תיירת: "'החיים שלנו תותים' הוא השיר שהכי מאפיין את הישראלים"

כרמל הנשל (Carmel Henschel), בת 17 מבוקה רטון (Boca Raton), פלורידה, ארה"ב. הגיעה לישראל במסגרת פרויקט התנדבותי

היי כרמל. את יודעת שיש לנו הר על שמך, נכון?
"למעשה, אני קרויה על שם ההר! אמא שלי נולדה וגדלה בחיפה".

רגע, אז את ישראלית?
"לא, לא. אמי היגרה לארצות הברית לפני שנים רבות, ואני אמריקנית לחלוטין. מאוד אוהבת את ישראל, אבל אמריקנית".

אז מה את עושה פה?
"הגעתי במסגרת פעילות התנדבותית. אנחנו גרים בעיר קטנה בפלורידה בשם 'בוקה רטון'. יש שם קהילה דומיננטית מאוד של יהודים וישראלים לשעבר. כמה חברים שם סיפרו לי על מחנה התנדבות של "קרן קובי מנדל". מדובר במחנה קיץ לילדים ממשפחות ששכלו את יקיריהם בפעולות טרור. הרבה מדריכים הם אמריקאים והילדים הם ישראלים".

אבל את לא באמת יודעת עברית. איך תקשרת עם בני הנוער?
"הסתדרנו. תמיד מסתדרים. לפני שהגעתי, חשבתי שהכל יהיה מאוד עצוב ומדכא שם, בגלל הסיפורים האישיים. אבל הגעתי ופגשתי בני נוער שמחים ומלאי אופטימיות. אתה יודע מה המילה הראשונה שהם לימדו אותי במחנה?"

נו?
"בן זונה".

יפה. באמת נחמד. אז זו בעצם הפעם הראשונה שלך בישראל?
"מה פתאום! לדעתי זו כבר הפעם העשירית. כל שנה אני כאן מאז שאני ילדה קטנה. אין מקום שלא ביקרתי פה. ראיתי את ישראל מכל הכיוונים. ולא תאמין איזה מקום אהבתי הכי הרבה: הר ארבל".

את רצינית? שמעי, זה מקום נפלא, ואפילו ישראלים רבים לא ביקרו בו, אבל במקום הראשון?
"ללא ספק. שמע, אני לא דתייה. אני רחוקה מכך. אבל כאשר הגעתי לשם, בשנה שעברה, שלחתי לאמא שלי הודעה. כתבתי לה שזה המקום הכי קרוב לאלוהים שבו ביקרתי. קשה לי להסביר במילים. מה שבטוח, שהביקור בהר הזה חידד לי את האהבה שלי לישראל. קשה להסביר".

עשית את המסלול כולו? עם הסולמות והיתדות ומבצר המערות?
"ברור. אמא שלי טוענת שאולי התחברתי כל כך למקום כי התגלגלה אלי נשמה של אחד המורדים שנלחמו שם לפני אלפיים שנה. לך תדע".

ומצדה? שם גם הנופים וגם הסיפור יותר דרמטיים, לא?
"מצדה מעניינת מאוד. אבל שם כאילו אומרים לך מה להרגיש, מגישים לך מראש את הסיפור ובעצם 'מהנדסים' את הרגשות שלך. ביקור במצדה הוא כמו נוסחה ידועה ומוכנה מראש. אני לא אוהבת נוסחאות. אני אוהבת שדברים קורים לך בטבעיות, בקצב שלך. הנה, לפני זמן-מה הייתי עם חברים מהכיתה שלי בצפת. הגענו לטיול בישראל לרגל סיום התיכון. נכנסנו לאחד מבתי הכנסת, ובדיוק הסתיימה שם תפילה. ואז, בלי שום הכנה מראש, מישהו התחיל לרקוד, ואז עוד מישהו, ובתוך זמן קצר כולנו רקדנו - בני נוער מארה"ב ויהודים דתיים מאוד מצפת. זה היה כל כך ספונטני ומרגש".

אחרי 10 פעמים בישראל, יש לך יופי של פרספקטיבה על ההבדל בין התרבות שממנה באת לבין התרבות הישראלית. יש לך העדפות?
"כל מי שנמצא בישראל, נמצא בה מסיבה מסוימת: היהדות וההיסטוריה המשותפת לכולם. אבל ל'ערבוב' הזה יש מחיר: לא משאירים לך כאן מרחב אישי - לא פיזי ולא נפשי. וזה שונה מאוד מהתרבות האמריקאית".

את מאוד פוליטיקלי קורקט. השאלה היא אם זה יתרון או חסרון בעינייך.
"למרות הכל - זה יתרון. תראה, אנחנו יושבים עכשיו ליד הים של תל אביב. הבט סביבך: אנשים מחייכים, אנשים משחקים, אנשים שמחים. בארצות הברית, לרוב האנשים יש פרצוף של ביצ'ית זועפת. זה המצב הטבעי שלהם. ביצ'ית זועפת".

די נו, את מגזימה.
"לא, לא! בוא לארצות הברית ותראה בעצמך. ופגשתי כאן המון תיירים, לא יהודים, שמרגישים ככה לגבי הישראלים. נכון, יש פה המון דברים שקל להתלונן עליהם. המצב הכלכלי, המצב הביטחוני. אבל מי מתלונן? אתה רואה מישהו מתלונן? אנשים מחייכים כאן. תסתכל סביבך".

אני מחבב את הגישה הזאת.
"במחנה הקיץ שבו התנדבתי, לימדו אותי שיר מדליק".

לא, נו, שוב משהו גס?
"לא, לא. ממש לא. לימדו אותי את השיר 'החיים שלנו תותים'. ועל זה אני בדיוק מדברת. ויש עוד משהו: אנשים פה אומרים אחד לשני בפנים מה שהם חושבים. שמעתי במחנה מישהי שאומרת למישהי אחרת שהיא השמינה כמו פרה. איפה תשמע כזה דבר בארצות הברית? שם אין דברים כאלה, גם בין חברים".

ופה אין גבולות.
"נכון. אנשים שלא מכירים אותי מרגישים חופשי לשאול אותי על הקשרים המשפחתיים שלי, מי ההורים שלי, האם אני מאמינה באלוהים. דברים כאלה. אבל מה שכן מפריע לי כאן זה הווליום. כולם מדברים בקול רם! אני טיפוס מאוד חרישי וזה די צורם לי".

רגע, אמא שלך ישראלית. את לא רגילה כבר?
"שמע קטע מצחיק. אמא שלי מדברת בווליום נורמלי, אבל כשהיא מדברת עברית, היא נעשית ממש ממש קולנית. נראה שזה משהו שאי אפשר להיפטר ממנו..."

תגידי, עם שם כמו שלך - בחיפה כבר ביקרת השנה?
"בטח. בשבוע שעבר אפילו היינו במצעד הגאווה בחיפה. ישראל היא מקום כל כך דמוקרטי ומלא שוויון. לדעתי אפילו יותר מארצות הברית. קראתי איפשהו שבישראל, הטרנסג'נדרים קיבלו זכויות שאפילו לטרנסג'נדרים אצלנו אין. ישראל היא באמת חדשנית. הנה, לכם היתה לפני המון שנים ראש ממשלה אישה, גולדה מאיר. בארצות הברית זה עדיין לא קרה. ואתה יודע מה? לדעתי, לא רחוק היום שבישראל יהיה ראש ממשלה גיי. אתה עוד תראה".