נושאים חמים

אי ירוק בים: חופשה חלומית בין פלאי עולם שלא תמצאו בשום מקום אחר

אגם קסום שתלוי בלבו של מכתש על הר געש גבוה, מנהרות לבה נדירות, מוזיאונים הזויים, סוסים גזעיים, נשים שצוללות בלי ציוד וחופים מרהיבים. כך הדיח האי הדרום קוריאני ג'ג'ו את ים המלח מתחרות שבעת פלאי העולם של הטבע | 2017 - השנה שבה תחלמו בגדול

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
"הר שולחני" באי ג'ג'ו בדרום קוריאה (אתר רשמי)
"פסגת הזריחה", הר סאונגסאן אלצ'ולבונג באי ג'ג'ו

הקוריאנים קוראים לו "האי ההוא". ג'ג'ו בשפה המקומית. האי הרחוק, השונה והייחודי, עדות לכך שהוא נבדל משאר חבלי דרום קוריאה. והקוריאנים יודעים על מה הם מדברים. בג'ג'ו התפתח ניב קוריאני מיוחד ותרבות כפרית נפרדת, שעבודת האלילים בה נפוצה עד היום. רבים מ-600,000 תושבי האי מניחים פסלי בזלת מסותתים המכונים "פסלי סבא" כשומרים בכניסה לבתיהם, ולא משנה שבאי יש אפס גניבות. לא מעט מקומיים משאירים את דלתות בתיהם פתוחות.

בנובמבר 2011 הכיר גם העולם בייחוד המופלא של ג'ג'ו, כשהוכרז כאחד משבעת פלאי עולם של הטבע בתחרות עולמית שכללה הצבעות של מיליוני גולשים מרחבי העולם. כישראלית, ההחלטה הכעיסה אותי כי האי הדיח בשלב הגמר את ים המלח שלנו. יש לשער, שביום פקודה, התייצבו מיליוני קוריאנים צייתנים ליד המקלדת והצביעו עבור האי שלהם. אז החלטתי לגלות בעצמי אם הוא שווה את התואר הנכסף.

לג'גו מגיעים בטיסה ישירה לסיאול, עם אל על או עם קוריאן אייר, והתענוג יעלה בין 1,100 ל- 1,300 דולרים. ניתן גם לטוס עם אירופלוט דרך מוסקבה בתעריף מעט זול יותר - 950 דולר. משם צריך לעבור לנמל התעופה גימפו לטיסות פנים הסמוך לסיאול ולעלות על טיסה שעולה כ-100 דולר ישירות לג'ג'ו, ששוכן כ-130 קילומטרים מחופיה הדרומיים של קוריאה הדרומית. למי שהזמן לא שווה כסף, אופציה זולה יותר היא לשוט מהעיר הדרומית פוסן, הפלגה שאורכת כ- 12 שעות.

קוריאנים רבים מאמינים שאי גן העדן הוולקני הוא "הוואי של המזרח". הוא נוצר לפני כמיליון שנה מחמש התפרצויות געשיות שפיסלו את האי והותירו בו נוף פראי עוצר נשימה, ותופעות טבע פרהיסטוריות. מלבד חווית פלאי הטבע הייחודיות, תגלו שגם אתם מיוחדים. הייתי התיירת הישראלית היחידה בקרב אלפי תיירים מקומיים וסינים, ולא פגשתי אפילו תייר מערבי אחד מלבד זוג אוסטרלי המתגורר ליד סיאול.

מערות לבה באי ג'ג'ו בדרום קוריאה (אתר רשמי , Cultural Heritage Administration of South Korea)
מערות לבה מרהיבות (צילום: Cultural Heritage Administration of South Korea)

חשמלית מלאת תשוקה

דרום קוריאה נחשבת לגן עדן של תחבורה ציבורית זולה ויעילה, אבל העדפתי לגלות את האי במכונית שכורה, לעצור בכפרים הקטנים ולא להיכנע ללו"ז מוקפד. גודלו של האי (אורכו 73 קילומטרים ורוחבו 41 קילומטרים), מאפשר לשכור טוסטוס או רכב ולחרוש ג'ג'ו בימים ספורים.

אנגלית שפה קשה מאד בקוריאה הדרומית, לבטח על האי. מערכת הניווט במכוניות זמינה רק בקוריאנית, יפנית או סינית. בדרך קריינית קוריאנית תבלבל לכם את המוח, אבל תתרגלו ופשוט תביטו בניווט שעל המפה. לא פעם הצטיידתי בפתק בקוריאנית מדלפק הקבלה במלון. זה יסייע לכם לקבל מושג לאן אתם נוסעים.

מחוץ לנמל התעופה הקטנטן של האי, בעיר המרכזית, ג'גו סיטי מצפה הפתעה: שתי מכוניות חשמליות נטענות. אצלנו פרויקט המכונית החשמלית מת, אבל דווקא החשמלית של ג'ג'ו מלאת תשוקה. יש כבר כ-260 תחנות טעינה. קוריאה מעודדת קיימות ובחרה להפוך את ג'גו לכר ניסוי ענק לאנרגיה חלופית. מאות טורבינות רוח פזורות ברחבי האי.

מפת האי ג'ג'ו בקוריאה הדרומית (אתר רשמי)

בג'ג'ו, כדאי להכין את הרגליים לטיפוס אינטנסיבי, ואין אימון טוב כמו הר געש כבוי שולחני, סאונגסאן אילצ'ולבונג. גובהו נמוך יחסית, כ-180 מטרים, אך הוא מרהיב ביופיו. הטיפוס עליו ארך כ-30 דקות. התנשפתי במדרגות אך המאמץ משתלם. כמעט ופרצתי בבכי כשראיתי עננים מכסים את הלוע המפורסם של הר הגעש אבל האופטימיות הבלתי נסבלת שלי השתלמה. העננים התפזרו והלוע הקעור כצלחת מרק עמוקה, מכוסה דשא ירוק, והנוף המרהיב לים, הצדיקו את סבל הלב-ריאה שחוויתי.

משם ממשיכים לג'וסאנגג'אולי, אחת התופעות המרתקות ביותר באי. מדובר בצוקי בזלת גבוהים ומרשימים, בהם הלבה שהתקשתה יצרה מבנים מדהימים. גלי הים הגבוהים שוצפים ונשברים בקול וחודרים פנימה במעבה צוקי הבזלת, תפאורה מדהימה לסרטי אימה או הישרדות. גם אתר זה זכה להכרה בינלאומית. לא רחוק משם, תראו משהו שייחודי רק לג'יג'ו, ולשם שינוי זה לא קשור לטבע. קבוצת נשים צוללות ללא בלונים לקרקעית הים ושולות ממנו אוצרות. בעבר היה מדובר בפנינים, וכיום שלל יצורים ימיים. הן מכונות "הנשים הצוללות".

צפיתי בפליאה בנשים קשישות, בחליפות גומי, עוטות מסיכה, ללא בלוני גז, צוללות במשך זמן לא מבוטל במי הטורקיז השקטים של המפרץ. כשיצאו מהמים, הצטרפתי לתשואות הצופים הרבים כשצפיתי בשלל הרב שהעלו ברשתן, שכלל צדפות, דיונונים, אצות ים ושאר יצורים לא מזוהים. מאוחר יותר התברר לי, שטקס הצוללות עומד להיכחד מהעולם: הדור הצעיר באי כבר מזמן מעדיף את המקלדת על רעיון הצלילה המטורף. והצוללות עצמן סובלות ממחלות אוזניים כתוצאה מהשהות הממושכת מתחת למים. טקס הצלילה הפך לאטרקציה תיירותית בלבד והן משתמשות בשלל בעצמן, או במקרה הטוב מוכרות אותו בשווקים המקומיים. על פמניזם לא בדיוק מדברים כאן, אבל נשות האי זוכות להערכה מיוחדת, שמקורה בלקיחת אחריות על משפחתן ועל הקהילה במשך שנים רבות.

האי ג'ג'ו בדרום קוריאה (אתר רשמי)
בחורף הפסגה מושלגת. האגם בפסגר הר הגעש האללאסאן שבמרכז ג'ג'ו
הנשים הצוללות באי ג'ג'ו בדרום קוריאה, נובמבר 2015 (GettyImages)
בלי בלוני חמצן. הנשים הצוללות של ג'ג'ו בפעולה (צילום: GettyImages)

המרד שלא מדברים עליו

לאחר אתגר הטיפוס הבינוני מאוד, נסעתי לכיוון הפארק הלאומי האללאסאן, שבמרכז האי. במוקד נישא הר הגעש הכבוי הגבוה ביותר בדרום קוריאה, הללאסאן, 1,950 מטרים גובהו. זה ההר המנוול שסייע לקוריאנים לגנוב את התואר הנכסף מים המלח שלנו. ההתפרצות המשמעותית האחרונה שלו הייתה בשנת 1007 לספירה.

הדרך לפסגה אורכת בממוצע כ-9 שעות. תלוי כמובן, כמה פעמים בשבוע אתם פוקדים את מכון הכושר וכמה אתנחתות אתם לוקחים. בהרפתקת הטיפוס, התרגשתי כשהפכתי למיני-אטרקציה. תיירות סיניות חביבות ציחקקו וביקשו להצטלם עם התיירת הגבוהה בעלת העיניים המוזרות. אבל בשעת המנוחה התיישבו לידי התיירים היחידים שפגשתי מהמערב ולמען הדיוק, גם הם לא היו בדיוק תיירים, אלא זוג מורים צעירים חביבים מארה"ב שהחליטו לעשות "שנת שירות" ליד סיאול.

המסלול רחב יחסית ובנוי ממדרגות וכשמגיעים לאחת הפסגות נחשפים לפלא הטבע העולמי. במכתש המרכזי שבפסגת ההר נמצא אגם גדול בעומק של 100 מטרים. המראה המדהים של האגם במכתש עושה את העבודה. ככה נראה פלא טבע עולמי. מהפסגה נשקף נוף נהדר על צפון האי, מזרחו ודרומו. על פסגת הר הפלא, שבחורף אגב מושלגת, מתנוסס מקדש בודהיסטי עתיק. לידו אנדרטה גדולה לזכר עשרות אלפי תושבי האי שנהרגו בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת בעקבות דיכוי אכזרי של מרד קומוניסטי. במשך שנים רבות נאסר להזכיר בדרום קוריאה את פרשת המרד והקורבנות וגם היום, ממעטים גם באי לדבר אודותיו.

אחר כך ירדתי בשביל הצפוני התלול מאוד, שבנוי ממדרגות שעשויות מסלעי בזלת בגדלים שונים ומאתגרים. השביל נעשה מרתק יותר כשנכנסים אל תוך נקיק רחב החושף מעט מהגיאולוגיה הוולקנית של האי.

מפת האי ג'ג'ו בקוריאה הדרומית (ShutterStock)

אתגר הטיפוס במדרגות האי ממשיך במקדש שנמצא בתוך מערה בהר סאנבאנגסאן, סמוך לשפת הים בדרום מזרח האי. ושוב אני מטפסת ונושפת. כמה מאות מדרגות, אבל מי כבר סופר? במחצית הדרך להר, שמתנשא לגובה של 395 מטרים, נפערת מערה גדולה שהשכילו להפוך אותה למקדש בודהיסטי כבר לפני יותר מאלף שנים. אגדות רבות נרקמו סביבה בעקבות מעיין קטן הנובע מגג המערה ומטפטף בהתמדה על ראשי המבקרים.

בסמוך למקדש יש ספינה הולנדית שטבעה באזור ב- 1653 ושוחזרה. הצוות ניצל, ואחד הניצולים כתב יומן שחשף את חיי המלחים באי. מסתבר שזו הייתה הפעם הראשונה שבה נחשפה קוריאה למערב.

בחלק המזרחי של האי המשכתי לתור אחר אתרי המורשת העולמית, שאחד הבולטים שבהם הוא מערת הלבה או "צינור הלבה" מאנג'אנגול, שנוצר במהלך התפרצות געשית. הקרום העליון של "נהר" הלבה התקשה ויצר שכבת בידוד שאפשר ללבה להמשיך לזרום תחתיו. מנהרות הלבה בג'ג'ו נחשבות לתופעה נדירה ובחלקן התפתחו נטיפי קלציט דקיקים, שלא מוכרים מאף מנהרה אחרת בעולם.

האי ג'ג'ו בדרום קוריאה (באדיבות המצולמים , יהודית בן דק)
מקדש בתוך מערה (צילום: יהודית הספל בן-דק)

מלבד הרי געש, מערות בזלת ומקדשים שקטפו את תואר המורשת העולמית של אונסק"ו, דאגו שלטונות האי לבדר את התיירים והמקומיים שפוקדים את גן העדן הקוריאני. מוזיאונים כמו מיוצרים כאן מפס נע. ביקרתי בכמה מהמוזיאונים ההזויים באי, כמו, מוזיאון הדב טדי, התה הירוק, הלימון, השוקולד, הבובות, הקקטוס, הפוסילים, החלל, מוזיאון הצוללות ואפילו מוזיאון הסקס והבריאות.

למרות היותי חובבת קפאין מושבעת, שמחתי ללגום סוגים שונים של תה ירוק במוזיאון המוקדש כולו לצמח הירוק. ישנו זן שמוצאו באי והוא נחשב לאיכותי ביותר בקוריאה, דווקא כי הוא צומח באדמת הבזלת העשירה. מפליא שאומת התה הפכה בשנים האחרונות לאומת קפה, כשבסיאול לבדה יש כ- 5,000 בתי קפה. אך תאגיד בשם חברת אמורפסיפיק החליט להחיות את המנהג העתיק והשתלט על שטחים נרחבים של שדות תה באי. המהלך צלח, ומ-1979 חווה התה עדנה מחודשת, תוך שילוב מוצריו בתכשירי קוסמטיקה בטענה לסגולות בריאותיות
מוזיאון הזוי ששווה לבקר הוא, כאמור, מוזיאון Teddy bear. החוויה מוזרה משהו, כאשר מהלכים עם זאטוטים קוריאנים רבים בין דמויות בגודל אמיתי של דובי טדי בר, חלקם בדמותם של מייקל ג'קסון, ביל גייסט, אינשטיין, החיפושיות, אסטרונאטים שנחתו על הירח, וכמובן ההיסטוריה של הטדי בר הגרמני המקורי.

האי ג'ג'ו בדרום קוריאה (באדיבות המצולמים , יהודית בן דק)
שלל מוזיאונים הזויים באי, ואחד מהם הוא מוזיאון הטדי בר שמוקדש לדב האהוב (צילום: יהודית הספל בן-דק)

רציתי קצת לחוות את העבר הג'ג'ואי וקפצתי לביקור בכפר ההיסטורי Seongeupהמשובץ מבנים של בתי בזלת משולבים בקש. הכפר אמנם תיירותי וממוסחר אבל עדיין מתגוררות בו משפחות, שככל הנראה מתפרנסות מההצגה לתיירים.

במהלך הביקור ניסיתי לתרגל קוריאנית שבורה מאד בשילוב תנועות ידיים והצלחתי לקבל טיפים מהמקומיים לאתרים שווים נוספים. אחד מהם הוא פארק האלים, Hallim Park, כ-33 קילומטרים ממערב לעיר המרכזית של האי. משם אפשר גם להשקיף על האי בייאנגדו, אחד מכמה איים קטנים המקיפים את ג'ג'ו. הפארק הוקם על שטח עזוב ולא מפותח ובהתאם למדיניות הירוקה של האי, מ-1971 הובאו טונות של אדמה פוריה לאזור תוך נטיעה של צמחייה סובטרופית יפה. מלבד הגנים הבוטניים המרהיבים, חובה להתרשם ממערכת מערות הלבה כפולת המסלולים היחידה הידועה עד כה בעולם, Hyeopjaegul and Ssangyonggul. אורכה כ-13 קילומטרים, רוחבה כ-18 מטרים וגובהה 23 מטרים. למתיירים עם ילדים, אפשר גם לקפוץ לפארק השעשועים שבאזור.

האי ג'ג'ו בדרום קוריאה (באדיבות המצולמים , יהודית בן דק)
הרבה טיפוסים, הרבה סיבולת לב-ריאה, אבל זה שווה את זה (צילום: יהודית הספל בן-דק)

אתר אחד שהחמצתי ואולי עוד יפתה אותי לחזור לאי, הוא המקדש הבודהיסטי הגדול ביותר במזרח: Yakcheonsa Temple, שמתנשא לגובה של 30 מטרים ומשתרע על שטח של 3,000 מ"ר. לחובבי הבודהיזם שבינכם יש גם אפשרות לחוות שהייה במקדש למשך ימים אחדים. ומי שכבר מאס במקדשים, פסלי בודהא והרי געש כבויים, יכול לשים פעמיו לעיר המרכזית באי, ג'ג'ו סיטי וליהנות ממגוון מסעדות, ברים ומועדונים. זו הזדמנות טובה לפגוש בחבר'ה צעירים, פרועים וחופשיים יותר מאחיהם על היבשת בחצי האי הקוריאני. תיירות הפנים נפוצה ורוב הגסטהאוסים מכוונים לצעירים. העומס קשה, בעיקר בסוף השבוע, ולא תמצאו מיטה בשבת בלילה אם לא הזמנתם מראש.

גם חובבי ספורט ימצאו כאן את מבוקשם. מלבד מגוון אתרי הספורט הימי, תוכלו לרכוב כאן על אופניים אבל לא רק: האי ידוע כמקום אידיאלי לרכיבה ויש אפילו יש סוס גזעי שמקורו בג'ג'ו. מתקיימות כאן תחרויות סוסים באצטדיון הגדול ויש אתרי רכיבה רבים. נופשים רגועים יותר יוכלו לרבוץ על אחד מעשרות החופים המסודרים והיפים של האי, ללגום משקאות טבעיים מעצי ההדר הרבים, ולהתפנק מתרבות אירוח מתוקתקת כמו שקוריאנים מתורגלים להפגין.

נשבעתי שעוד אשוב.

האי ג'ג'ו בדרום קוריאה (באדיבות המצולמים , יהודית בן דק)
עמודי הבזלת בג'ג'ו (צילום: יהודית הספל בן-דק)
האי ג'ג'ו בדרום קוריאה (באדיבות המצולמים , יהודית בן דק)
אימפריה של תה. שדה תה בג'ג'ו (צילום: יהודית הספל בן-דק)
האי ג'ג'ו בדרום קוריאה (באדיבות המצולמים , יהודית בן דק)
הר הגעש במבט מלמטה (צילום: יהודית הספל בן-דק)
מערות לבה באי ג'ג'ו בדרום קוריאה (אתר רשמי , Cultural Heritage Administration of South Korea)
תופעות גיאולוגיות ייחודיות (צילום: Cultural Heritage Administration of South Korea)
האי ג'ג'ו בדרום קוריאה (באדיבות המצולמים , יהודית בן דק)
רבים מהתושבים הם עובדי אלילים ותמצאו הרבה פסלים מוזהבים (צילום: יהודית הספל בן-דק)
מערת לאבה מאנג'נגל באי ג'ג'ו בדרום קוריאה, נובמבר 2015 (GettyImages)
חוויה מדהימה בתוך מנהרות הלבה (צילום: GettyImages)