כשמציעים לאנשים משהו בחינם הם חושדים, ומצד שני לוקחים. אולי זאת הסיבה למה סיורים חינמיים, או במינוח המוכר "Free walking" כל כך מצליחים. אומרים שזה תפס תאוצה לפני כמה שנים, אומרים שזה גם התחיל בברלין, מה עוד אומרים? שסיורים בחינם הם לא פחות טובים מאלה שבתשלום.
רונה מוסאיוף שליסר ועומר חודורוב, שתי ישראליות בשנות ה-20 לחייהן המתגוררות בליסבון שבפורטוגל, החליטו להצטרף לעולם התיירות, לפתוח חברה בשם 'פורטוגו' ולהעביר סיורים בחינם, והתוצאה? מסע מאתגר עם קבוצות הטרוגניות של ישראלים, פתק בכותל ומשכורת טובה.
Free walking: הדרך הנכונה לחוות את העיר
אם זה עובר מפה לאוזן, אם אנשים מדברים על זה לטובה וזה מצליח, סימן שמישהו עושה משהו נכון. בדיוק כמו גל ההצלחה של בתי קפה במחירי פיקס, חדרי בריחה שצצים בכל מקום, כך גם סיורים מודרכים בחינם ונראה שהם כאן בשביל להישאר. מוסאיוף שליסר וחודורוב, שהכירו במקריות בליסבון, החליטו לוותר על הטייטל 'שכירות' ולהקים יחד חברת טיולים. הן התחילו לפני למעלה מחצי שנה והיום "פורטוגו" זה מותג בפני עצמו.
את מוסאיוף שליסר הכרתי לפני 8 שנים בלימודים האקדמיים, תמיד ידעתי שיום יבוא והיא תקים חברה משל עצמה וכשהיא עברה לגור בפורטוגל עם בעלה זה כבר היה עניין של זמן. כשהיא פתחה חברת סיורים לא האמנתי בקונספט של 'חינם', ובטח לא ברעיון שאנשים משאירים טיפ, הרי תמיד יש כאלה שמתחמקים מזה, לא משאירים או מתקמצנים, אבל אני מודה - טעיתי. "רונה הציעה שנפתח יחד עסק לסיורים מודרכים והבנתי שההזדמנות שעומדת על הפרק היא יקרה מפז. אני ורונה הכרנו פחות מחודש וכבר הרגשתי שיש על מי לסמוך", אומרת חודורוב. "תוך פחות מחודש התחלנו בפעילות הרשמית של פורטוגו ומקיץ 2016 החברה נמצאת בפעילות שוטפת", היא מוסיפה.
סיורי free walking הם כבר חלק מהנוף העירוני בערים רבות מסביב מעולם. הם כל כך מצליחים משום שאף אחד לא מחייב את האנשים שהצטרפו לסיור לשלם, אם נהניתם תרצו לתת למדריך טיפ בסיום הסיור ואם לא - אז לא. "אין ספק שהקונספט של סיורי free walking מושך אנשים להצטרף אלינו בקלילות ובהנאה. התגובות חיוביות ואנשים מופתעים מהשיטה שבבסיסה הלקוח הוא שקובע את העלות על פי שביעות רצונו", אומרת מוסאיוף שליסר.
סיורים בסגנון זה לא מתאימים לכל אחד, שכן יש אנשים שחוסר הוודאות בנוגע לסכום הטיפ שצריך להשאיר בסיום הסיור מטריד אותם. "כמובן שיש גם מי שמתקשה עם הקונספט בשל חוסר הוודאות בדבר הסכום שראוי להשאיר. לעתים אנשים ממש מתעקשים שנגיד להם מה הציפיות שלנו", אומרת חודורוב. "עבורנו, ההרגשה שהסיור נגיש לכל אחד, גם למי שמחירי סיורים כאלה אינם בהישג ידם, היא הרגשה שממלאת אותנו", מוסיפה מוסאיוף שליסר.
לטייל בליסבון כמו מקומיים
אחרי מסע שכנועים לא קל החלטתי לתת לליסבון צ'אנס, סגרתי כרטיס טיסה והתאהבתי בכל מה שהעיר הזאת מציעה, אבל זה כבר סיפור אחר. כשהצטרפתי לסיור המודרך, הגעתי כמה דקות קודם ומסתבר שכמוני עשו גם אחרים. כנראה שאף אחד לא רוצה לפספס את מה שיש לעיר להציע ובטח לא כשזה ללא עלות, או כשמדובר במדריכה ישראלית שמעבירה סיור בשפה העברית.
במשך 3 שעות הלכתי עם הקבוצה בעיר הצבעונית, עברנו בין סמטאות צרות בסגנון הולנדי, התרשמנו מציורי הרחוב, אכלנו "פאשטייש דה נאטה" (קינוח פורטוגלי מסורתי של בצק עלים במילוי פודינג וניל) וגילינו סודות מאחורי העיר המסתורית ליסבון. הגענו לאנדרטת זיכרון לזכר יהודי ליסבון, טיפסנו עד למבצר סאו ז'ורז'ה והתרשמנו מההיסטוריה של העם הפורטוגזי.
חוויתי את העיר באמצעות הרגליים ומכל המשתמע מכך, שכן העליות, הירידות והמדרגות בעיר ליסבון לא פשוטות והזכירו לי עד כמה אני לא בכושר. "על אף שליסבון היא עיר הררית במיוחד והמסלול מטבע הדברים מושפע מכך, צלחו אותו גם אנשים בני 80 ומעלה ומשפחות עם עגלות בסיורים רגליים", ציינה בפניי מוסאיוף שליסר. נו טוב, כשאחזור לארץ אכנס לכושר. אחרי כמה שעות בעיר הרגשתי שאני מכירה את המקום מספיק טוב כדי להרגיש בנוח ללכת לאיבוד. יש לציין, שהגעתי מוכנה למסע עם רקע כללי על המקום, אך מה שגיליתי במהלך הסיור לא הופיע באף מדריך תיירות. כנראה שככה זה כשמטיילים עם מקומיים.
כסף, כותל ומה שביניהם
רגע לפני שהסיור נגמר, המדריכה מיהרה להוציא את המצלמה ולעשות לנו תמונה קבוצתית עם שלטים מצחיקים שגרמו לנו להשתטות. האמת שבדרך כלל סיורים כאלה נגמרים בפלאש אחד ודי, אבל לא תמיד זה מסתיים בדרך זו.
"באחד הסיורים ביקשנו מעובר אורח פורטוגזי לצלם אותנו, הוא הבחין שאנחנו מדברות בעברית, פנה אלינו בעברית קלוקלת וסיפר לנו על אהבתו לארץ ישראל וליהדות", מספרת חודורוב. "הוא ביקש שנמתין שתי דקות ורץ במעלה המדרגות לעבר בית הקפה הסמוך על מנת לבקש דף ועט. לא הבנו במה מדובר, אבל כשהוא חזר הוא הפקיד בידנו פתק מקופל וביקש שנטמין אותו עבורו בקירות הכותל המערבי", היא מוסיפה.
יש לנו תמונה חדשה לאלבום, הסיור נגמר, המדריכה אומרת מילות סיכום, כולם מופתעים שכבר עברו 3 שעות ומתחילים לחשב כמה טיפ הם רוצים להשאיר. זאת יכולה הייתה להיות סיטואציה לא נעימה, אבל האמת היא שכולם הרגישו בנוח לשלוף כמה שטרות שהם רוצים ולפרגן למדריכה הצעירה שהעבירה להם את הזמן בנעימים.
ניסיתי להבין איך זה מצליח - הרי יש כל כך הרבה סיורים, אז למה שיקום סיור חדש ופתאום תהיה לו היענות כל כך גבוהה? נראה כי התשובה היא שכל עוד דואגים שהלקוח ירגיש שהוא מקבל תמורה עבור כספו, אז נמצאים בכיוון הנכון. תחשבו על מחירי פיקס וכמה הם הצליחו, תחשבו באיזו מהירות מוצרים בהנחה נחטפים מהמדפים, תחשבו על סיורים מודרכים שהלקוח משלם לשביעות רצוננו, יש יותר טוב מזה?