פטריק דרמודי (Dermody), בן 40, מדריך תיירים מאירלנד.
היי פטריק, אתה נראה לי כמו מישהו שאוהב לעוף על החיים. ספר לי משהו מדליק שקרה לך היום בארץ.
"זה מצחיק שאתה אומר את זה. כי באמת קרה משהו. הבוקר התעוררתי בהוסטל שבו אני מתאכסן בירושלים, לעוד בוקר שנראה נורמלי. באותו רגע, לא היה לי שום מושג שבעוד כמה דקות אכניס אל הפה שלי דבר מוזר ונפלא - משהו שמעולם לא טעמתי, מעולם לא שמעתי את שמו ומעולם לא חשבתי שאצליח להגות את שמו".
סביח?
"שקשוקה! יצאתי על הבוקר אל העיר (ירושלים) עם עוד כמה חבר'ה מההוסטל, כדי לחפש אוכל. מצאנו מקום, התיישב לידי תייר אמריקני בשם חיים, והציע לי את מה שהוא כינה "ארוחת הבוקר הישראלית האולטימטיבית". הוא סיפר לי שכל הישראלים אוהבים שקשוקה ושאתם אוכלים אותה כל הזמן. ושמע, זה מעולה!".
פטריק, אתה בחור חביב, והדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה להרוס לך את החגיגה, אבל אני חייב לספר לך. "ארוחת הבוקר הישראלית" היא בכלל לא ישראלית.
"מה?"
צפון אפריקה. השקשוקה נולדה בלוב, מרוקו, תוניס. לא בישראל.
"אה".
כן, אה. אבל זה מה שיפה אצלנו - הכל שלנו כי אנחנו מכל מקום בעולם. תגיד, אז מה אתה עושה באירלנד?
"אני מדריך תיירים במוזיאון היסטורי בדבלין שנקרא The Little Museum of Dublin. זה מוזיאון מדליק שמספר את תולדות דבלין ב-100 השנים האחרונות. הוא נחשב לאחד המוזיאונים המומלצים באירלנד. בקיצור, אתה יכול להבין שאני מאוד אוהב לעבוד שם".
מגיעים אליכם תיירים מישראל?
"מגיעים מכל העולם, וכן, גם לא מעט מישראל".
יש לי שאלה קצת מוזרה. המנטליות של הישראלים שאתה פוגש כתיירים באירלנד שונה בעיניך מהמנטליות הישראלית שאתה פוגש בביקור שלך עכשיו בישראל?
"השאלה לא מוזרה בכלל, והתשובה היא לא. ממש לא. הישראלים שפגשתי שם וכאן נחמדים וחביבים. אני אתן לך דוגמה: אחרי שירדתי מהמטוס בנתב"ג, עברתי את ביקורת הדרכונים והגעתי לאולם שממנו יוצאים החוצה. הייתי עייף ומבולבל מהטיסה, ושאלתי מישהו איך אני מוצא אוטובוס או כל כלי תחבורה אחר שייקח אותי לירושלים. תוך שנייה, התאספו סביבי ישראלים, זרים מוחלטים, ונתנו לי עצות וכיוונים והוראות הגעה לתחנה ומה לא. הייתי בהלם. ואז, בסוף, אחד מהם פנה אלי ואמר לי 'ברוך הבא לישראל'. זה כל כך חימם לי את הלב!"
רק בישראל זה יכול לקרות.
"אני לא בטוח שאתה צודק. גם באירופה יעזרו לך. אולי לא באותה עוצמה, אבל בטוח שיברכו אותך בברכת 'ברוך הבא' במצב כזה. העניין הוא שלא ציפיתי לכך. שמעתי שהישראלים יכולים להיות קצת גסי רוח ולא תמיד נחמדים, וגיליתי תמונת מצב הפוכה. אני גם לא באמת מכיר ישראלים. באירלנד לא גרים ישראלים ובקושי יש בה יהודים. יש לנו בעיר מוזיאון יהודי, והבוס שלי הוא יהודי, אבל זהו, זה מה שאני מכיר".
ובכל זאת הגעת לבקר בישראל. ואולי דווקא בגלל זה?
"כבר אמרתי לך שאני חובב מושבע של היסטוריה. מושבע! כילד בבית ספר קתולי, למדנו כל כך הרבה על ישראל ועל סיפורי ירושלים. אני לא צריך לספר לך, אתה בוודאי יודע עד כמה ירושלים תופסת מקום בהיסטוריה האנושית. וגם קראתי הרבה על ישראל לפני שהגעתי. אני תמיד קורא כמה שיותר על היסטוריה של מקומות לפני שאני מגיע אליהם".
ואז הגעת. עד כמה זה דומה למה שדמיינת?
"תמיד מפתיע אותי הפער הזה, בין מה שאני קורא על מקום ובין התחושה שהוא מספק לך כאשר אתה מבקר בו. כך למשל קרה לי באיסטנבול, לא מזמן. אבל למה שקרה לי בירושלים לא ציפיתי בכלל".
תסביר?
"עלו לי תחושות שלא חשבתי שיהיו בי. היום הסתובבתי מהבוקר עד הערב בעיר העתיקה, ללא הפסק. ועם כל ניסיון החיים שלי והציניות וכל זה, אתה מגיע לכנסיית הקבר, המקום שבו ישוע נצלב, אותו ישוע שכל הילדו?ת למדת עליו וקראת עליו. ואז צפים בך רגשות עזים, אפילו סוג של נוסטלגיה, למקום שמעולם לא ביקרת בו. מוזר נכון?".
לא סתם אנשים לוקים בסינדרום ירושלים. לא שאני רומז משהו, אבל תחשוב על זה.
"(צוחק) כן, התיירים האלה שמגיעים לירושלים, משתגעים פתאום וחושבים שהם אלוהים או ישוע. שמעתי על זה. ובכן, אני עדיין לא שם... היום גם הייתי בכותל. אני עומד שם, מתקרב לכותל, צמוד להמוני המתפללים, חלקם שרים ורוקדים בשמחה. ואני חושב לעצמי שזכיתי לראות משהו שהבוס שלי, שהוא יהודי, מעולם לא ראה כי הוא מעולם לא היה פה. ואני גם לא יודע אם הוא בכלל יגיע לפה אי פעם. היה לי חבל בשבילו, שהוא לא חווה זאת כמוני".
אז ירושלים סיפקה לך רגעי עוצמה. זה באמת מרגש.
"כן. אבל לא רק בהקשר ההיסטורי. לפני יומיים למשל, טיילתי עם כמה תיירים בשכונה של חרדים. זה היה לקראת ערב, וכולם הסתובבו ברחובות, נעו לכאן ולשם. המוני אנשים. ובאופן מפתיע, הרגשתי נינוחות גדולה. משהו בקהילתיות שלהם, באחדות שלהם, תפס אותי. זה לא משהו שאתה רואה בעולם המערבי, שבו כולם שונים. במערב כבר אין את אותה לכידות".
אתה מטייל הרבה בעולם?
"אין עיר בירה באירופה, או אפילו עיר גדולה וחשובה באירופה, שלא ביקרתי בה. אני מטייל בכל פעם שאני יכול".
אתה בטח לא נשוי.
"תודה לאל, לא. עם זאת, הדבר שהכי מעציב אותי בביקור הזה בישראל, שהוא מאוד קצר. אני חייב לחזור לעבודה בעוד כמה ימים, כך שלא אספיק לראות את תל אביב. ושמעתי על תל אביב דברים נהדרים. לא נורא, אני אבוא שוב. אולי בפעם הבאה אביא איתי את אמי. היא תאהב את ישראל".
תעשה חופשת בילויים עם אמא שלך בתל אביב?
"מממ... נראה לי שהיא יותר תתחבר לחופשה בסגנון של המקומות הקדושים בירושלים. כנסיית הקבר וכדומה. בכל זאת, היא אישה מבוגרת וקתולית. אבל מה שבטוח - הביקור הזה עושה לי חשק לחזור לכאן שוב".