועצה" בטורקית) והוא ובנוי כמו תמנון - עם שדרה ראשית ו-20 שערי כניסה ויציאה. הבזאר פתוח עד 18:00 והוראות הקנייה בו היא שיש להתמקח ולהוריד מהמחיר כ-20 אחוזים לפחות. מסביב לבזאר נמצאים כל השווקים של העיר וכל המותגים המזוייפים שתרצו.

עבור שופינג קצת יותר "פיין", איסטנבול מציעה עשרות קניונים עם חנויות יוקרה יותר או פחות, אבל אחד היפים והגדולים שבהם הוא זורלו (Zorlu) סנטר, שמציע את כל המותגים שאתם רוצים - מ-גאפ, דרך זארה ועד פראדה. למחפשי שופינג זול וקז'ואל ברוח H&M, כדאי לנסות את המותג הטורקי Mavi שנמצא בכל מקום כמעט. גם בשדה התעופה יש להם סניף, אבל המחירים יקרים פי שניים.

אזור שופינג מגניב נוסף, שהזכיר לי בווייב רחוב שופינג ניו יורקי, הוא נישאנטשי (Nisantasi) שיש בו גם קניון נחמד בשם City's עם שבע קומות של מותגים, כמו בנטון, ארמאני, מנגו ועוד. מחפשים סופר ענק לקנות שוקולדים ודברים טעימים הביתה ולעבודה? נסו את "מאקרו סנטר". מחפשים אאוטלט בתוך העיר? אל, כי אין.

עוד נקודת קניות חביבה ודי יוקרתית, תמצאו בטיילת גלאטה שמקבלת את שמה ממגדל גלאטה שנבנה במאה ה-14 על ידי גנואים איטלקים. הוא נקרא גם "פרה" (Pera), ביוונית ה"צד השני", כלומר של אלו שגרו ממול למגדל וכונו "העיוורים" כי הם לא ראו את העושר של תושבי גלאטה ב"קרן הזהב" (אותו מפרץ עשיר בדגה שצורתו קרן). הטיילת, שהיא ה"סאות' ביץ' של איסטנבול", לדידו של רפי, נבנתה לצד הנמל שבו עוגנות אוניות הקרוז שפוקדות את העיר בקיץ. המתחם המסחרי שנבנה בשנה האחרונה כולל מסעדות רבות על קו המים, חנויות בוטיק והרבה שחפים שמבקשים שתזרקו להם קצת לחם.

מטיילת גלאטה יוצאות גם סירות לסיורים ימיים על הבוספורוס, שפירושו לפי המיתולוגיה היוונית "מעבר הפרה". האגדה גורסת שזאוס התאהב בנימפת המים "איו", והפך אותה לפרה. הרה, אשתו, חשדה בו וביקשה את הפרה במתנה, אולם איו השתחררה, או אז הרה שלחה זבוב שהציק לה וגרם לה לברוח ולנדוד מהים השחור דרך הבוספורוס לים המרמרה ("השיש"), בין אסיה ואירופה.

השיט עובר בחלק קטן, אך מעניין, לאורך 32 הק"מ של המצר. כשאתם על המים, איסטנבול נראית לגמרי אחרת כשדגלי ענק של טורקיה מתנופפים בכל גבעה, כאילו היתה ממלכת עבר מ"משחקי הכס" (והיא אכן היתה כזו). אבל מהמים רואים גם אדריכלות מודרנית יחסית, כמו ארמון דולמאבהצ'ה (Dolmabahçe) שנבנה בסגנון צרפתי ומסגד אורטאקוי (Ortaköy) - שניהם מהמאה ה-19. נוסף על כך, תראו מבנים מודרניים יותר, כמו בתי הקיט של עשירי איסטנבול שנבנו על הים וחלקם מושכרים כלוקיישנים לצילום סדרות טורקיות שמשודרות אצלנו, כמובן.

אי אפשר להספיק אותה - את איסטנבול. העיר הבלתי נגמרת הזו מפתיעה כל פעם מחדש, בכל שכונה שהופכת טרנדית, בכל חנות שנפתחת, בכל מאכל מיוחד שתטעמו ברחוב. צריך להקדיש לה כמה וכמה ביקורים ובכל ביקור לנסות משהו אחר. ועם חזרתן של חברות התעופה הישראליות לעיר - כדאי גם לנו לחזור אליה, ומי יתן שהרעידות היחידות ששני העמים ירגישו יהיו רק של שמחה בלב.

מוקדש לטורקיה באהבה.

הכותב היה אורח של חברת ישראייר באיסטנבול.