מה קורה כאשר משליכים אבן לתוך אגם שלו? ראשית, היא פוגעת במים כמובן, בנקודה מסוימת, אולם במהרה נוצרות סביב אדוות, גלים קטנים המשפיעים על המים במעגלים שהולכים ומתרחקים ממקום פגיעת האבן.
במידה רבה, ניתן להקביל את הסיטואציה הזו לאופן התנועה של כלכלה והחברה המקיימת אותה. פעולה שבמבט ראשון נראית נקודתית, כמו האבן הפוגעת במים, משפיעה כמעט באופן מיידי על מקומות אחרים, שתחילה אנחנו כנראה כלל לא חושבים עליהם.
למה הכוונה? קחו לדוגמה את תחום תיירות הפנים, "תיירות כחול-לבן". במשך שנים, תיירות הפנים בישראל הייתה עולם משני לשני סוגי תיירות חזקים ממנה: ישראלים שיצאו לטיולים בחו"ל, ותיירים שהגיעו לישראל בהמוניהם (ב-2019 נשבר שיא התיירים בישראל, 4.6 מיליון).
אלא שאז הגיעה הקורונה ושני הסוגים הללו, ישראלים שמטיילים בחו"ל ותיירים שמגיעים לישראל, נפסקו כמעט באחת. לפתע נוצר מצב לא שגרתי, בו אלפי אנשים שמושפעים בדרך זו או אחרת מעולם התיירות נותרו ללא תעסוקה.
מתוך הסיטואציה המשברית החדשה מתחיל לצמוח כוחה של תיירות הפנים, אשר אינה מחייבת מעבר בשדה התעופה, בידוד או נסיעה לכמות ימים גבוהה יחסית בתקופה בה רבים מקפידים שומרים ומשקיעים יותר במקור פרנסתם או שוקלים היטב כל צעד כלכלי. תיירות הפנים מאפשרת אתנחתא קרובה אשר אינה מצריכה את כל ההכנות והמשאבים הכספיים של יציאה לחו"ל. יציאה ליום טיול בישראל, אולי אפילו יומיים או שלושה והכל כמובן בסכומים נמוכים משמעותית ולרוב גם מתוך היכרות טובה יותר של המקומות אליהם מטיילים והפחתת החשש ממקום זר ולא מוכר, בו אין לנו יכולת לוודא את השמירה על כל הנחיות השמירה על הבריאות והביטחון בימי קורונה.
קיימות שתי הנחות יסוד בשנים האחרונות, המוטעות מיסודן: משרדי התיירות והממונים על התיירות באוצר ועל תקציב המדינה מניחים כי ישראלים יטיילו בכל מקרה ובכל מצב! זוהי הנחה מוטעית ביסודה ובהבנת הרגלי הצריכה וגורמת להחמצת תנועות גדולות יותר של הכנסה למדינה. ההנחה השנייה היא "תיירות הפנים מכניסה פחות מהתיירות הנכנסת", טעות הנובעת מהסתכלות לטווחים קצרים ומאי ההבנה שתיירות היא עסק אשר נפגע אחת לכמה שנים וקם מחדש. טיפוח תיירות הפנים באופן רציף ובהשקעה של לפחות 60% מתקציב התיירות השנתי חייב להיות אבן יסוד הן בכלכלת המדינה והן בחינוך לאהבת הארץ ובחיזוק הקשר למולדת. כפי שמחנכים ומקדמים צריכת מוצרים "כחול לבן" כך גם בתיירות. המדינה תרוויח כאשר הצרכן הישראלי ילמד לתור את ארצו לפני כל ארץ אחרת. לכן צריך להשקיע בתשתיות, מבנה שיווקי ומבנה אירגוני נכון ורגולטור שחושב בטווחים ארוכי טווח ובהשקעות מתמשכות.
התייר המקומי, בחישוב מצטבר ובראייה לטווח ארוך יוכל להכניס יותר - הוא מגיע יותר מפעם אחת לכל יעד בארצו, הוא בטוח יותר - מושפע הרבה פחות מאי יציבות ביטחונית ומאירועים בלתי צפויים אחרים. התייר המקומי, שיגדל להוות את ה"לחם והחמאה" של ענף התיירות בישראל, יכול להבטיח תפוסה גבוהה, קבועה ויציבה יותר ובכך לתרום לצמיחה ולגידול בהשקעות בתיירות בכלל, בשיפור ותחזוקת האתרים, בהוספת חדרי מלון וכד'. החינוך וההכוונה לצריכת תיירות פנים שנוצר עתה ככורח יכול להוביל לשינוי ולצמיחת נתח השוק של תיירות הפנים אשר יוביל לשיפור עתידי במשאבים, במתקנים ובסטנדרטים, לטובת תיירות נכנסת, עתידית. האיזון הנכון הוא לייצר מערכת הכנסות הבנויה על 70% תיירות פנים ו- 30% תיירות נכנסת. זהו ניהול נכון יותר של המשאבים המושקעים בשיווק ישראל כיעד תיירותי, אשר בניהול נכון תוכל לנצל את המשבר שנכפה עלינו וסגר את השמיים ולהפכו להזדמנות פז ולחישוב מסלול מחדש, בכל הנוגע לענף התיירות ולמנועי היציאה מהמשבר והצמיחה שלו.
זוהי למעשה "תיירות פטריוטית", ומלבד כל היתרונות הנ"ל, היא גם מסייעת להניע מחדש את הכלכלה המקומית, לעיתים אף בהיקפים נרחבים במיוחד, שכן המטיילים עצמם ניצבים בליבה של מערכת רחבה, אשר ממנה יוצאים אותם גלים הנוגעים בכל מי שמלווה את הטיול, בצורה ישירה או עקיפה. כך לדוגמה, טיול מאורגן של יומיים מעניק עבודה למדריך, למלון המארח את המטיילים, לעובדי המלון השונים (חדרניות, נותני השירות בחדר האוכל, אנשי הקבלה וכו'), לנהגי האוטובוס וממנו גם לאיש השיווק ולמכונאי הרכב של חברת האוטובוסים.
זה לא נפסק שם: גם תחנת הדלק, המסעדה שעוצרים בה בדרך, שוטף הכלים והשף של המסעדה, הסוחרים בשווקים, החנות שקונים בה קפה, הספק שמייצר לחנות את פולי הקפה הללו, העסקים הפזורים בכניסה לאתרי התיירות השונים וכן הלאה והלאה - כולם חלק ממיקרוקוסמוס כלכלי שלם, שתיירות הפנים, ככל שהיא ממשיכה להתקיים בימים אלו וללא מבקרים שמגיעים מחו"ל, קריטית עבורם. למעשה, בממוצע, יכול יום טיול בודד להחזיר למעגל העבודה כשני עובדים בעלי שכר ממוצע במשק.
כבר בחודש פברואר זיהו בחברת פגסוס כי כמות ההזמנות לתיירות היוצאת הצטמצמה באופן קיצוני. חודש לאחר מכן נסגרו שערי השמיים בישראל ובחברה התקבלה החלטה לשנות כיוון: במקום להפסיק את הפעילות, כפי שעשו לא מעט חברות תיירות בארץ ובעולם, חברת פגסוס ניצלה את התשתיות השיווקיות, התפעוליות והפיננסיות שלה והעבירה את חוויית הטיולים המאורגנים בחו"ל, לישראל. אט אט נבנה מנגנון חזק של תיירות פנים, כזה שיוכל להמשיך להתקיים גם אחרי שהקורונה תחלוף כבר מחיינו.
איתמר ניר, סמנכ"ל פגסוס, מסביר את אופי הפעילות הזו: "ה-DNA של פגסוס הוא לייצר תוצאות באמצעות דרך. חשוב לנו שהדרך תהיה נכונה, ואז גם התוצאה בהתאם, כמו שהלקוח מצפה. כשביצענו את כל תהליך יצירת המוצרים והמעבר לתיירות פנים, חיפשנו נקודות אחיזה ובדקנו איך אנחנו יכולים לתרום למצב הלא פשוט שנוצר במדינה. התרומה שלנו היא דרך הנעת הכלכלה ואנחנו מקבלים מכך סיפוק ענק, מעבר לפן העסקי. יש סיפוק בכך שאנחנו חברה שמובילה שינוי ועוזרת ליציאה מהמשבר".
בחברת פגסוס, הציעו בחודשים האחרונים כ-40 טיולים מאורגנים שונים בכל רחבי ישראל, מדן ועד אילת. לכל טיול היה גם ערך מוסף - מדריך ששפך אור וסיפר על כל מקום מוכר דרך פריזמות שונות, כמו היסטוריה, אסטרונומיה, מלחמות, מנהיגי תרבות ואמנות ועוד, וכן אטרקציות שליוו כל יום טיול (טרקטורונים, שווקים, מסעדות מיוחדות וכן הלאה). "כינסנו את מיטב המוחות, אנשי האופרציה והמדריכים שלנו ויצרנו עשרות מוצרים חדשים בדמות מסלולי טיול בארץ", מסביר ניר. "רוב המטיילים שלנו כבר ביקרו באתרים האלה, אז השאלה הגדולה הייתה כיצד נוכל להעביר להם תוכן שונה, כדי שיגלו את האתרים מחדש".
כל עוד המצב הקיים נמשך ובישראל אין תיירות חוץ, המטיילים המקומיים נהנים גם מצפיפות נמוכה יחסית באתרים המובחרים. פתאום, התורים התקצרו ונקודות העניין אליהם מגיעים עם המדריך הרבה יותר שקטות ואינטימיות. מטיילים מבוגרים יותר (חלק גדול מהמשתתפים בטיולים מאורגנים בארץ ובעולם הם בני 55 ומעלה) יכולים לרוב גם להרשות לעצמם לטייל באמצע השבוע, כך שהעלויות זולות יותר ובשילוב כלל הדברים, נוצרת חוויה שלא הכרנו עד היום - מוצר משופר שיוכל בעתיד למשוך הן תיירים ישראלים שימשיכו לחזק את תיירות הפנים והן מבקרים מחו"ל, שייהנו ממערכת משודרגת בתיירות הישראלית ומאפשרויות נרחבות הרבה יותר בבואם לבחור מסלול לטיול מאורגן. "כיום, בזכות הטיולים הללו, אפשר לחוות חו"ל גם בארץ", מסכם ניר.
כתבה בחסות פגסוס טיולים מאורגנים בישראל ובחו"ל