מהקרנבל ועד המפל: ה"היי-לייטס" של ברזיל

"סליחה, כמה עולה מגנט?" שאלתי את המוכרת הצעירה בחנות המזכרות שברחוב "15 בנובמבר" (יום הפיכתה של ברזיל לרפובליקה) בסאו פאולו.

"10 ריאל" (שהם כ-10 שקלים), השיבה והוסיפה: "מאיפה אתה?"

"מישראל", עניתי. מיד קפצה בהתלהבות וחיברה את אצבעות ידיה ויצרה צורת לב. "החלום שלי זה להגיע לישראל", אמרה.

"נו, אז עכשיו את יכולה", אמרתי, "ועכשיו גם בטיסה ישירה מפה".

ואכן, מחודש דצמבר האחרון החלה לאטאם (Latam), חברת התעופה הגדולה ביותר של דרום אמריקה, להפעיל טיסות ישירות בין תל אביב וברזיל (סאו פאולו) וצ'ילה (סנטיאגו), מה שהופך את החלום הדרום-אמריקני לנגיש ביותר. ולמרבה הפלא, גם המחירים מפתיעים (פרטים בהמשך), כך שלא צריך להתחיל לחסוך ל"טיול הגדול בדרום אמריקה" וגם לא צריך לפנות חודש-חודשיים מהחיים - אפשר גם לטוס לשבועיים, ליהנות מהקרנבל בריו, או להמשיך לבואנוס איירס, פטגוניה, "ארץ האש" ושאר פנינות שיש לאזור להציע. 14 שעות ואתם תופסים אמריקה, אבל של הדרום.

וברזיל כבר מוכנה לאירוע הכי גדול שלה - הקרנבל - שהשנה יחל בחודש מרץ (9-1 במרץ), כלומר כבר בסופ"ש הקרוב. בריו דה ז'ניירו כבר הכל מוכן, והחזרות האחרונות בעיצומן. יותר ממאה בתי ספר לסמבה יתחרו ביניהם על הבכורה - איזה בית ספר הוא הטוב ביותר - ולשם כך הכינו במשך חודשים בימות מפוארות ומאות תחפושות ותלבושות צבעוניות, כשלכל בית ספר יש נושא משלו שסביבו בונים את התפאורה וכל האקססוריז הנוצץ והמוכר.

אחד מבתי הספר המעניינים הוא "ריו גראנדה" (Grande Rio), שבין השאר, מעביר את רוח הקרנבל לילדים המקומיים שלעתים קרובות ידם אינה משגת. בפרויקט מיוחד שהוקם בית הספר הוא בעצם בעמותה ללא רווח, שאותה מנהלים ביחד, תאמינו או לא, ישראלי צעיר בן 32 בשם עקיבא עוזי פוטסמן ואשתו שאותה הכיר, איך לא, בטיול אחרי צבא. פוטסמן, יליד קיבוץ עין צורים שליד אשקלון, הוא בן להורים יוצאי ארגנטינה ומזה שש שנים הוא עובד בבית הספר הזה לסמבה, והקים ביחד עם אשתו את "קרנבל אקספיריאנס" (Carnaval Experience) - מיזם תיירותי שבו הם מקבלים כ-500 תיירים ביום מכל העולם, ולמשך שעתיים מעבירים להם את חוויית הקרנבל: בניית המשאיות שעליהן תפאורה ענקית שקשורה לנושא השנתי, הסברים על החומרים שמהם מייצרים תלבושות וכמובן שהמבקרים "עולים" על תלבושות בעצמם, או אז נכנסות רקדניות מקצועיות של הקרנבל וכולם פותחים בנענוע ישבן לצלילי הסמבה.

לסיום, אחרי צפייה בסרטון קצר (בעברית!) שבו מקבלים הסבר מקיף על תולדות הקרנבל בברזיל, ובעיקר בריו, תזכו להרים כוס קפיריניה לחיים ואף תקבלו חולצה צבעונית ברוח הקרנבל. המחיר: בין 200 ל-75 ריאל לאדם, תלוי בהיקף הביקור, כשההכנסות הינן תרומה לבית הספר לסמבה לילדים.

יום מעונן חיכה לי בריו, מרחק 45 דקות טיסה מסאו פאולו. הנחיתה בשדה (SDU) המקומי בריו, אחד משני שדות התעופה שלה, בישרה על שמיים מכוסי עננים אפורים כשרק הריה הירוקים, המעוטרים בצמרות ג'ונגל ירוקות, בצבצו מתוכם. וכך זה באזור הטרופי של מזרח דרום אמריקה - גם כש-30 מעלות בחוץ השמיים יכולים להתקדר ברגע ולפתוח זרנוקי מים אדירים.

כשישה מיליון חצי איש חיים בעיר שהיא בירתה של מדינת ריו דה ז'ניירו, ביניהם גם כמה מאות יהודים, כשרובם (כ-10 אלף) חיים בעיר הגדולה - סאו פאולו. שמה של ריו ניתן לה עקב גילויה ב-1 בינואר 1502, אז גילה אותה הספן הפורטוגלי גספאר דה למוס. הוא דמיין שהמפרץ של הנהר שזורם בה הוא הפה של הנהר, ומכאן "הנהר של ינואר" בפורטוגזית. ריו, שנוסדה ב-1 במרץ 1565, שימשה כבירה של ברזיל בין 1763 ל-1960, אז לקחה את הבכורה ברזיליה, שנמצאת יותר במרכז המדינה.

גשם החל לרדת בדיוק כשנכנסתי לרחבת הקופות שבה מוכרים כרטיסים לאטרקציה הכי מוכרת של ריו - פסל ישוע הגואל ("יזוס סלבדור" בפורטוגזית). מאות תיירים עמדו כדי להיכנס לרכבת, המסיעה אותם במעלה ההר עד לפסל - מרחק של כארבעה ק"מ טיפוס, לאלו שמעדיפים. מספר דקות אחרי, מדרגות נעות מחכות כדי להעפיל אל הפסל עצמו. ושם הוא ניצב לו, בשמש ובגשם כבר מ-1931. הפסל שהפך לסמל של ריו, הניצב על פסגת הר הקורקובדו (ה"גיבן" בפורטוגזית, עקב צורת ההר), המתנשא לגובה 710 מטרים. אבן הפינה של ישוע שלנו הונחה ב-1922 והוא נחנך ב-1931. הפסל עשוי ממסגרת ברזל ובטון, כשבתוכו מדרגות לעובדים האמונים על תחזוקו. פניו של ישוע, הפורש את ידיו לצדדים כסולח וגואל מאמיניו, פונים מזרחה, אל עבר השמש, ממש כמו כנסיות העולם לפי המסורת הפגאנית העתיקה של הליוס, אל השמש.

הפסל בן 38 המטרים, נח על בסיס בגובה 8 מטרים נוספים ושוקל 1,100 טונות. ומצדדיו מקיפים אותו בליל של סמארטפונים המצוידים במצלמות סלפי, עם סטיקים ובלי, בשילוב שפות שונות מרחבי העולם. הנוף המרהיב של חוף קופה קבנה נשקף משם, כמו גם פנורמה של 360 מעלות של העיר. ממול נראה "הר הסוכר", עוד אטרקציה מעניינת שנסובה בעיקר סביב הנוף של ריו. ההר נקרא כך עקב הדימיון לחרוט סוכר מזוקק שהיו מייצרים באזור במאה ה-16 (כן, הרבה דימיון של הרים וצורות לברזילאים), והגישה אליו ברכבל של כמה תחנות. אפשר, נחמד, נוף נהדר אבל אם אתם צריכים לבחור בין שתי תצפיות - הקורקובדו לוקח.

ביציאה מהקורקובדו, הפנה את תשומת לבי לואיז, מדריך מקומי חביב שביקר לא מעט בישראל, לעץ קטן בשם פאו ברסיל (Pau Brasil) - עץ ברזיל (ולא האגוז) - שנתן את השם למדינה. מקורו של העץ מיערות הגשם באמזונס, ובעץ השתמשו לבניית קשת לכלי מיתר ומהזרעים הפיקו צבע אדום. מקסים.

אבל עם כל הכבוד לקורקובדו, הקרנבל והחופים - עבורי הפלא של ברזיל הוא למעשה גם אחד משבעת פלאי עולם של הטבע - מפלי האיגואסו. שעה ו-40 דקות במטוס מריו לעיר פוז דה איגואסו (Foz do Iguacu), שוכנת אלוקות. אומנם אחת מיני רבות בעולם, אבל אפסותו של האדם שבה ומתגלה לנוכח המראה המפעים, שגרם לעיניי לדמוע וללבי לפעום בעוצמה. "איגואסו" בשפת הגוארני של ילידי האזור שישבו לאורך החוף האטלנטי, הוא "מים גדולים", והם אכן רבים - 275 מפלים הנמתחים לאורך 2.7 ק"מ ונופלים מגובה של 80 מטרים. 20 אחוזים מהם נופלים בשטח ברזיל, השאר בארגנטינה. והם נופלים כמו מבול מספר בראשית ובכוח שלא ניתן להסביר את עוצמתו - ספיקה של שני מיליון ליטר בשנייה! כשאשת נשיא ארה"ב המוכרת, אלינור רוזוולט, ביקרה במפלים ב-1944 היא אמרה: "מסכנים הניאגרה", בהתייחסה למפלים הגדולים שחולקת ארה"ב עם קנדה. ריקרדו, המדריך המקומי, מסביר לי שעוצמת המים כה גדולה, שהמכה שלהם היא כמו של בטון.

ותמיד נשאלת השאלה: איפה רואים את המפלים הכ טוב - בברזיל או ארגנטינה? אז היריבות בין שתי המדינות (למי יש את הבשר היותר טוב? הנשים הכי יפות? מראדונה או פלה?) ממשיכה גם לכאן.

אז לדעתי יש להתחיל קודם בברזיל, אז רואים את המפלים יותר מרחוק ואת הרוחב המרהיב שלהם, כולל שיט רטוב בסירות לתוך המפלים (חוויה שאסור לפספס). לאחר מכן (למחרת) סעו כחצי שעה ל"גשר האחווה", שם תעברו את הגבול לעיר "פוארטו איגואסו" שבארגנטינה, ועוד חצי שעת נסיעה תביא אתכם לפארק הלאומי "איגואסו". שם מחכים כמה מסלולים המובילים אל המפלים, אבל הקלאסי הוא הליכה של קילומטר אל הרכבת הקלה שתיקח אתכם עוד שני ק"מ אל גשר מתכת, העובר מעל לנהר. הליכה נהדרת עליו ומעל למי נהר האיגואסו, הנמשכת כקילומטר נוסף, תביא אתכם ל"לוע השטן" - אותו כינוי שקיבלו המפלים בחלק שבו הם מוטחים מטה בעוצמה מטורפת. יש אימרה שגורסת שבשביל לראות את המפלים צריך להיות בברזיל, אבל בשביל להרגיש אותם צריך להיות בארגנטינה. סך הכל אני די מסכים איתה.

העיר פוז דה איגואסו, בגוארני "הסוף של הנהר", אכן שוכנת היכן שהמפלים "מסתיימים" וממשיכים כנהר. ולמרות שיש בה לא מעט לראות, אין ספק שהמפלים הם ה-אטרקציה של העיר, ואולי של ברזיל כולה אחרי ריו. פלא העולם הזה גם מכלכלים את 260 אלף תושבי העיר, ש-54 אחוזים מהם חיים מתיירות. מספר עצום של יותר מ-400 בתי מלון (!) משרתים את 2.5 מיליון התיירים שבאים אליה בכל שנה לצפות בעיקר במפלים, אבל לא רק.

פארק הציפורים המקומי, השוכן בשמורת הטבע של האיגואסו בברזיל, הוא אופציה טובה להכיר את בעלי הכנף המיוחדים והצבעוניים של הג'ונגל האמזוני. המקום מהווה מקלט לציפורים, שהוקם על ידי זוג מזימבבואה וגרמניה, שהתאהב דווקא בנמיביה והחליט להקים באזור האיגואסו מקום שבו יוכלו להשתקם ציפורים שנתפסו בבתי ציידים ואזרחים. כה פופולריות ציפורי האמזונס המגוונות, עד שהפכו בצער רב לחיות מחמד בבתי אנשים. רק במדינת פראנה בברזיל, שבה המפלים, תפסו בשנה שעברה כ-5,000 ציפורים בלבד.

במקלט יש בית חולים ומעבדה להצלת הציפורים, כ-1,500 במספר, והטיפול בהן כולל כמה שפחות התערבות בשגרת החיים בטבע, כדי שגם יוכלו לחזור אליו. עוד במקום, תינוקייה של גוזלים ואפרוחים שהוריהם נטשו אותם, והמטפלים משמשים להם כאמא ואבא. כך למשל, גוזל פלמינגו בן חודש שנולד בימים אלו, עונת הילודה של הציפור הוורדרדה, שהולך אחרי המטפלת שלו כל הזמן. במקלט תראו את הטוקן, אותה ציפור שחורה עם מקור צבעוני וחזק, הנחשבת לאחת הציפורים המוכרות והאהובות בדרום אמריקה, כמו גם תוכים שונים וגם את תוכי האנאקה (Anaca), שנחשב לציפור הכי מבוקשת בבתי אנשים, ומכאן גם שהכי רווחת בפארק. אותן אנאקות מטופלות בפסיכולוגיה מיוחדת להן, כך שיוכלו להתגבר עם הקרבה לאדם, ויוכלו לשוב בבטחה לטבע.

אבל את הכבוד לפתיחת זרם התיירים לאזור האיגואסו, יש לתת קודם כל לסכר במפעל החשמל ההידרו-אלקטרי הגדול ביותר בעולם "איטייפו" (Itaipu - בגוארני "הסלע המזמר" - עקב המים שהותכו על סלע גדול והשמיעו רעש). הסכר במפעל, שמשותף לברזיל ופרגוואי, החל להיבנות ב-1971 ולספק חשמל ב-1984. במפעל שנבנה על נהר הפארנה, שבו עובר גם הגבול בין המדינות, נבנה סכר עצום באורך 8 ק"מ שבעזרתו מפעילים המים טורבינות לייצור חשמל שמאיר 15 אחוזים מברזיל. בתחילה היו אלו חברות תעופת קרגו, שהביאו סחורות מפרגוואי אל העולם, ואחרי חברות תעופת המטען הגיעו חברות תעופת האדם, שגילו את פלא המפלים והפוטנציאל התיירותי.

האטרקציה הפופולרית באיגואסו, אחרי המפלים, היא ביקור בסכר שבשנת 2016 רשם את ייצור החשמל הרב ביותר בעולם. החשמל שמיוצר מתחלק שווה בשווה בין שתי המדינות, אולם ברזיל הגדולה קונה 47 אחוזים מהחשמל של פרגוואי הקטנה במחיר של מיליון דולרים ביום. לא רע למדינה שבה רק כשבעה מיליון איש. למעשה, יום ייצור חשמל אחד במפעל כה רב (כ-14 אלף מגה ואט), שהוא מספיק להאיר את פריז במשך חמישה חודשים. מעניין לראות את חדר הבקרה במפעל, שבו חמישה עובדים: שניים מברזיל, שניים מפרגוואי ומפקח אחד - פעם מברזיל ופעם מפרגוואי - שמתחלף כל משמרת.

ואם כבר פרגוואי, הידעתם שהמדינה הקטנה הזו היא גן עדן לשופינג? ועוד בלי מסים?! אז מספר דקות נסיעה מפוז דה איגואסו, ובדרך אל וממפעל החשמל, אפשר לראות את גורדי השחקים של "סיודאד דל אסטה" (Ciudad del Este - העיר המזרחית) מתמרים אל על. לא מעט ברזילאים, ארגנטינאים ותיירים באים במיוחד לכאן כדי לקיים את מנת השופינג שלהם, שכאמור פטורה ממס. למה? פרגוואי גם ככה לא מהמדינות העשירות באזור (האטרקציה הכי גדולה שלה היא מפעל החשמל...) ואזור הגבול הזה הוא אפשרות למשוך קהל קונים רחב במעבר בין משולש הגבולות - ארגנטינה-ברזיל-פרגוואי.

רבים באים לקנות מוצרי חשמל ואלקטרוניקה באזור החף ממכס, אבל גם בגדים, חלקי חילוף למכוניות ומה לא. עם זאת, קחו בחשבון שיש לא מעט רמאים ונוכלים ויש כמה מגבלות על כמות הסחורה שאתם יכולים להביא חזרה לברזיל. בדקו הכל לפני ו...אל תשכחו דרכון.

אז דרום אמריקה בשבוע או שבועיים, זה ממש קצר ורק פותח את צ'אקרת הטיולים, לשוב ולהיות מוצ'ילר, לחזור להיות מגלה ארצות כמו שגילו לפני כ-500 שנים נווטים וימאים מפורטוגל והולנד. אבל בעידן שלנו, המטוסים מקצרים הכל, העולם יותר מרושת ותל אביב היא נקודה שכמעט כולם מגיעים אליה.

חברת התעופה לאטאם, שבסיסה הוא בצ'ילה, מציעה לטוס בין תל אביב וסאו פאולו במחיר של החל מ-676 דולרים הלוך-חזור לטיסות מה-30 ביוני (הקיץ שלנו) שיוזמנו עד ה-13 במרץ. לאיגואסו תשלמו החל מ-693 דולרים ולריו החל מ-798 דולרים (כולל טיסת פנים). כלומר, בימי הקרנבל המבוקשים יקרעו אתכם במחירים של אלף דולרים ויותר, אבל אם תחשבו על הקיץ הקרוב, העונה "המתה" כביכול בדרום אמריקה שבה רובנו ממריאים, טיול באזור יכול להיות חלום שמתגשם.

הכותב היה אורח חברת התעופה LATAM ומשרד התיירות של ברזיל Embratur.