חם לכם. מחניק לכם. מזיע לכם. כל מילה שאתם קוראים כעת, מגירה זיעה ממצחכם. אז דווקא בגלל הסיטואציה הלחה הזו, עזבו הכל וצאו לטבע. בדיוק כך. כי הכנו עבורכם הצעות ל-6 פינות, אתרים ומסלולים שיהפכו את היום או הסופ"ש שלכם לרענן במיוחד.
עין לבן: מעיין מהניילונים
לפני מספר שבועות, לאחר עבודות שיקום, ניקוי והנגשה ממושכות, נפתח מחדש לציבור אחד המעיינות הגדולים, המרשימים והאהובים בהרי ירושלים: עין לבן, הרובץ גבוה מעל אפיק נחל רפאים. כעת הוא מתהדר בתעלות מים צרות שמובילות מניקבת הנביעה אל שתי בריכות - אחת גדולה ועמוקה יחסית (מטר וחצי) והשנייה רדודה (גובה ברך מינוס) המיועדת לילדים קטנים.
הנוף נפלא ויש המון פינות נעימות בין עצי בוסתן (חפשו את התאנים). האם זה טוב? זה טוב מדי, כי בשבתות המקום עמוס מאוד. המלצה שלנו: שישי מוקדם בבוקר או ימי חול. בקיצור, בעוד רבע שעה יוצאים.
הגעה: מהחניון של גן החיות התנ"כי בירושלים ממשיכים לאורך קילומטר וקצת בכביש קצת קופצני ומחנים בהתאם לשילוט.
אגמון חפר: הגרסה הקטנה של אגמון החולה
נדמה כי המרחב המקסים הזה, שנחנך ממש לאחרונה, מתעלם לחלוטין מקיומו של הקיץ הישראלי. הצמחייה צבועה בירוק עז, המים נראים מכל פינה והבריזה עושה מסאז' לבלוטות הזיעה.
אז אם אתם תושבי המרכז, בואו לגלות מה מסתתר לכם ממש מתחת לאף. פעם היו פה פיצות ושטחי הצפה שנוצרו באדיבותו של נחל אלכסנדר הצמוד, אחר כך הוקמו כאן בריכות דגים של קיבוץ עין החורש הסמוך וממש לאחרונה הוכשר כאן פארק צפרות העונה לשם "אגמון חפר". כמו החולה - אבל קטן. אגמון בונסאי, אם תרצו.
יש פה שבילי הליכה נוחים סביב מקווי מים שיוצרים אגם גדול וכן שלטים רבים ואיורים שיסייעו לכם לזהות את בעלי הכנף: שקנאים, אגמיות, לבניות ועוד. עוד במקום: גבעת תצפית גבוהה, נקודות מסתור מקורות שמהן אפשר להציץ ולאתר ציפורים - והמון שלווה ששורה על הכל. יפה לראות שכאן גם חשבו על הילדים, ובמסתורים השונים בנו עבורם מדרגות, כדי שיגיעו לחרכי ההצצה.
תביאו מגדיר ציפורים, תביאו משקפת ובעיקר - בואו בשעות אחר הצהריים הנעימות יותר. הכניסה ללא תשלום.
הגעה: מכביש 4 פונים מזרחה בצומת חפר, מגיעים לנחל אלכסנדר ופונים צפונה בדרך מעט משובשת שמחייבת נהיגה איטית ועדינה (כתבו "אגמון חפר" בווייז). ניתן לנסות להגיע גם ישירות מקיבוץ עין החורש (מכביש 581. שימו לב שבכניסה לקיבוץ יש שער אוטומטי).
מערת עלמה: לאמיצים בלבד
בואו נתחיל בצד השלילי: המערה הזו אינה מתאימה לכל אחד. לא לילדים מתחת לגיל 8, לא לקלאוסטרופובים, לא למטיילים מתחילים ולא לבעלי כושר גופני ירוד. עם צלחתם את כל הדרישות הללו, הגעתם למערה הכי מפחידה, אתגרית ומרגשת שפגשתם מזה זמן רב. הפתח האדיר שלה לא מרמז על הזחילות וההתפתלויות שמחכות לכם בהמשך. בסך הכל, תרדו לעומק של 108 מטר, במסלול אתגרי שאורך לפחות שעה לכל כיוון (בהנחה שאין "פקקי תנועה" במערה). חובה פנס ראש לכל מטייל ומומלץ גם להצטייד בסוללות רזרביות. את התיקים משאירים בחוץ, מאחר שהמעברים צרים להפליא. ובכלל, כדאי לדעת שהמסלול קשה ודורש שימוש בסולמות ודרגיות ברזל. עם זאת, החיוך שיתפשט על פניכם לאחר שתגיעו לשלט "סוף מסלול" בבטן האדמה - יהיה שווה את הכל.
הגעה: מכביש 886, ליד הכפר ריחאניה, פונים לפי השילוט לדרך כורכר. לאחר כמה דקות מגיעים לחניון שממנו צועדים עם השילוט במשך 10 דקות עד לפתח המערה. יש להצטייד מראש ב"סיפור דרך".
דיווש לא מחייב לאורך הירקון
מסתבר שיש תל אביביים שמעולם לא יצאו מהעיר שלהם. עבורם, נתניה מצויה מעבר להרי החושך וירושלים היא סיפור אגדה. אז במיוחד בשבילם - נתחיל בקטן: דיווש לא מחייב לאורך הירקון. לא, לא פארק הירקון המוכר לעייפה, אלא הירקון ממש, אותו נחל שמתפתל לא רק בעיר אלא גם מזרחה ממנה. כן, מעבר להרי החושך.
כאן אי אפשר ללכת לאיבוד. כל עוד יש לכם מספיק מי שתיה - אתם יכולים לדווש לעד. בדרככם מזרחה, תחלפו על פני פרדסים אינסופיים, שדות חקלאיים והמון גשרים וגשרונים פוטוגניים שלא ידעתם על קיומם. עשו זאת בשעות הנעימות של בין הערביים, ואולי גם תפגשו תנים ושאר הפתעות. והכי חשוב, הצטיידו בנשנושים, כי גדות הירקון מספקות יופי של נקודות מנוחה שלוות להפליא. סיום המסלול בגן לאומי ירקון-תל אפק (אנטיפטריס). עניין של 28 ק"מ מנמל תל אביב, אבל ממש לא חובה לרכוב את כל הדרך. פשוט חוזרים כשנמאס. יופי של שובר שגרה עירוני.
הגעה: מכל נקודה בעיר שבה רואים את הירקון.
בניאס: גרסת ההליכה במים
עם כל הכבוד לשביל התלוי ולמפל הגועש בשמורת הטבע נחל חרמון (בניאס), הנה ההזדמנות שלכם לדגום חלק אחר של הנחל - שבו גם אפשר להיכנס למים ופשוט לצעוד בהם. זהו טיול נהדר במיוחד עם הגעתם עם ילדים, מאחר שהמים בחלק זה של הנחל רגועים ורדודים יחסית (עד גובה פופיק, פלוס-מינוס).
המסלול מתחיל באזור שדה נחמיה ונמשך קילומטר וקצת לכל כיוון. מבאס אתכם ללכת ולחזור באותה דרך? לכו במים וחזרו על הגדה. הנה, סידרנו לכם טיול מעגלי במסלול קווי.
בכל מקרה, יש קטע קצר בנחל (המפל) שבכל מקרה דורש יציאה לגדה. על הדרך, תוכלו למצוא יופי של נקודות לפיקניק ממושך מול המים.
למרות הרדידות, קחו שקיות לאיטום הדברים החשובים ואל תשכחו להצטייד בסנדלים או בנעליים להליכה במים (לא כפכפים).
ואם אתם כבר כאן, אפשר אחרי הטיול הזה לדלג אל "הטנק הסורי" במעלה הנחל. כאן ההליכה במים אסורה, אבל המקום דורש רביצה נצחית. במקום מצוי טנק סורי הפוך, שנפל לנחל במלחמת ששת הימים ונותר בו (מחנים ליד בית העלמין של קיבוץ שניר ויורדים עם השביל הירוק).
הגעה: מחנים ב"חניון האקליפטוס" בקיבוץ שדה נחמיה (גישה מכביש 9779) וצועדים מזרחה עד לגישה למים. סיום המסלול לאחר גשר יוסף.
המדרגות של חיפה: ערב הרפתקני
מכירים את חיפה? לא בטוח. כי אחרי שתעבירו ערב או לילה בעודכם יורדים באינספור המדרגות שיורדות מהכרמל אל העיר התחתית - חיפה תיראה לכם שונה לחלוטין. בקטע טוב כמובן.
אז כן, מסתבר שיש כמה וכמה מסלולי מדרגות מסוג זה, רובם חבויים מעין כל. נכון, פקטור הבירבור חזק פה, אבל בשביל זה יש לכם גוגל מפס. ואפשר גם בלי - כי אין כמו תעייה בעיר זרה בלילות הקיץ.
כך או אחרת, הגיעו לחיפה, קחו מונית לרחוב יפה נוף ואתרו את גרם המדרגות ששמו "גדרה". בהמשך ימתינו לכם גרמי מדרגות נוספים, בעלי שמות מוזרים כגון גמלא, כורש, בוניאק, שיפרה ועוד. בסך הכל, תרדו הערב בערך 1,100 מדרגות (הליכה של כ-2.5 ק"מ), והכל - מול הנוף האורבני הנהדר, הנמל, הים וקו החוף של הגליל המערבי. בהחלט בלתי נשכח. נקודת הסיום היא למרגלות הגנים הבאהים. כאן גם ימתינו לכם פאבים ובתי קפה נחמדים, בשביל הפינאלה.
הגעה: תחילת המסלול בגרם המדרגות "גדרה", ליד מבנה מספר 107 ברחוב יפה נוף בחיפה. סיומו בשדרות בן-גוריון שבעיר התחתית.
