שישי. בוקר. הראש עוד מנסה לעכל את ליל אמש אבל הגוף כבר נמצא בשדה דב. עלייה למטוס, עשרות ילדים צורחים, אבל רגע, מה הם עושים פה? אין לימודים? נפתלי בנט האריך את החופש הגדול ואף אחד לא טרח לספר לי?!
מודה - כשקיבלתי הצעה לסופ"ש רגוע - חשבתי פעמיים. הרי מי שמכיר אותי יודע, שאמנם להידחק באילת עם המוני ילדים ומתבגרים שעוד מנסים להבין אם השמש מסייעת או רק מחמירה את מצב החצ'קונים, זה לא ממש הסטייל שלי. עם זאת, אני גם לא ממש הטיפוס שמסוגל להכיל שקט לאורך זמן רב. אז הסכמתי, בכל זאת - הקיץ אוטוטו נגמר ולא הספקתי לסמן וי על הרבה ימי חופשה לצד הבריכה בפוזה הפריס-הילטונית שלי.
עם שלל דעות קדומות, חבר טוב, מזוודה קטנה מלאה בגדי ים (בכל זאת, צריך לחדש את מלאי התמונות לאינסטגרם) ואפס ציפיות - עליתי על המטוס בשישי בבוקר ואמרתי "שלום" לעיר הכי דרומית (והכי חמה) בישראל, כשהמחשבה היחידה שמהדהדת לי בראש ותומכת בהחלטה ההזויה הזו היא: "אין ילדים", "אין ילדים", תזכור "אין ילדים".
45 דקות אחרי פלוס נסיעה קצרה במונית ואני בחדר חלומי במלון הרודס ויטאליס - גן עדן לאנשים מבוגרים (וכשאני אומר מבוגרים, אני מתכוון לכאלו שעברו את גיל 18). שקט מופתי, אווירה נעימה, ריח של נופש באוויר ובעיקר, בעיקר שקט מילדים, שקט מצרחות, שקט מכל ההמולה שהעיר אילת מסוגלת להכיל (וכולנו יודעים שיכולת הקיבולת שלה הוא גדול מכל עיר אחרת בעולם). כן, יש דבר כזה חופשה חלומית באילת בלי ילדים. בלי פרצופים מתוקים שמתרוצצים לך בין הרגליים ומגישים מועמדות לאופרה הישראלית בכל פעם שהגלידה נופלת, שהצ'יפס מתקרר או שפשוט נגמרת להם השתייה בבקבוק - אילת בלי ילדים היא ממש כמו תאילנד רק בלי קוקטייל מקוקוס (למרות שבטח גם את זה אפשר לסדר).
לאונג', בריכה ושוב בלאונג'
מרגע הכניסה ל"מלונות המוות" - ככה אני נוהג לכנות את כל המלונות שאסור אפילו לדבר בטלפון, כך שבעיקרון גם אם מישהו מת, אתה לא תדע על זה - אתה מרגיש משהו שונה, כמו שלווה שפתאום חודרת לכל עורקייך, כך שאפילו לא נעים לך לכחכח בגרונך ולהשמיע קולות של חוסר סבלנות, כשהבחור שלפנייך חופר למנהל קבלה כאילו והוא מתעניין במשכנתא על מנת לקנות את המלון. מצד שני, מה קורה אם הילדים שלך צריכים אותך, או הבייביסטר/אמא שלך/אמא שלה צריכה להשיג אותך דחוף ואין קול ואין עונה?
סוד קטן: בדרך למלון, הכל היה כבר מתוכנן! זורקים מזוודות, עולים על בגדי ים, קצת בריכה, קצת ים, קצת ספורט ימי (החבר יעשה, אני אצלם), מנוחה קלה, ארוחת ערב ואז יוצאים לחרוש את הברים בטיילת הכי מדוברת בארץ.
ואז הגענו לחדר, משם איכשהו מצאנו את עצמנו בלאונג' שפתוח לכולם, ואז בלאונג' העסקי ואז שוב בבריכה ושוב בלאונג', כלומר בשניהם (באותו סדר) ואז בחדר. אה רגע, יש ארוחת ערב, שנפספס? הטיילת תחכה לפעם הבאה. כן, גם הברים. בכל זאת, הגוף צריך לנוח אחרי יום כזה קשה. לעומת זאת, החבר לא ממש אהב את הרעיון, אז עצה קטנה: תיאום ציפיות מראש או תקוו שהפרטנר שלכם בדיוק בראש שלכם.
הרעש היחיד ששומעים הוא של אנשים שמשתכשכים במים
למקרה שתהיתם, גם היום השני התנהל באותה צורה בדיוק, שבשלב מסוים הפך לדי משעמם וצפוי. טוב נו, חוץ מארוחת הערב אבל זה רק מפני שהיינו צריכים להספיק לטיסה חזרה לתל אביב. בחזרה לרעש, להמולה, לפיח האוטובוסים, ליללות החתולים וללא ספק לריצות הבוקר - מישהו צריך להוריד את כל העוגות שאכלתי. אסיים בכך, שאציין שבתור בן אדם שצריך תמיד אקשן סביבו - החופשה הזו היא מצד אחד מענה טוב לשלווה, אך מצד שני אתה גם עלול לאבד את השפיות, כשהרעש היחיד שאתה שומע בבריכה הוא זה של אנשים משתכשכים במים.
לסיכום, חופשה חלומית מתחילה ונגמרת במלונות המוות. בקטע טוב, כן? אז אם אתם רוצים לשים את הראש ולשכוח מהחיים - הגעתם למקום הנכון, רק תזכרו שאחרי 24 שעות, כשהמוח מתחיל להתנוון והגוף מתחיל לאבד תחושה, אתם תתחילו לטפס על הקירות וזה לא ממש בקטע טוב, כן?
מחירים:
ראש השנה 20-23/9 - 2,550 שקלים לזוג ללילה ע"ב חצי פנסיון (מינימום 3 לילות).
1-4/10 - 1,200 שקלים ללילה לזוג ע"ב חצי פנסיון.
סוכות 4-8/10 - 2,300 שקלים ללילה לזוג ע"ב חצי פנסיון (מינימום 2 לילות).
19-21/10 - 1,800 שקלים לזוג ללילה (מינימום 2 לילות).
*הכותב היה אורח של מלון הרודס ויטאליס באילת