נושאים חמים

חופשת חורף בפולין: תשכחו מהמיתוג השואתי

קשה עד בלתי אפשרי לשים בצד את הדימוי של פולין כאנדרטה חיה, שמלווה את הישראלים עוד מהתיכון. אבל כשלומדים להכיל את ההיסטוריה וההווה יחד - מגיעים ליעד שמספק טבע פראי אינסופי, עיירות צבעוניות וברים היפסטרים. כלומר, הכול. ברוכים הבאים לחורף הפולני

סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
חושך יורד על עיירת הסקי זקופנה בשעת אחר צהריים (צילום: עמית אשל)

רק אל תחשבו על פיל ורוד.
הצלחתם? כנראה שלא. כי ככה אנחנו מתוכנתים, אנחנו לא יצורים שמסוגלים להפסיק לחשוב בפקודה, בטח לא על מה שאנחנו רואים או שומעים ברגע נתון. כנראה שככה הרגשתי במהלך הטיסה לחופשה בקרקוב ובדרום פולין, מתקשה להתנער לחלוטין מאותה ציניות מרירה שעוטפת לא מעט ישראלים כשהם מתבקשים להתייחס לפולין כאל יעד מזרח אירופי לגיטימי לנופש חורפי. המוח הישראלי כמעט לא יכול להניח לכל מי שלמד בשנות התיכון על פולין-שהייתה-אז, ולקבל את פולין של 2017. אגב, רבים מהתיירים מצליחים לעשות את הסוויץ' הזה בצורה חלקה לחלוטין עם גרמניה וטסים חדשות לבקרים לברלין וליעדים נוספים במדינה - אבל משהו במיתוג של פולין נחרת עמוק יותר במוח הישראלי.

ולמרות האסוציאציות האפלות, הבגרות בהיסטוריה שעדיין רודפת אותי והעבר המשפחתי, החלטתי שפולין מסקרנת מכדי להיכנע כל כך מהר. עם מיטב הבגדים החמים עליתי על טיסה עם חברת התעופה המוקמית "לוט", ואחרי קונקשן קצר בוורשה כבר מצאנו את עצמנו באוויר הצונן של קרקוב. הטיסה כשלעצמה, אגב, היא חוויה מהירה וקלה – ארבע שעות פחות עשר דקות לוורשה, ואחרי המתנה קצרה, 50 דקות נוספות לקרקוב. למי שמעדיף ליהנות מהנוף, יש גם רכבת של שעתיים וחצי בין שתי הערים.

סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
כשרומא פגשה את ברלין. קרקוב מתעוררת למעלה אחת (צילום: עמית אשל)

"רק לא לחשוב על משרפות, רק לא לחשוב על משרפות", אמרתי לעצמי כשנכנסתי לאחד מסניפי זארה עם הגעתנו לעיר. באיזשהו שלב, התחלתי להרגיש קצת מטופשת. הסתכלתי מסביב. אנשים חיים כאן, במה ששווק לי במשך שנים כאנדרטה חיה, אז אולי מוטב היה להשאיר את תחושת הרדיפה בבית.

קרקוב נוטפת קסם. קצת כאילו אלכסנדרפלאץ בברלין רצה מהר-מהר לתוך רומא, ומההתנגשות בין השתיים נוצרה קרקוב של היום. בין הכרכרות ומצגי הראווה של ימי הביניים, העיר היא מרכז מתחדש של קניות, תרבות, אוכל טוב וארכיטקטורה מרהיבה. הכיכר המרכזית, כמו גם כל העיר העתיקה, היא יעד כשלעצמו וניתן להסתובב בו שעות על גבי שעות. סמטאות קטנות, מופעי רחוב, חנויות אינספור ודוכני מזכרות הם התפאורה המזמינה – וכל שנותר הוא להיענות אליה.

סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
צעירים משוטטים בין השווקים והאורות של קרקוב בשעות הערב (צילום: עמית אשל)

בערב הראשון בקרקוב הצלחתי ליישב את סתירת הפיל הוורוד, כשהגעתי לרובע היהודי קז'ימייש (המוכר לנו יותר בשמו מיידיש, קזימיר). המקום היה בעבר העורק המרכזי של חיי הקהילות היהודיות בקרקוב, ובמלחמת העולם השנייה עשרות אלפים מהם גורשו או הושמדו. ראיה לכך היא בשלט המפורסם "לזכרם של 65 אלף יהודי קרקוב והסביבה" שנמצא במרכז הרובע, ובבתי הכנסת בני מאות שנים שנמצאים במקום – בעיקר עבור התיירים, כי יהודים לא נשארו כל כך בקזימיר.

מה שכן נשאר בקזימיר זו התוצאה של מעין ג'נטריפיקציה מזורזת שעבר המקום, מה שהופך אותה היום לשתי וערב של עתיק ומתחדש. הרובע הוא מעונם של אמנים ואקדמאים בעיקר, שוקק ברים ומסעדות יוקרה, מקומות בילוי, מוזיאונים וגלריות אלטרנטיביות. למעשה, הוא נראה כמו גרסה מחודשת ונקייה יותר של שכונת פלורנטין התל אביבית. בין בית כנסת נושן לשלט הניאון של כניסה לאחד הברים, דומה שהקונטרסט שקזימיר מספקת, נותן בעצמו את האישור לחשוב על "הפיל הוורוד", ולצד זאת, להכיר בתהליכים שהמקום עבר עם השנים. ההנאה ברחובות הקטנים של קזימיר היא כמעט ניצחון כשלעצמה, ומזכירה שאפשר לשים את הטראומות היהודיות בצד - הן לא הולכות לשום מקום - כדי ליהנות ממה שיש היום.

סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
גם אנחנו. אמן רחוב בקרקוב (צילום: עמית אשל)

ברחובות, אוויר הרים צלול כוודקה פולנית (והיא מצוינת, נסו וודקה דבש מבית Krupnik), אבל מסתבר שגם 800 מדרגות מתחת לפני השטח האוויר לא פחות טוב. מכרות המלח בווייליצ'קה, אתר מורשת עולמי ומהמכרות העתיקים בעולם, נמצאים במרחק נסיעה קצרה מקרקוב ומספקים הצצה אל החיים שמתחת לאדמה, וכזו שפותחת את דרכי הנשימה. המכרה היה פעיל עד לסוף המאה הקודמת ובמשך מאות שנים, כשכיום הוא מהווה מוזיאון ענק שמספק בעיקר מזכרות ואולמות תת-קרקעיים עצומים לנשפים ולחתונות.

במכרות כמעט 3,000 חדרים שנפרשים על תשעה מפלסים. מרבית המקום אותנטי לחלוטין - הקירות מבריקים ממלח, על התקרות נטיפי מלח לבנים שהתגבשו ובאוויר אדי מינרלים ריחניים, כשבמפלסים התחתונים ביותר הם מנוצלים לטיפול בילדים עם מחלות נשימה. במהלך הסיור ניתן לרדת רק למפלסים הראשונים, וניתן להתאים אותו לסיור מבוגרים, ילדים, בעלי מוגבלויות ועוד. בסיום, מחכה חנות המוצרים המקומיים שבה ניתן לרכוש מהמלח המיוצר עד היום במכרה.

סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
800 מדרגות למטה. אל דאגה, הירידה בשלבים ויש גם מעלית ליתר ביטחון (צילום: עמית אשל)
סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
נשפי סיום, חתונות וכנסים יוקרתיים. כנסיית קינגה הקדושה בעומק האדמה המלוחה (צילום: עמית אשל)
סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
כיום, המלח שנכרה במקום משמש בעיקר לחנות המזכרות ולמוצרים המקומיים (צילום: עמית אשל)

אך שעה וחצי מהאוויר המינרלי שבמכרות, עמד הקסם האמיתי: זקופנה, עיירת סקי שהנופים שלה אינם אלא ציור בצבעי עיפרון, עם זריקות של ירוק-עד מדי פעם, על העצים הנכונים. למרגלות הרי הטטרה שבגבול סלובקיה, זקופנה משנה צבעה ללבן בשלב מוקדם מאוד של השנה ומתגלה במלוא הדרה. היא חגיגה של חורף - צבעים, אורות, ריחות, שתייה חמה, שתייה חריפה, עצי הסקה בוערים וגבינות מעושנות הם רק חלק ממה שהנשמה מקבלת ברגע שהיא דורכת בעיירה.

ילדים נישאים במזחלות במקום בעגלות, כלבים עם סוודרים משחקים בשלג וגם כשיורד החושך בשעות הצהריים המוקדמות - העיירה נשארת ערה עם הרכבי פולקור שמנגנים ושרים בקולי קולות בברים המקומיים, אחרי שחנויות המותגים ברחוב הראשי נסגרות. העיירה חיה את הטבע הפראי שבו היא נבנתה: הבתים עשויים מעצי היערות (שהמקומיים ממהרים לשתול מחדש ולטפח אותם גם בכפור), הענפים משמשים להסקה (בכל זקופנה יש ארומה קלה של מרשמלו בל"ג בעומר) והלימודים בבתי הספר מתמקדים בתיירות ובסקי.

סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
גן העדן הקפוא. זקופנה (צילום: עמית אשל)
סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
הקור הוא לא פקטור. זקופנה (צילום: עמית אשל)
סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
מעשנים גבינות ברחובות (צילום: עמית אשל)

למטרקים ולמטפסים - זקופנה מספקת לא מעט מסלולים שיוצאים ממנה לעבר הפסגות היפות של הטטרה. אחד מהם הוא המסלול לאגם מורסקייה אוקו. מדובר במסלול בן עשרה קילומטרים (חשוב לוודא מראש את מזג האוויר) שבסיומו מקלט שניתן להתחמם בו וגם לישון - אם תנאי הדרך לא מאפשרים להמשיך בה.

ממורסקייה אוקו ניתן להמשיך לטפס במסלול קשה ותלול יותר עד לפסגת הריסי - הגבוהה ביותר בפולין, שנמצאת בדיוק על הגבול בינה לבין סלובקיה. כדי לראות את הנופים עוצרי הנשימה גם מבלי לכתת רגליים, ניתן לקחת רכבל מהפארק הלאומי אל פסגת קספרובי-ווירך, הר נוסף ברכס הטטרה, הגובל בין המדינות. לא ניתן להיכנס לפארקים הלאומיים של זקופנה בכלי רכב פרטיים או באוטובוסים של תיירים, אלא בשאטלים המקומיים המיועדים לנסיעה בפארקים בלבד.

סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
הדרך למורסקייה אוקו (צילום: עמית אשל)
סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
בקיץ ובאביב התמונה הזו אמורה לקבל גוונים של כחול וירוק. אגם מורסקייה אוקו הקפוא (צילום: עמית אשל)
סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
הנוף מהרכבל המוביל אל פסגת קספרובי-ווילך (צילום: עמית אשל)
סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
קספרובי-ווילך, כשעוד היה מוקדם מדי בשביל סקי (צילום: עמית אשל)

למי שמעוניין להתפנק לסיום, אפשר לעבור בספא Chochoowskie Termy, הממוקם בסמוך לזקופנה ובו מרחצאות חמים, סאונות, פארק מים קטן ומסעדה. האתר נפתח רק בחודש יוני האחרון, ולמעשה הוא חונך את החורף הראשון שלו בימים האלה - ועד כה דומה שהוא עושה זאת בהצלחה.

בהסתכלות לאחור, פולין קסומה כמעט כמו עמק המומינים. היא מלאה הפתעות, היא חוגגת את החורף והיא מרתקת מבחינת היסטוריה, בנייה ואוכלוסייה. דריסת הרגל שמותיר מפעל המשלחות לפולין בשנות התיכון, מקבע לא מעט מהנוסעים הפוטנציאלים ולא מאפשר להם ליהנות מפולין של היום, יעד מצוין לחופשה ובמחיר שווה לכל נפש. אז לא צריך לא לחשוב על פיל ורוד. אפשר גם לחשוב על הפיל, וגם להסתכל להווה בעיניים - וליהנות ממה שיש.

סיור חורף לפולין, דצמבר 2016 (מערכת וואלה! NEWS , עמית אשל)
מרכז החיזוי המטאורולוגי של פולין, על פסגת קספרובי-ווילך (צילום: עמית אשל)

נקודות אחרונות מהפולניה

ורשה: העיר הקטנה היא מקום נפלא להעביר בו בין כמה שעות לשלושה ימים. היא מספקת מוזיאונים, ברים ושופינג, וכמובן לא חוסכת בנופים ובסיפורים מעניינים.

רק שלא תצא לי עם שיער רטוב: פולין מוצפת מייבשי שיער, קצת יותר מהרגיל או ממה שנחשפתי אליו בסך הכול במשך כל ימי חיי. בספא בזקופנה, גם הגברים עם השיער הקצר ביותר לא ויתרו על ייבוש מהיר לפני היציאה, כי תנאי מזג האוויר לא מיטיבים עם ראשים רטובים.

תפוחי אדמה: פעם סבתא שלי אמרה לי שכל מה שיהודי צריך זה תפוח אדמה. בפולין הם בתפריטים בכל מקום ובכל צורה (צ'יפס, מאודים, "פנקייק" וכמובן הפירוגי המקומי), בעיקר כי תנאי מזג האוויר מאפשרים לגדל אותם כמעט תמיד, וזה קצת נחמד.

צמחוטבעונות: אפשרי בפולין, אבל כדאי לבוא מוכנים מראש - זה לא קל כמו ביעדים אחרים באירופה.

הכותבת היתה אורחת של חברת התעופה LOT ולשכת התיירות הפולנית.