נטוש ובלי כוחות

זה כבר כמעט שנה ששדה דב לא רואה נחיתות או המראות. שדה התעופה הקטן של תל אביב, שהפעיל בעיקר טיסות לאילת וממנה, נסגר ב-1 ביולי 2019 אחרי שפעל 82 שנים, מספטמבר 1938.

בקרוב בכל השטח הזה, כ-750 דונמים, שבו היה גם בסיס חיל אוויר, תקום שכונת מגדלים גדולה של כ-16 אלף יחידות דיור, שתחלוש על קו החוף והלגונות הקטנות שבקטע הפחות עמוס של הים בעיר.

עם זאת, מגדל הפיקוח אמור להישאר על כנו והוכרז כמבנה לשימור, כשנראה ישתלב בבנייה הרבה שתקום בעתיד, ויום אחד יזכרו תושביה שבמקום שהם דורכים, דרכו פעם נוסעים שזופים שהגיעו מאילת, או כאלה שעמדו להמריא לעיר הקיט לערוך קניות ללא מע"מ.

למרות שהכניסה למגדל הפיקוח אסורה, למרות שאין שלטים שאוסרים זאת, פרצה בגדר ההיקפית של השדה גורמת לרצים ותושבי הסביבה לשוטט בו, להעיף עפיפונים ולשחרר את הכלבים לרוץ בשטח. אפילו ראיתי אנשים שנכנסים דרך הפרצה משביל הריצה בחוף הים, ועושים לעצמם דרך קיצור לעבר תוכנית ל' ורמת אביב החדשה, כשהם "חותכים" דרך השדה.

נכנסתי למגדל הפיקוח, שראה אלפי טיסות במהלך חייו, עוד לפני קום המדינה, וכיום עומד נטוש ובלי כוחות, ממש כמו חוף בימי הקורונה. מסביב חלונות שבורים, חתיכות פח משילדת הבניין זרוקים על הקרקע וכמה חתיכות ברזל מתנדנדות מהתקרה, חובטות זו בזו ומרעישות. בהחלט לוקיישן מתאים לסרט אימה.

הטיפוס במדרגות לא ממש סימפטי ואפילו חשוך, פה ושם. בין קומה לקומה חלונות עגולים כמו באונייה, שמהם ניבטים קו הרקיע של תל אביב ומגדליה של רמת אביב.

ואז הגעתי לחדר הבקרה.

הגעתי לקומה האחרונה, טיפוס של משהו כמו 7 קומות, כשאת הקירות מעטרים כתובות גרפיטי, והנה אני בחדר הבקרה. כאן היו עד לפני פחות משנה כל המחשבים ולוחות הבקרה שניהלו את המראות ונחיתות המטוסים. עכשיו הכל נעקר ממקומו, ארונות החשמל פרוצים וחוטי מתכת ומתגים חשופים מקבלים את פניך.

כתובת גרפיטי מקבלת את פניי ועליה הכיתוב: "המדרגות שוות את הנוף :)", ובהחלט היה שווה לעלות לכאן כדי לראות את חוף ימה של תל אביב וארובת רידינג של חברת החשמל מכאן.

יצאתי למרפסת ההיקפית של חדר הבקרה. תל אביב בהחלט מרהיבה מכאן. השעה היתה כבר אחרי 19:00, והשמש הקיצית עמדה להיעלם בים.

בעוד כמה שנים, כל השטח הזה יהיה מכוסה בבניינים גבוהים ואפורים, עם אותם דיירים שחלקם יראו את השקיעה הזו וחלק אחר יסתירו בניינים אחרים שייבנו לפניהם. פעם, השקיעה הזו היתה מנת חלקם של כל מי שנחת אי פעם מאילת לפנות ערב, וידע להתענג עליה. נזכרתי במילות השיר של גיא ויהל:
"מהגגות אפשר היה לראות
חלומות של אנשים הולכים נעלמים
בתוך שמיים בוערים"

לפחות את הים, עדיין לא לקחו לנו.

הערה: אין בכתבה זו לעודד את הכניסה לשדה דב ו/או למגדל הפיקוח המוקפים בגדר, והטיפוס אסור ומסוכן.