העיקר זה הכיכר

על שולחן קטן מעץ ועליו כמה סרגלים, מחוגה ודפי סקיצות שמונח במרכז הבאוהאוס בתל אביב, שורטטה ב-1934 הכיכר היחידה בעולם שבנויה בסגנון מודרניסטי. כיכר צינה דיזנגוף לא היתה עוד כיכר - היא היתה הלב של תל אביב באותם ימים, כפי שתכנן האדריכל פטריק גדס הסקוטי בתוכנית המתאר שלו לעיר העברית הראשונה.

בנובמבר 2018, 80 שנים אחרי שנחנכה ואחרי השקעה של כ-70 מיליון שקלים, שבה הכיכר לצורתה הראשונה, עם שיפורים קלים והתאמות לחיי היומיום בעיר (כמו שבילי אופניים והצללות), אבל מה שחשוב יותר הוא המשמעות החברתית שאותה נושאת הכיכר והיתה אבן דרך ביחסי גברים-נשים באותם הימים.

הכיכר שנקראה על שם אשת ראש העיר הראשון של העיר העברית הראשונה, מאיר דיזנגוף, זכתה כיאה לחשיבותה לתחרות עיצוב שערכה העירייה. מבין כל ההצעות ששלחו אדריכלי הבאוהאוס, בלטה מעל כולן הצעתה של אשה צעירה, שרק סיימה את חוק לימודיה ארבע שנים קודם לכן בבלגיה, וזכתה במקום הראשון בתחרות העיצוב. את הכיכר החשובה של ישראל באותם הימים - תעצב אשה - וכבר אז זה אמר משהו על העיר הזו.

"היו רק אדריכלי באוהאוס גברים בתל אביב, וג'ניה באה משום מקום ופשוט כבשה את הקומפלקס הכי גדול שאפשר לכבוש בתל אביב, וזה משהו שמערער גבולות - שאשה מקבלת את הפרויקט הענק הזה", מסבירה אליסה וקסלר, אוצרת הגלריה במרכז הבאוהאוס ומדריכה סיורים בעקבות הסגנון הבין-לאומי בעיר. גם ד"ר מיכה גרוס מנהל מרכז הבאוהאוס בתל אביב, חושב שהזכייה של ג'ניה היא אבן דרך ביחס של תל אביב לשיוויון מגדרי והתפיסה העתידית שלה את תושביה. "זה נורא יפה לראות את הלך הרוחות של אז", הוא אומר. "היצוג של נשים היה אומנם קטן באדריכלות אבל עדיין התקיים בשנות ה-30 של אז, וזה משקף את רוח החברה שדגלה בשיוויון וקידמה - שגם אשה זוכה והיא גם מאוד צעירה".

אבל המשימה החשובה שהוטלה על אוורבוך לאור גילה הצעיר ולמרות שפרצה דרך והיתה מיוחדת, לא היתה כזו שונה בנוף הגילים של אדריכלי תל אביב דאז. מסתבר שלא מעט מהאנשים שבנו את העיר הזו היו ממש באמצע חייהם הצעירים. לפי מחקר שערך גרוס בנושא, היו 78 אדריכלים שבנו בתל אביב וכמחצית מהם היו בגיל 33 ומטה. "זה מה שכל כך מרתק", הוא מסביר, "שהעיר הזו נבנתה על ידי אדריכלים צעירים שלמדו באירופה ונמלטו עם עליית הנאצים והביאו את הרוח האירופית הצעירה לעיר החדשה שנולדה ב-1909".

בית הספר "באוהאוס" נוסד ב-1919 ופעילותו עברה בערים ויימאר, דסאו וברלין. תלמידיו פיתחו בו את הסגנון הבינלאומי, המכונה "באוהאוס", אולם הוא נסגר עם עלייתם הנאצים ב-1933, ולא מעט מתלמידיו היהודים היגרו ארצה והחלו ליישם בה את שספגו בבית הספר העיצובי. גם אדריכלים שלא למדו בבאוהאוס, הושפעו מן הסגנון העיצובי האקלקטי שהביאו איתם אדריכלי הבאוהאוס בתל אביב - שדגל בא-סימטריה, קוביזם ופונקציונליות של הבניינים. כזו היתה גם אוורבוך - ה"אמא" של הכיכר החשובה בישראל בזמנו.

לכיכר היתה משמעות אורבנית גדולה. היא היתה כיכר מרכזית בעיר עד אמצע שנות ה-70, עת התיישנה ונזקקה לתחזוקה. פול קדם-רקובר, מורת דרך שמתמחה בסיורים בתל אביב, מסבירה שג'ניה בתכנון המקורי שלה רצתה להרים בעצמה את הכיכר ושמתחתיה יחנו מכוניות ומוניות, אבל בעירייה צחקו עליה עקב מיעוט הרכבים בעיר. אבל היא כנראה ראתה את הנולד ובזמן השיפוץ שלה ב-1976 אכן הוחלט להגביה את הכיכר שנחנכה שוב ב-1978. ב-1986 שילבו בה גם את המזרקה המפורסמת של אגם.

גרוס מוסיף, שהכיכר היא דוגמה לאדריכלות באוהאוס נהדרת, למרות שג'ניה לא היתה האחראית על הבניינים מסביב לכיכר, שנבנו כל אחד על ידי אדריכל אחר. "בשנות ה-30 רוב הערים בעולם כבר היו קיימות, ולכן ברובן יש מבני באוהאוס אבל בודדים, לא כמו בתל אביב שזו עיר שלמה עם תיאטראות, בתי ספר, מעונות עובדים וגם כיכרות", אומר גרוס. עם זאת, למרות שג'ניה לא היתה אחראית על עיצוב הבניינים מסביב לכיכר, היא בהחלט נתנה דגש על עיצוב החזית שלהם, לפי השראתה מהאדריכל הצרפתי הנודע לה קורבוזיה (Le Corbusier), שכללה חלונות גבוהים ועמודי תמיכה ארוכים.

מלון סינמה, לשעבר קולנוע אסתר, הנושק לכיכר צינה, הוא אחד משישה מבנים שתוכננו סביב הכיכר. עמודיו גבוהים, צורתו קוביסטית, המרפסות כוללות חריצים לאוורור, מעין "משרביות" ששימשו את תושביה הערבים של הארץ הזו, והשימור בהתאם. חוץ מקולנוע "רב חן" שממול מלון סינמה, שנחשב בניין "חדש" יחסית ולא מתקופת הבאוהאוס, כל שאר חמשת הבניינים מסביב לכיכר עומדים ומשומרים כפי שנבנו אז בסוף שנות ה-30. ביניהם יוצאים מיטב רחובות הבאוהאוס של תל אביב שנבנו בסגנון הזה מ-1930 עד 1948, ויש לא מעט מהם - כ-4,000 במספר.

בשיטוט עם פול ברחובות הסמוכים לכיכר צינה, כמו רחוב שולמית, יעל, תל חי ואחרים, נגלים בנייני באוהאוס מדהימים, כל אחד שונה מקודמו. לדבריה, אחד המאפיינים של אותם בניינים היה מרפסות שונות, שכל אחת הצלה על זו שמעליה על ידי אלמנט שנקרא "מרפסת סינר או שמלה". אליסה מסבירה, שלמרפסות היה גם אלמנט חברתי. "הן לא רק אקט אקלימי לטובת אוויר, אלא דפוס חברתי", היא אומרת, "כי בשנות ה-30 יהודים היגרו מגרמניה, היו פרעות ביפו וכדומה, ואנשים נמלטו לשכונות היהודיות בתל אביב ויכלו לדבר בקול רם ולחיות בכבוד. לכן המרפסת חשובה".

מעבר למרפסות הקוביסטיות, הישרות, המלבניות בעיר, יש לא מעט בניינים עם מרפסות מעוגלות, שנבנו לא מעט בהשראת האדריכל אריך מנדלסון וזכו לכינוי "מרפסות מנדלסון", וזאת בניגוד לסגנון ארט דקו באותן השנים שדגל יותר בצורות גיאומטריות וקישוטים בעיצוב הבתים. "הבאוהאוס הוא מינימליסטי ופונקציונלי ושימש למגורים נוחים ככל האפשר לתושבים", מסבירה פול שמוסיפה שלכל מתחם רחובות היתה גינה ציבורית, גן ילדים ומכולת ששירתו את התושבים. אפילו במעונות העובדים שתכנן האדריכל אריה שרון ברחוב פרישמן 35, יש מאחור חצר ענקית מוסתרת משאון היום לרווחת התושבים.

אלמנט נוסף שהיה מקובל ונוכח על חזיתות הבתים והכניסות הם אריחים. ראשית הם קלים לניקוי, אבל בעיקר הם שימשו כחומר שאותו יכלו להוציא יהודי גרמניה (במקום כסף שהיה אסור) כשניתנה להם האפשרות להגר עם עליית הנאצים בתחילת שנות ה-30. ומכאן, יש לא מעט בתים עם אותם אריחים כבר עשרות שנים, שאם אחד מהם נופל - אין לו תחליף. בטח לא מקורי. ברחוב יעל 5 נמצא בניין באוהאוס עם אריחים חומים שמקיפים את דלת הכניסה, וברחוב פינסקר בכלל ישנו בית עם אריחים בצבע ירוק בקבוק ששוטפים אותך עם הכניסה לבית.

מרחוב פינסקר, כדאי להגיע גם לרחוב אידלסון 29, שם שוכן בית ליבלינג - מרכז העיר הלבנה - שבימים אלה עבר שיפוץ רחב ויושק היום (ה') במסגרת סוף השבוע של "בתים מבפנים", זו השנה ה-12. בבניין שתוכנן בשנת 1936 על ידי האדריכל הנודע דב כרמי עבור איש הנדל"ן מקס ליבלינג ואשתו טוני, ישנם אלמנטים נפלאים של באוהאוס - מארונות חומים ששימשו לאחסון, דרך חדר המדרגות מקסים ואפילו בריכונת דגים קטנה בכניסה, שהיתה אף היא אלמנט קישוטי בבנייני הבאוהאוס של אז.

בית הספר "באוהאוס" שפעל בגרמניה בסך הכל 14 שנים עד שהנאצים סגרו אותו, הוציא לא מעט אדריכלים שהשפיעו על העולם ובמיוחד על ישראל ובתוכה תל אביב, שזכתה עקב כך ב-2003 לתואר "העיר הלבנה" מאת אונסק"ו. כל כך מעט זמן, אבל עם כל כך הרבה השפעה, ואולי זו נקמתם הטובה ביותר של האדריכלים שעושים להם כבוד בסוף השבוע הקרוב.

פרטים על סיורי החינם של "בתים מבפנים" (21-19 בספטמבר 2019)
פרטים על התערוכה "דיזינגוף בראי ההיסטוריה" במרכז הבאוהאוס בתל אביב