לשטוף את החול הלבן באמבט מזהב: הפיליפינים למפונקים

בוודיאו: הישראלי שחי על האי היפה בעולם בפיליפינים

הבן הצעיר שלי הודיע לי חגיגית שהשנה הוא החליט לבלות את חופשת הגלישה שלו בפיליפינים, ומיד הציע לי להצטרף. כיוון שהמקום היחיד שאני מיטיב לגלוש בו הוא מנוע החיפוש של גוגל, הכנסתי את שם מדינת האיים הזאת למשבצת החיפוש ומיד עלה אתר מושקע עם הרבה מידע רלוונטי וכולו בעברית נגישה של חברת "טוריסמו פליפינו" שמרכזה במנילה.

השארתי הודעה ולמחרת חזר אלי בחור חביב בשם יפתח וקנין שמנהל כבר כשבע שנים את חברת התיירות שלו מבירת הפיליפינים. וקנין פרש באוזני מגוון רחב של מסלולים לפי הלו"ז והתקציב שנתתי לו. כיוון שאין עדיין טיסות ישירות מתל אביב למנילה, טסנו דרך הונג קונג, אבל ישנן היום מספר רב של חברות תעופה שמתחרות על הקו הזה. אז הטיסה אינה קצרה, ולכן קיבלתי את הצעתו של יפתח ובחרתי במלון הפנינסולה במנילה, כדי להתאושש מהטיסה הארוכה במלון 5 כוכבים דה לוקס במחיר סביר של כ-150 דולרים ללילה, כולל ארוחת בוקר עשירה במיוחד.

בשנת 1976, במהלך שלטונו של פרניננד מרקוס בפיליפינים, נפתח במנילה המלון השני של רשת הפנינסולה שבבעלות משפחת כדורי - יהודים ממוצא עירקי שהתיישבו בהונג קונג בראשית המאה שעברה ותרמו, בין השאר, להקמתו של בית הספר החקלאי שנושא את שמם עד היום.

המלון הוקם במיקום המרכזי ביותר בלב שכונת העסקים החדשה של מנילה, "מקאטי", והפך מיד למרכז המפגש היוקרתי בין ראשי הקהילה העסקית המקומית לבין אלו שהגיעו מבירות העולם.

הכניסה המפוארת עם העובדים במדיהם ומגבעותיהם הלבנות, כמו גם הלובי רחב המימדים בגובה של ארבע קומות ושטח של מעל 1,000 מטרים רבועים, משרים עליך מיד הרגשה של כניסה לארמון בסגנון של המאה הקודמת. המבנה הזה התאים למגלומניות של הנשיא מרקוס, ולכן הוא שימש גם כבית האירוח לראשי מדינות שפקדו את העיר.

סגנון הבנייה של שנות ה-70 ניכר גם ברהיטי העץ הוותיקים והחלונות במלון, שלעיתים אינם אוטמים את רעש הרחוב במידה והחדר שלכם פונה אליו, אבל לנו זה לא הפריע - ישנו טוב ומיד אחרי ארוחת הבוקר הצטרפנו ליפתח והמדריך המקומי שלו לסיור באתרים ההסטורים של מנילה.

מיקומה של בירת הפיליפינים בלב מפרץ הקרוי על שמה ולגדות נהר הפסינג, א?פשר ליושבים בה שליטה על אחד מערוצי המסחר המרכזיים בין דרום-מזרח אסיה לשאר העולם. מגלי היבשות הספרדים שלטו בה מאמצע המאה ה-16 ועד אמצע המאה ה-19, כאשר חיל הים האמריקני הביס אותם בקרב ואילץ את המלך הספרדי "למכור" את הפיליפינים לאמריקאים בסכום סמלי של 1 פזו (המטבע המקומי) לכל תושב. הספרדים הנחילו למקומיים את הדת הקתולית, והאמריקאים ששלטו במדינה כ-50 שנה הנחילו להם את השליטה בשפה האנגלית ואהבה לכדורסל שהפך לספורט הלאומי.

בשנת 1942, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, כבשו היפנים את הפיליפינים והשאירו אחרי ארבע שנים מדממות, חורבן והרס רב. אחרי הטלת שתי פצצות האטום על הירושימה ונגאסאקי, נכנעו היפנים לאמריקאים ששבו לשלוט במדינה והעניקו לה את עצמאותה בשנת 1946.

עבור ארוחת הצהריים המאוחרת נכנסנו ללובי של ה"מנילה הוטל", שהוא יעד היסטורי בפני עצמו. המלון נבנה לחוף מפרץ מנילה סמוך לנמל הימי שלה לפני כמאה שנה. בתקופת מלחמת העולם השנייה התארח בו הגנרל מקארת'י, שפיקד על הצבא האמריקאי ונאלץ לסגת מהעיר אחרי שהיפנים הפציצו והרסו כליל כמעט את כולה, כולל המלון היוקרתי שנשרף כולו. היום ניתן לבקר במוזיאון קטן שנמצא בלובי ובסוויטה שבה גר הגנרל כמעט שש שנים רצופות.

רובכם שמתם לב בוודאי לעובדה, שהרבה מהאוכלסייה המבוגרת בישראל שנזקקת לטיפול סיעודי נעזרת במטפלות ומטפלים פיליפינים. כשתבקרו במנילה, תבינו שזה לא במקרה - ביקרתי בהרבה מדינות ונפגשתי עם עשרות לאומים, וללא ספק הפיליפינים ניכנים בתכונות אופי ייחודיות ובולטות למבקר במדינה שלהם. הם פשוט עם נחמד, סבלני וטוב לב וזה בא לידי ביטוי כמעט בכל מפגש עם נותני השירות במלונות, מסעדות ושאר מקומות מפגש.

תוסיפו לכך את העובדה שהאמריקאים הכניסו את לימוד השפה האנגלית לכל תוכניות הלימוד, והנה לכם מדינה אסייתית דוברת אנגלית ברמה טובה, מה שמקל מאוד על התייר והזר. בשנים האחרונות הוקמו במנילה מרכזי שירות לקוחות טלפוני של הרבה מחברות המסחר האמריקאיות, שמנצלות את השליטה של המקומיים בשפה האנגלית והשכר הנמוך יחסית לזה שמשולם למקבילים בארה"ב. "הקול סנטרס" האלו ממוקמים בבנייני רבי-קומות חדישים, בעיקר באזור העיר מאקטאן והעבודה בהם מתרחשת מסביב לשעון - דבר שמשאיר גם חלק גדול מהמסעדות ובתי הקפה באזורים האלו פתוחים לתוך השעות הקטנות של הלילה.

ההיסטוריה של העם היהודי נקשרה לעם הפיליפיני בראשית מלחמת העולם השנייה, כשצירוף מקרים נדיר א?פשר את הצלתם של 1,200 יהודים. נשיא הפיליפינים דאז, מנואל קואזון, הניצב האמריקאי פול מקנאט, גנרל דוויט אייזנהאור והאחים היהודים למשפחת פרידר, שהקימו במנילה מפעל גדול לייצור סיגרים, חברו יחדיו ושכנעו את הממשל בוושינגטון להנפיק 1,200 אשרות כניסה לפיליפינים ליהודים בעלי מקצועות מבוקשים. הסיפור המרגש הזה תועד לפני כמה שנים בסרט דקומנטרי בשם "הצלה בפיליפינים".

העלילה המפותלת התחילה סביב שולחן הפוקר בביתם המפואר של האחים פרידר, ונמשכה במפגשים נוספים של הקבוצה הזאת במלון מנילה. על-פי עדויות שנשארו מהמבצע הנ"ל, תכננו האחים פרידר והנשיא קואזון להמשיך ולהציל עוד אלפי יהודים ממכונת ההשמדה הנאצית, רק שכיבוש הפיליפינים על-ידי היפנים הביא להפסקת המבצע ועזיבתם של השותפים למבצע וחלק גדול מהניצולים לארה"ב.

כיום מונה הקהילה היהודית כמה מאות תושבים בלבד, והפעילות התרבותית מתרחשת בבית הכנסת המרכזי של תנועת חב"ד שנמצא במרכז העיר
.

ממנילה ניתן לצאת לטיול יומי שכולל ביקור שמורת הטבע ובמפלי פגסנחאן. אנחנו עלינו על טיסה פנימית קצרה של פחות משעה לכוון האי המתוייר ביותר מבין יותר מ-7,000 האיים ששייכים למדינת הפיליפינים - בורקאי. שטחו הקטן של האי לא מאפשר נחיתת מטוסים עליו, ולכן שדה התעופה נמצא באי הסמוך, שממנו יאספו אתכם בסירה או מעבורת לטרמינל ההומה של בורוקאי.

הדרך משדה התעופה לעבר אזור המלונות עוברת במרכזו של האי הקטן, כאשר לעיתים הים נראה היטב משני צדדי הדרך. אחרי התארגנות קצרה במלון יורדים לחוף. החול הרך בצבע לבן, ממש כמו פודרה, לא משאירים ספקות לגבי הסיבה שבגינה נבחרים חופי הים של בורקאי בין עשרת החופים היפים בעולם מדי שנה בכל מגזיני התיירות הגדולים בעולם.

האי בורקאי עובר בשנים האחרונות תנופת פיתוח מואצת ונפתחו בו מספר רב של מלונות בכל הרמות. הצעירים והתרמילאים יוכלו ללון במלונות הצנועים במחירים של כמה עשרות דולרים ללילה, ישנם הרבה מלונות חדשים כמו זה שאנחנו בחרנו מרשת האנן (HENNAN), שמספק חדר חדש בעיצוב מודרני ומרפסת עם נוף צדדי לים. קיימים כמובן גם מלונות היוקרה, כמו זה של רשת השנגרילה, שיושב על שטח ענק של עשרות דונמים בקצהו הדרומי של האי ומציע לאורחיו סוויטות עם בריכה פרטית ושני חופי ים פרטיים משני צדדיו של המלון.

למחרת אנחנו מפליגים בסירת טוק-טוק אופיינית לאזור, שלוקחת אותנו לשיט מסביב לאי כולו עם מספר עצירות באתרי צלילה עם ריף יפהפה. אני ממליץ לעצור ליד "אי התנין" שבריף, שלידו תוכלו לראות להקות דגים בשלל צבעים מרהיבים. אם נפתח לכם התאבון, המדריך יעצור באחת ממסעדות החוף לארוחת דגים טריים.

לקראת ערב אל תוותרו על השקיעות האקזוטיות עם כוס בירה קרה. אחרי ארוחת הערב תוכלו להמשיך את הבילוי באחד מהברים הפזורים לאורך החוף שבחלקם מתקיימות מסיבות חוף צבעוניות לתוך הלילה. כאשר תבלו בישיבה על חוף הים, יציעו לכם בין השאר מסאז' במחיר מפתה של 10 עד 20 דולרים לחצי שעה, אז אם בא לכם להתפנק כדאי להזמין תור באחד מאתרי הספא שנמצאים על האי, ואת הפירסומים שלהם תוכלו למצוא במפת התיירות של האי.

אנחנו בחרנו בספא "בלה איסה" (Bella Isa) בבורקאי. הספא הוקם ומנוהל על-ידי זוג חביב ומאיר פנים בשם איירין ורובי - הוא אמריקאי שהתאהב במקומית - וביחד עם צוות מטפלות מקצועיות הם מרעיפים על אורחיהם הרבה אהבה ותשומת לב. בנוסף למסאז', תוכלו לקבל בספא הצנוע שלהם גם פדיקור, מניקור וטיפולי שיער. את הבילוי בספא, מציע הזוג לסיים בארוחת ערב רומנטית במסעדה הסמוכה - שם יושיבו אתכם בשולחן קטן על חוף הים לאור נרות ומנות מוקפדות של שף איטלקי.

האי האקזוטי "פלאוואן" הפך בשנים האחרונות לטרנדי שבאיי הפיליפינים, והוא נמצא בתנופת פיתוח ובנייה שכוללת את מתחם שדה התעופה החדש שנפתח שם בקיץ זה.

חופיו הלבנים של האי ממשיכים לזכות אותו ברשימת החופים היפים בעולם וצופי הטלוויזיה בארץ קיבלו מנה גדושה של צילומים מפלאוואן, כשהאי "אירח" על אחד מחופיו את התוכנית "הישרדות" .

יפתח ווקנין ואנשיו, שטיפלו בהטסתם של משתתפי "הישרדות" ליעד האקזוטי, בחרו עבורנו את המלון "לאגאן-אל נידו ריזורט", שבו בחר גם מנחה הישרדות, גיא זוארץ, לארח את אשתו יעל והילדים לחופשה אחרי שבועות של צילומים מפרכים. למלון ניתן להגיעה בסירה בלבד, או הישר ממתחם שדה התעופה ו/או מהעיירה הקטנה אל נידו, שבה משתכנים רוב התרמילאים שמגיעים לפלאוואן.

אגב, אם תבלו בעיירה ערב או שניים, חפשו את הבר והמסעדה "HAPPINES", שפתחה ומנהלת חבורה של צעירים ישראלים שיפנקו אתכם במאכלים מהמטבח המרוקאי של סבתא של בעל המסעדה, אלירן אל חי, שעליו כבר נכתב בוואלה!.

אם תבחרו להתארח ב"לאגאן", זה כנראה יהיה על בסיס פנסיון מלא, כך שתוכלו ליהנות מהארוחות במסעדת המלון, או לתאם מראש ארוחת צהריים באי הסמוך שאליו תגיעו בשיט קצר לצדו השני של המפרץ. למלון עצמו אין חוף רחצה, ומרבית חדריו ממקומים על קלונסאות ממש על מי הים. אם מתחשק לכם לבלות על חוף פרטי, יקפיצו אתכם מעבר להר, לחוף אקזוטי עם חול לבן, ערסלים שתלויים בין העצים ושקט נדיר לחופשה מושלמת. המחירים ב"לאגאן" נעים בסביבות 500-400 דולרים ללילה, אבל זה כולל את כל הארוחות.

המארחים הראו לנו גם את הריזורט החדש של הרשת, שנמצא מעברו השני של המפרץ, וכולל וילות פרטיות. מדובר בריזורט ברמה הגבוהה ביותר בכל הפיליפינים והמחיר בהתאם - כמעט800 דולרים ללילה. מה שתוכלו לקבל בחינם באל נידו, אלו הן השקיעות הדרמטיות כמעט בכל ערב, תלוי כמובן במזג האוויר, אבל הנה זאת שצילמתי בסלולר שלי מהבר במלון.