ישראל התת-קרקעית: המערות הסודיות שאתם לא מכירים

בווידאו: ירידה אל מערת אחיקם

"אומרים שאין חדש תחת השמש. זה נכון. אבל בהחלט יש חדש במקומות שאליהם השמש לא מגיעה", אומר איתי שקולניק (38), מייסד מועדון המערות הישראלי. לאחרונה הוא הוציא לאור ספר בפורמט דיגיטלי הנמכר באמזון ועונה לשם Caving In The Holy Land.

מעבר לתיאורי מערות רבות, בהן מוכרות היטב לקהל הישראלי ובהן כאלו שרוב הישראלים כלל לא שמעו עליהן, עוסק הספר בחשיבות ההיסטורית והתנ"כית של מערות שמוזכרות בספרי הקודש וקיימות עד היום.

אז כילד, כשכולם חלמו להיות טייסים או אסטרונאוטים, אתה רצית לחקור את מה שנמצא בעומק כדור הארץ? "ממש לא", הוא צוחק. "החיים הובילו אותי לתחום המערנות במקריות גמורה לחלוטין".

לדבריו, בעת שירותו הצבאי, לפני כ-20 שנה, יצא לטייל עם חבר בשפלת יהודה. היה זה יום שרבי, והשניים רק חיפשו מקום מוצל וקריר, כדי לברוח מהחום. ואז התגלה לעיניהם פתח בקרקע, מוקף סלעים. "בדיעבד התברר לנו שהגענו לחורבת מדרס. באותם ימים, המקום לא היה מוכר והומה מטיילים כמו היום. אפילו שילוט לא היה שם. היינו לגמרי לבד. הדלקנו את הפנסים שהיו לנו בתיק, ופשוט התחלנו לזחול במחילות המסתור של מורדי בר-כוכבא. זחלנו אל הלא נודע - וזה הצית אצלי משהו שכלל לא הייתי מודע לקיומו. התאהבתי - ידעתי שיש פה משהו גדול".

לאחר הטיול, החל איתי לחקור את הנושא, ומדי סוף שבוע טייל במערות ומערכות מסתור נוספות באזור. אחרי הצבא מימש חלום ילדות וטס לראות את הפסלים באי הפסחא. אך במהרה התברר כי הפסלים היו רק התפאורה למה שגילה שם: מאות מערות, בכל צורה, מין וגודל. רבות מהן כלל לא מופו. "החלטתי שאני לוקח על עצמי פרויקט: למפות מערות באי הפסחא. קראתי ספרים, חקרתי באינטרנט, הזמנתי ציוד מיפוי מדידה והתחלתי לעבוד".

הפרויקט השאפתני נמשך כשנתיים, ובמהלכו גילה מערות לא מוכרות, כולל מערות קבורה שבהן שלדים. בהמשך, חייו הובילו אותו לאנדלוסיה שבספרד, שם עבד כמרצה למחשבים. "ואז גיליתי את מועדון המערנות המקומי. תחום המערנות הוא חקר מערות באספקטים שונים - מגיאולוגיה וארכיאולוגיה ועד היסטוריה וביולוגיה. בכל מקרה, עד אז הייתי בטוח שאני המשוגע היחיד, ולפתע גיליתי קהילה תוססת של משוגעים לדבר. שם גם למדתי את 'טכניקת החבל הבודד' (Single Rope Technique, SRT), המשמשת לירידה למערות אנכיות בגלישה עם חבל. מדי סוף שבוע יצאנו לחקור מערות באזור - זו היתה תקופה מרתקת ומרגשת".

בשנת 2005 שב לישראל, במחשבה שבארץ אין מערות מרתקות כמו שגילה בחו"ל. "חזרתי לעבוד בעבודה שגרתית, אבל היצר בער בי ויצאתי שוב לגלות, ואז נחשפתי לעושר מדהים של מערות אנכיות בישראל, רובן כלל לא מוכרות. יש מאות, אולי אפילו אלפים. וכל הזמן נחשפות מערות נוספות. חלקן נראות כמו מסרט של נשיונל ג'יאוגרפיק".

מה כל כך מושך אותך בחללים האפלוליים האלו?
"המסתורין. הריגוש ממה שאגלה בעוד רגע. מטמון, שלד, בעל חיים ייחודי. גם במערות שאתה מכיר היטב, ומבקר בהן פעמים רבות, הריגוש הזה קיים. שום דבר לא סטטי. דברים משתנים. אתה יכול לצעוד במערה שאתה מכיר ולהגיע למבוי סתום בגלל תקרה שקרסה באחד החללים. ובכלל, מדובר בתחום שעדיין לא נחקר דיו - גיאולוגית, ביולוגית, זואולוגית. התחום בתולי יחסית".

איתי הקים כאמור את מועדון המערות הישראלי והוציא לאחרונה את ספרו, שעליו עמל תקופה ממושכת, ובו - לצד הטקסים והתצלומים - גם מפות מפורטות של המערות.

מיהו קהל היעד לספר באנגלית על מערות בישראל?
"גיליתי שמועדוני מערות רבים בחו"ל מאוד מתעניינים בתחום המערות בישראל. לאו דווקא בהקשר הגיאולוגי, אלא בשל העובדה שזוהי ארץ הקודש, ומערות רבות נזכרות בסיפורי המקראיים ובתולדות ארץ-ישראל. מהמערה שבה התחבא דוד מפני שאול, דרך מערת המכפלה ועד למחילות המסתור של בר-כוכבא".

יש לך פייבוריט? מערה שתשמח לחזור אליה שוב ושוב?
"מערות המלח בהר סדום. הן מציגות תופעה מאוד נדירה בעולם, של נטיפי מלח. המראה מדהים. פעם זחלתי באחת המערות באזור, ולפתע נתקלתי בשלד של יצור ענקי. זה היה ככל הנראה נמר, שנפל לפני שנים רבות לאחד הפירים. בזכות הסביבה גדושת המלח ששימרה את השלד היטב, היה אפשר עדיין לראות חלק מהפרווה שלו. זה דבר שאתה בהחלט לא שוכח".

איתי מספר על חלק זעיר מהמערות המיוחדות בישראל. משמח לגלות שלחלקן ניתן להיכנס ללא ציוד מקצועי, עם זאת, חשוב לדעת: אל מערה לא מוכרת, במיוחד כזו שאינה מוסדרת לביקורי קהל (גם אם יש בה שילוט), חובה להיכנס עם מישהו מוסמך או מישהו שמכיר אותה היטב מביקורים קודמים. יש לשמור על כללי בטיחות מחמירים וללמוד על המערה טרם הביקור. חובה להצטייד במספר פנסים ובסוללות רזרביות.

יש מערות שסגורות לביקורים בחורף, כדי שלא להפריע לתרדמת החורף של העטלפים. אל מערות אנכיות הכניסה מתאפשרת רק בגלישה (SRT) בציוד מקצועי ובהדרכה צמודה. ההמלצות הבאות מחייבות לימוד מקדים של כל מסלול.

מערת נטיפים קטנה, מרהיבה ומפתיעה שהכניסה אליה מתבצעת באמצעות הרמת מכסה ביוב תמים למראה, בלב שכונת דניה שבחיפה. היא התגלתה במקרה, בעיצומן של עבודות פיתוח, אך מעולם לא הונגשה באופן מסודר לביקורים. יש בה חלל עיקרי שבו נטיפים ובמרכזה מקווה מים קטן. קסם אמיתי בלב העיר.

מכסה הביוב המוביל אל כל העושר הזה מסתתר ליד בית מס' 12 ברחוב שופמן בחיפה. כדי לרדת אליה נעזרים בסולם עץ שמצוי במקום.

יורדים למטה: אפשר, גם עם ילדים - אבל בזהירות.

עד כמה אתם מכירים את זיכרון יעקב? הנה עוד משהו שאתם חייבים להכיר: מערה קארסטית שאורכה כ-40 מטרים שמקרביה צומח עץ מיש יפה. יש בה אולם מרכזי, מספר חדרים והמון עטלפים שמוסיפים לאווירה. אין צורך בזחילה.
מגיעים באמצעות שביל היוצא ממגרש החנייה הסמוך לבי"ס החורש (רחוב התאנה, זיכרון יעקב).

יורדים למטה: אפשר, בקלות.

המלכה הבלתי מעורערת של הגליל העליון. היא עמוקה, חלקלקה להפליא וגם מחייבת זחילות מפחידות פה ושם. זוהי אחת המערות הארוכות (500 מטר) והעמוקות (כ-100 מטר) בישראל. אגדה עתיקה אף מספרת שהיא שימשה את היהודים גולי בבל בדרכם חזרה אל ארץ הקודש. המערה משופעת בחללים ונטיפים, והמסלול עצמו קשה, ונמשך כשעה (לפחות) לכל כיוון. מגיעים דרך שביל עפר שיוצא מכביש 886, סמוך לריחניה.

יורדים למטה: אפשר, תוך שמירה על כללי בטיחות. מומלץ עם מישהו שמכיר.

אחת המערות הקארסטיות הארוכות בישראל, שתדרוש מכם הליכה, טיפוס וזחילה לאורך של כ-400 מטר. המערה קרויה על שם הנזיר חריטון, מייסד תנועת הנזירות במדבר יהודה, והיא סמוכה ליישוב תקוע, מעבר לקו הירוק. הגעה ליישוב מכביש 356, ומשם בדרך עפר לכיוון דרום.

יורדים למטה: אפשר, תוך שמירה על כללי בטיחות. מומלץ עם מישהו שמכיר.

מערה קארסטית אנכית ברכס פקיעין, העטורה בשלל נטיפים וזקיפים מרשימים, שחלקם עדיין "חיים". הכניסה בגלישה בלבד, כאשר חלקה הראשון של הגלישה אורך כ-26 מטר. למערה 3 אולמות עיקריים, מרהיבים ביופיים. הגעה מבית ג'אן, דרך שביל עפר היוצא מתוך הכפר ומסומן בירוק.

יורדים למטה: בעזרת ציוד מקצועי בלבד. חובה ידע בגלישת מערות (SRT).

לפני קצת יותר מעשור התגלה במקרה הפתח של מערה מרתקת זו, באזור מחצבות נשר. הגילוי היה דרמטי: לאחר שנחקרה, כינסו החוקרים מסיבת עיתונאים וסיפרו כי התגלו במערה 7 מיני בעלי חיים (חסרי חוליות) שלא היו מוכרים קודם לכן למדע - מה שהביא להתעניינות במערה ברמה עולמית.

כדאי לדעת שיש בה מחילות באורך כולל של 2.5 ק"מ, והיא מגיעה לעומקה המרשים של 100 מטר. כדי להמשיך ולקיים את החיים הנדירים שהתגלו בה, נאטמה הכניסה למערה, באמצעות דלת ברזל, מנעול ומערכת אזעקה.

יורדים למטה: לא יורדים. המערה סגורה לציבור לטובת המשך קיום החיים הנדירים שהתגלו בה.

הר סדום, אותו "פקק מלח" ענקי", מאכלס כמה מהמערות המיוחדות בישראל (ואף בעולם כולו). לצד המערות יש ארובות, פירים ואינספור נטיפי מלח. גלישת סנפלינג תוריד אתכם דרך ארובת ענק, שגובהה כ-70 מטרים, ולאחר שמגיעים אל תחתיתה, צועדים (וגם זוחלים) החוצה, אל שולי כביש 90.

יורדים למטה: אין לנסות לאתר את פתח המערה ללא ליווי של מישהו שמכיר אותה היטב. טיול עצמאי כאן מהווה סכנת חיים וישנה סכנת הליכה לאיבוד. חובה ידע בגלישת מערות (SRT).

מערה נוספת בהר סדום, שהתגלתה על ידי מלח"ם (המרכז לחקר מערות) ובה זקיפי ונטיפי מלח. אורכה כ-5,500 מטרים והיא נחשבת למערת המלח השנייה בגודלה בעולם. את המקום הראשון קוטפת מערה שנמצאת באיראן. כאן אין צורך לגלוש בחבל, אבל המקום מסוכן לטיול עצמאי.

יורדים למטה: אין לנסות לאתר את פתח המערה ללא ליווי של מישהו שמכיר אותה היטב. טיול עצמאי כאן מהווה סכנת חיים וישנה סכנת הליכה לאיבוד.

הראשונים שגילו את המערה, בתחילת שנות ה-80, כה התרשמו ממנה, עד שכינו אותה בשמה בשל העובדה שעומקה כה רב, עד נדמה שהיא מגיעה לסין...

מכאן, סמוך ליישוב עופרה, אמנם לא תגיעו לסין, אבל אכן תרדו נמוך: עניין של 60 מטר. מדובר בבור קארסטי אנכי, שנוצר עקב המסת סלעי גיר על ידי מי גשמים. כיום קבועים במקום סולמות שיורידו אתכם עד לקרקעיתה האפלה. מיועד לבעלי כושר גופני תקין ומעלה. המערה נמצאת מצפון-מזרח ליישוב עופרה שבשומרון, בלב שדה טרשים.

יורדים למטה: אפשרי, עם מישהו שמכיר ותוך שמירה על כל כללי הבטיחות.