בווידאו: הצעה לחופשה באי סנטוריני ביוון
מקום של כבוד שמור במיתולוגיה היוונית להר האולימפוס, מושבם של האלים. בשיאו, בגובה 2,918 מטרים מעל פני הים, נמצא "כיסאו של זאוס" הניצב בראש ההר המושלג ברוב ימות השנה. על "כיסא" זה ישב זאוס, על פי האגדה, כשהשליך מהאולימפוס את פרומתאוס שהעניק לבני האדם את האש. כיום לא קשה להשיג אש במעלה ההר - יותר מסובך להשיג קליטה סלולרית. במסעדה של סטברוס, לעומת זאת - בגובה 944 מטרים מעל פני הים - ניתן להשיג חיבור לרשת ויי-פיי. זאוס, לפחות בינתיים, לא השליך את סטברוס מההר בשל כך.
*מהכי יפה ועד הכי משפחתי: 19 האיים היווניים הטובים ביותר
במרפסת של המסעדה, שהיא אחת מתחנות המנוחה לכ-10,000 המטפסים העולים להר מדי שנה, ניתן להשקיף על המישור הרחב של מחוז פיאריה המשתרע לאורך חופי הים האגאי - אזור שמכונה בעגה השיווקית המקומית "הריביירה של האולימפוס". ישבנו במרפסת, 12 חברי משלחת עיתונאים באירוח חברת "אשת טורס", ועצרנו להפסקת קפה קר בדרכנו לבקר בכפרים שלמרגלות ההר.
החברה מציעה חבילות נופש הכוללת טיסה ישירה לסלוניקי, העברות לאזור - מרחק נסיעה של כשעה וחצי - ואירוח במלונות. בנוסף לכך, מוצעים בנפרד טיולי יום לאתרים שונים באזור, למי שיבחרו בכך. בין המלונות הנכללים בחבילה: Sentido Mediterranean Village, הפועל במתכונת קלאב הכל כלול; Dion Palace, המציע טיפולי ספא וחוף; ו-Cronwell שמכוון למשפחות עם ילדים וכולל אף פארק מים. החבילות נעות בין שלושה לשבעה לילות, החל מ-500 דולר.
בירת המחוז היא העיר קטריני (Katerini), בת 60 אלף תושבים. במרחק נסיעה של כרבע שעה נמצא פרבר החוף של העיר - פלריה קטריני - שבו מלונות ובתי הארחה. הביקור שערכנו בשבוע האחרון של אפריל, הקדים בכחודש את פתיחת עונת התיירות. מאמצע מאי ועד ספטמבר פועלים בתי מלון לאורך רצועת החוף בת 80 הקילומטרים המכונה "הריביירה".
ניתן להגיע לאזור גם באופן עצמאי - יש רכבות מסלוניקי אל קטריני ואוטובוסים מקומיים לערים השכנות. לחלופין ניתן לשכור רכב ולנסוע לאורך הכביש המהיר A1 - השימוש כרוך באגרה בסך 2.20 אירו לרכב פרטי - ולהתנייד בין ערי הקיט של פיאריה. נפוליאון, המדריך המקומי העובד עם "אשת טורס", העריך כי בשיא העונה - ביולי ואוגוסט - נמצאים כחצי מיליון תיירים לאורך חופי פיאריה, 250 אלף מהם באזור קטריני.
ביקור לילי בקטריני גילה סצנת ברים מלאת חיים. בלב העיר כיכר מטופחת ומזרקה, שסמוך לה חנו כמה רכבי פאר. התארחנו במסעדה מקומית לסעודת טעימות של מאכלים מקומיים ולגימת אוזו. בכל מסעדה שבה אכלנו במהלך הטיול בלטה לטובה מנת פתיחה אחת: גבינה מטוגנת המוגשת ברטבים ותיבולים שונים. במקום אחד בתיבול לימוני חמוץ, באחר מתקתק ובשלישי טבולה בדבש ומצופה שומשום.
הסיור שערכנו בכפרים למרגלות האולימפוס התחיל בליטוכורו (Litochoro), המהווה נקודת פתיחה למטפסים העולים אל ההר. ישנם שבילים מסומנים לנוחות המטיילים - חלקם מגיעים עד הפסגה ואחרים מאפשרים טעימה של חלקים משמורת הטבע המפוארת של ההר. הטיפוס לשיא ההר אינו קל ומומלץ להיעזר במדריך כדי להגיע לפסגה. מליטוכורו יוצא מסלול קצר, כחצי שעה הליכה, ממנו ניתן להמשיך לשביל E4 העולה לבסוף לפסגה.
כפר נוסף שבו ביקרנו היה פלאוס פאנטלמון (Palaios Panteleimonas) ובו בתי אבן מסורתיים שבנויים בשילוב קורות עץ, לצד בתים חדשים יותר הבנויים בשיטה המשמרת את המראה העתיק. מהכפר ניתן להשקיף צפונה אל רצועת החוף של פיאריה. בולט במיוחד בנוף הוא מבצר פלטמון (Platamon Castle) הצלבני ומעבר לו הפארק הארכאולוגי של דיון, אחד מהגדולים ביוון. לצד מסעדות רבות ישנם בכפר גם בתי הארחה וצימרים פרטיים, אך ההגעה אליו כרוכה בנסיעה לא קלה והוא יחסית מרוחק מערים אחרות.
יום נפרד הקדשנו לנסיעה למנזרים התלויים של מטאורה - אתר מורשת של אונסק"ו הנחשב בעיני רבים ליעד חובה למבקרים ביוון. החל מהמאה ה-11 החלו להיבנות מנזרים על עמודי סלע ומצוקים באזור - ושיא הבנייה היה במאה ה-16. מתוך 21 מנזרים נותרו כיום שישה הפתוחים לביקור. הכניסה כרוכה בתשלום של שלושה אירו לאדם, קבוצות נדרשות לתאם הגעה מראש. הנסיעה מדיון למטאורה ארכה כשעתיים - אך למגיעים מסלוניקי עצמה צפוי זמן נסיעה כמעט כפול.
בששת המנזרים גרים 45 נזירות ו-20 נזירים, הנעזרים בתושבי העיירה קלמבקה הסמוכה לשירותים ומלאכות שונות. הנזירים והנזירות מייצרים יין וחומץ, הנמכרים בחנויות המזכרות לצד איקונות דתיות וגלויות נוף של המקום. ביקרנו במנזר ורלאאם שבו גרים עשרה נזירים. כ-150 מדרגות מובילות לראש המצוק שעליו עומד המנזר בן המאה ה-14. ברבות השנים הוא עבר שורת שיפוצים - האחרון שבהם בשנות התשעים, שכלל ניקוי וחידוש של ציורי הפרסקו והקישוטים המפארים את חדריו.
העיר שזוכרת - וזו שלא
לאורך הטיול ראינו כיצד המורשת הארכאולוגית וההיסטורית שבה מתגאים היוונים מועברת לדור הצעיר, ובכל אתר שבו ביקרנו הייתה קבוצת תלמידים אחת לפחות שהגיעה ללמוד על המקום. בעיר ורגינה (Vergina) שאליה הגענו ביומו הרביעי של הטיול, נמצא אתר נוסף שזכה להכרה עולמית - אחוזת הקבר המלכותית של המלך פיליפ השני, אביו של אלכסנדר מוקדון. האתר התגלה באמצע המאה ה-19 וחפירתו החלה בשנת 1938, אולם רק באמצע שנות השבעים נחשף כולו. אחוזת הקבר שכנה בעיר ההיסטורית אגאי, במקום שבו עומדת כיום ורגינה.
במקום מוזיאון המעוצב כתל ארכאולוגי ובתוכו אתרי הקבורה המקוריים של פיליפ ובני משפחתו וממצאים נדירים ומרהיבים שנטמנו במקום: כלי נשק, ציורי קיר ותכשיטים - בהם שני כתרי זהב כבדי משקל. הכניסה מעט יקרה, 12 יורו לאדם, אך המדריך שליווה אותנו מטעם המוזיאון, דמיטריס, העביר את ההדרכה בפאתוס שריתק תיירים נוספים שהזדנבו אחרינו.
בחצר המוזיאון, בשולי אחד השבילים, הופתענו לגלות שתי מצבות ועליהן כיתוב בלדינו, שאיש לא טרח להמחיז את סיפורן בקריינות תיאטרלית. מדובר בשרידי מצבות מבית הקברות היהודי בעיר וריה (Veria) הסמוכה, שבמלחמת העולם השנייה נחרב בידי הנאצים. המצבות שנעקרו מהמקום שימשו כחומרי בנייה ונפוצו ברחבי האזור. המשכנו לביקור בווריה, שם גילינו כי במקום שבו עמד בעבר בית הקברות נמצא עתה מגרש כדורסל. בצדדיו, בין הטריבונות, נמצאו מצבות נוספות, והדשא שצמח כיסה אותן כמעט כליל. המגרש נמצא בפאתי הרובע היהודי העתיק של העיר. המקום שווה ביקור ולו בשל הכיתוב בעברית על קירות הבתים - על אחד מהם נכתב "זכר לחורבן" ועל אחר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
בכניסה לרובע נמצא בית כנסת שנבנה באמצע המאה ה-19, עבר שיפוץ בתחילת העשור הקודם ונחשב לבית הכנסת האחרון מאותה התקופה שעומד על תילו מחוץ לסלוניקי. גם הקהילה הנוצרית המקומית מייחסת חשיבות למבנה, מכיוון שהוא מזוהה עם אחד האתרים שבהם ביקר פאולוס במאה הראשונה לספירה, במסעו להפצת הנצרות ביוון. ישנן עדויות כי אחד המתפללים כתב בהערת שוליים באחד מספרי התורה על אודות הביקור.
בשנת 1943 שימש בית הכנסת כאתר לריכוז כ-470 יהודים בטרם נשלחו לסלוניקי, ומשם לאושוויץ. ספר התורה שבו תועד הביקור הגיע עמם למחנה ההשמדה ושם אבדו עקבותיו. למרבה הצער לא יכולנו להיכנס פנימה מכיוון שהמקום נעול. בעבר היו מפתחות ברשות מדריכת תיירים מקומית וכומר בכנסייה סמוכה, אך כיום ניתן לבקר רק בתיאום מראש עם הקהילה היהודית בסלוניקי ובתשלום.
המורשת של קהילת יהודי יוון זכתה בינואר האחרון לחיזוק, כשהנשיא ראובן ריבלין הגיע לטקס הנחת אבן פינה למוזיאון חדש שייפתח בסלוניקי בשנת 2020. המוזיאון הקיים כיום בעיר מציע סקירה של התפתחות הקהילה, כולל חדרים המוקדשים לחיים תחת הכיבוש הנאצי וגירושם למחנות ההשמדה של כ-50 אלף יהודים וכן קיר הנצחה ובו שמות הנספים. עלות הביקור במקום היא חמישה יורו לאדם.
סמוך למוזיאון נמצא שוק מודיאנו (Modiano) שבו חנויות דגים רבות המציגות לראווה דיונונים ותמנונים לצד דגי דניס גדולים. חנויות אחרות מציעות תבלינים ושמן זית, בשרים, וכן מזכרות ובגדים. לא רחוק משם נמצא רחוב צימיסקי (Tsimiski) ובו חנויות מותגים, בתי קפה ומסעדות. הרחוב מקביל לטיילת שהליכה לאורכה מגלה דוכני רוכלות לא מעטים ונקודות יציאה של ספינות המציעות הפלגה בת חצי שעה בקרבת הנמל המסחרי, בעלות חמישה אירו לאדם - כולל משקה ראשון.
טיול ברחובות סלוניקי חושף שילוב מעניין בין ישן לחדש. כמעט בכל קרן רחוב במרכז העיר ניצבת כנסיה ביזנטית עתיקה, לצד בתי קפה או מבני מגורים מודרניים. אתרים נוספים שמהווים מוקד משיכה לתיירים הם קשת גלריוס והרוטונדה הרומית - שלצדם מצאנו קבוצות צעירים מתכנסות וקירות מכוסים גרפיטי. את הביקור בסלוניקי - ואת הטיול כולו - חתמנו בטיפוס עם האוטובוס במעלה העיר לאורך החומה הישנה שחצתה אותה עד סוף המאה ה-19. בסיום הטיפוס עצרנו לתצפית, שלמרגלותיה נפרש אזור המטרופולין השני בגודלו ביוון, המונה כמיליון תושבים. באופק יכולנו לראות מעבר לים האגאי את פסגת האולימפוס נוגעת בשמיים.