ויקטוריה לורדן (40) מרוסיה, הילרית ויועצת רוחנית
הי. לפי המבטא שלך, אני יכול לנחש מהיכן הגעת. רוסיה, נכון?
"בעיקרון אתה צודק, אבל היום אני כבר פחות מחוברת לרוסיה, מהסיבה הפשוטה שכבר 15 שנים אני מסתובבת בכך העולם".
באמת? זה מעורר קנאה! מתבקש לשאול מה המקום שהכי אהבת.
"אזור ההימלאיה, צפון הודו, נפאל. גרתי חצי שנה בהימלאיה, במנזרים בודהיסטיים. כל היום התפללתי ועשיתי מדיטציות. בקושי אכלתי. זו היתה חוויה מדהימה".
ממדיטציה שלווה ישר לישראל הסואנת. איך ולמה זה קורה?
"הוזמנתי להעביר הרצאות במרכז אום בתל אביב. אני פה גם כדי לתת ייעוץ רוחני, לטפל באנשים. הישראלים ממש מטורפים על אבחון וטיפול בצ'אקרות. בכל מקרה, עוד לפני שבאתי, הרגשתי בחושים שלי שמשהו לא טוב עובר על ישראל. המתח שיש כאן כבר הפך לצורת חיים. קשה לחיות ככה".
תהיה לך הרבה עבודה פה. את יודע את זה, נכון?
"כן. אבל למרות כל המתח שיש לכם, פגשתי בישראל אנשים רוחניים מדהימים, חלקם ממש קרובים להארה. אנשים שמתעניינים במשמעות הקיום".
זו פעם ראשונה שאת בארץ?
"לא, כבר הייתי פה לפני שנתיים והשתתפתי בסדנאות מדיטציה בעין גדי. באחד הלילות, נשכבתי לישון מתחת לעץ. בבוקר העירו אותי חברים - הם לא האמינו ששרדתי. הם אמרו לי שזה היה הלילה הכי קר בשנה. ואני בכלל לא שמתי לב. אבל תדע לך שזה כלום: 'פיילוט באבא', הגורו באחד האשרמים שבהם הייתי בצפון הודו, צלל פעם אל קרקעית נחל, ונשאר שם שלושה ימים רצופים, בלי לצאת ולנשום. הוא שרד".
זה נשמע, ובכן, קצת מוזר. את יודעת שאמירות כאלו - במיוחד בישראל - יגרמו לרבים לגחך, נכון?
"לא רק בישראל, בכל העולם יש מי שיצחק על אנשים כמונו, אבל מי שיש לו תודעה אמיתית, עמוקה - לא יהיה לא אכפת ממה שחושבים עליו. יש לו את האמת שלו".
כמה זמן תהיי פה?
"שבועיים-שלושה. לפני שהגעתי קצת חששתי, כי קראתי באינטרנט שהאנשים בביקורת הדרכונים בישראל יודעים עליך הכל עוד לפני שעלית על הטיסה לכאן. זה קצת מלחיץ. מה גם שבפעם שעברה שהגעתי, שאלו אותי שאלות במשך שעה ומשהו - רצו לדעת למה באתי, מי החברים שלי, כמה כסף יש לי, האם יש לי חבר. המון שאלות. לשמחתי, הפעם נכנסתי מיד. פשוט הראיתי את הדרכון ואמרו לי "ברוכה הבאה".
מה הם חושבים עלינו: עוד כתבות במדור "ביקורת דרכונים":
"ישראלים מעדיפים רוסיות; כל הזמן ניסו להתחיל לדבר איתי"
דיילת גיאורגית על הישראלים: "קשה לרצות אותם, תמיד צמאים"
קראתי המון על ישראל; התרגשתי לראות את מה שדמיינתי"
איפה הספקת כבר להיות?
"אני מסתובבת הרבה בתל אביב וגרה אצל חברים בגבעתיים. כבר הייתי בירושלים, בחיפה, בעכו, בקיסריה ושוב בנחל דוד, ליד ים המלח".
שוב בנחל דוד? ממש אהבת את הנחל הזה, אה?
"זה יותר מאהבה. הנווה מדבר הזה הוא אחד המקומות המדהימים בכל העולם!"
את רצינית? כולנו אוהבים את נחל דוד, אבל זו לא אמירה קצת גורפת?
"זה מקום נפלא. לא רק בגלל הנוף והמים במדבר, אלא בגלל שמדובר באתר שהוא בעצם שער ליקומים אחרים. קוראים לזה 'פורטל'. זה מקום שמחובר לקוסמוס".
אני טיפה מתחיל לאבד אותך. בואי נדבר על דברים יותר ארציים: אוכל. בתור מי שמסתובבת בכל העולם, את אוהבת את האוכל בארץ?
"כן, מאוד, אבל שמתי לב למשהו מוזר. יש לכם עניין מאוד חזק ולא מוסבר עם אוכל אורגני. אתם משקיעים בזה המון כסף ואנרגיה, ואני לא מבינה למה. אני יושבת עם חברים ישראליים, והם מדברים המון על האוכל, על ההרכב התזונתי שלו, על הקטע האורגני. מתעסקים בזה יותר מדי. זה בסך הכל אוכל. בכלל, מתעסקים פה המון בדברים שוליים, כמו כמה שעות אתה מבלה בעבודה".
אבל כך זה בכל העולם המערבי.
"לדעתי בישראל ההתעסקות רבה יותר מבמקומות אחרים בעולם. תראה לי עיר באירופה שיש בה כל כך הרבה חנויות לאוכל אורגני. זה לא ייאמן. אנשים כאן צריכים להתעסק פחות בדברים שוליים ולהיות יותר פתוחים לחוויות רוחניות יותר.
ותראה את הגברים הישראלים. רבים מהם רואים את האשה כחסרת ישע, כמי שצריך לעזור לה, כאילו שהיא לא בן אדם עצמאי. בכל מקרה, לפני כמה ימים קיבלתי הצעת נישואין מישראלי שהכרתי. זה מצחיק. אבל זה לא יקרה. אני מכורה לחופש התנועה שלי. החופש שלי הוא ערך עליון".
תגידי, לאן תמשיכי מכאן?
"אם אף אחד לא יעצור אותי, אז לרפובליקה הדומיניקנית, בקריביים".
מי יעצור אותך? את נראית בלתי ניתנת לעצירה.
"תודה!"