וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

חלון הראווה של מרוקו: "העיר היהודית" המפוארת שבלב הרי האטלס

ארווין פלר בשיתוף פגסוס, ארווין פלר בשיתוף פגסוס

7.3.2017 / 9:06

כשהמלך אידריס התיר ליהודים לגור בבירה החדשה שהקים בתמורה למס גבוה במיוחד, הוא לא שיער שבמרוצת הדורות הם יהפכו את פס (Fes) למרכז רוחני משגשג. הצצה לעיר הקסומה והעתיקה שבמרוקו

העיר פס, מרוקו. ShutterStock
ההחלטה של המלך אידריס לאפשר ליהודים להתיישב בבירה החדשה שינתה את פניה של העיר לדורות/ShutterStock

הכול התחיל בכסף. בשנת 789 לספירה החליט המלך אידריס הראשון, מצאצאיו של הנביא מוחמד, לבנות עיר חדשה שתהיה בירת ממלכתו. אנשיו איתרו עמק בין ההרים שבלב הממלכה, והחלו לבנות את העיר על גדת נהר ג'ווהאר. כדי לממן את בנייתה החליט המלך אידריס להתיר ליהודים לגור בה, וזאת בתנאי שהם משלמים מס גבוה במיוחד ביחס ליתר תושבי הממלכה, דבר המקובל באותם ימים. הסכום שנקבע עמד על כ-30 אלף דינר לאישור. ההיתר לא היה מובן מאליו, שנה קודם לכן אידריס ניסה לכפות על היהודים והברברים בממלכתו את דת האסלאם, כפי שמורה הקוראן ודתו של הנביא מוחמד, אך ללא הצלחה. והיהודים באו, שילמו, וסייעו בהקמת פס (Fes). ההחלטה של המלך אידריס לאפשר ליהודים להתיישב בבירה החדשה שינתה את פניה של העיר לדורות.

פס היא אחת מארבע הערים הקדושות במרוקו, בשל מבני הדת הרבים בה והעובדה שבמרוצת השנים חיו בה מספר קדושים מוסלמים. היא העיר הקיסרית העתיקה ביותר במדינה. עם ייסודה היא נחשבה לאחת הערים הקדושות לאסלאם, ובמשך השנים הפכה לכרך עם תרבות עירונית מפותחת, עיר שמזוהה עם דת, רוח והשכלה. מי שאחראים במידה רבה לעיצוב פניה של העיר הם היהודים, שהפכו אותה במהלך הדורות ל"עיר יהודית".

כלי נחושת ובדים בשוק של העיר פס, מרוקו. ShutterStock
כלי נחושת ובדים בשוק העיר העתיקה של פס/ShutterStock

קהילה משגשגת שנולדה מתוך קשיים ורדיפות

למרות הקשיים, הפרעות והרדיפות, היהודים הצליחו להפוך את פס למרכז רוחני, ובעיר ישבו חכמים, בלשנים ופייטנים רבים, שנודעו בידענותם הרבה בענייני הלכה ודקדוק

הסופר הערבי אל בכרי, בן המאה העשירית, מתאר את פס כעיר שבה "גרו יהודים יותר מאשר בכל הערים האחרות". כבר בשנים הראשונות סבלו היהודים מקשיים ופורענויות בגלל קרבות השליטה על העיר בין בני אומיה הספרדים לבין שושלת בית אידריס. ב-1032 נפלה פס בידי הב??ר?ב??ר?ים, תושביה הקדומים ביותר של צפון אפריקה, וכ-6,000 יהודים נרצחו מידיהם ברובע היהודי. בגלל התעוררות דתית מוסלמית בעיר, אולצו היהודים לעבור ולהתגורר בשכונה מיוחדת, בשם "מלאח" משום שהוקמה על ביצת מלח.

למרות הקשיים, הפרעות והרדיפות, היהודים הצליחו להפוך את פס למרכז רוחני, ובעיר ישבו חכמים, בלשנים ופייטנים רבים. בסוף המאה העשירית בתקופת הגאונים התפתחה התפוצה היהודית בצפון אפריקה, וחכמי פס נודעו בידענותם הרבה בענייני הלכה ודקדוק. הבולטים שבהם הם רבי שלמה בן יהודה שנתמנה גאון ישיבת ארץ ישראל במאה האחת עשרה לספירה; רבי יהודה אבן ק?ר?י?ש, הנחשב לאבי הדקדוק העברי והבלשנות העברית; אלדד הדני, שהשפיע על אבן ק?ר?י?ש להקדיש את מחקריו ללשון העברית.

במאה ה-12, עקב הגזרות על יהודי קורדובה, נדד הרמב"ם אל העיר פס, ופעל בה במשך כחמש שנים. לאחר הוצאתו להורג של מורו וראש הקהילה בעיר, הרב יהודה הכהן אבן-שושן, עזב הרמב"ם למצרים, אולם ביתו עדיין ניצב בעיר העתיקה.

sheen-shitof

מאריכים את האקט

כך תשפרו את הביצועים וההנאה במיטה - עם מבצע בלעדי

בשיתוף "גברא"
השער הכחול בעיר פס, מרוקו. ShutterStock
גם הרמב"ם חי בה. השער הכחול בעיר פס/ShutterStock

הציונות שינתה את המציאות

גירוש יהודי ספרד ב-1492 הפך את העיר למרכז רוחני עבור יהדות הגולה. המגורשים שהגיעו לעיר תיקנו תקנות רבות לטובת הציבור, ואלו קובצו לספר מיוחד, שכלל כ-250 תקנות הלכתיות והפך לאבן פינה של יהדות מרוקו בכללותה. בעקבות הגירוש האוכלוסייה היהודית במרוקו גדלה באופן משמעותי במאות ה-15 וה-16 בעקבות הגירה והתרבות טבעית, וקהילת יהודי מרוקו הפכה לאחת המשפיעות והגדולות ברחבי אגן הים התיכון. מגורשי ספרד נהנו ממעמדם בתור קבוצת ביניים, ויהודים רבים בעיר פס קיבלו תפקידים דיפלומטיים ומסחריים בכירים. בין המאות ה-16 ל-18 רבנים מפס יצאו ללמד בקהילות שמחוץ למרוקו, ושמם של משפחות כגון אבן-דנאן, אבן-עטר, מונסאנו וסירירו נישא למרחוק.

בני העדה המרוקאית נוהגים, לספר כי הנשים מפס נחשבו לנשים היפות, המודרניות והדומיננטיות ביותר בממלכה. גם בתחום הבישול, סגנון האוכל המרוקאי של יוצאי פס נחשב לאנין מאוד - בישול ארוך ומאודה עם מעט נוזלים, המוגש ביד נדיבה.

יהדות פס שגשגה, אך פרעות בתחילת המאה ה-20 במקביל לפעילות ציונית מאורגנת בקרב הקהילה והקמת ארגון "חיבת ציון" בעיר, הביאו לכך שהקהילה היהודית החלה לעזוב את רחובותיה. פס, שנחשבת לבירת הציונות במרוקו, ראתה את היהודים שבה עוזבים את העיר ועולים לארץ ישראל או מהגרים לצרפת לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20. מאלפי היהודים בעיר נותרו כיום בודדים בלבד.

קפיצה אל העבר

פס היא תחנת חובה לכל תייר במרוקו. העיר העתיקה שבה היא מהגדולות והמיוחדות בעולם, וחומתה נמתחת לאורך 17 קילומטרים. הכניסה אליה היא קפיצה אל העבר, שכן האופי שלה לא השתנה הרבה במאות השנים האחרונות. אין בה תנועת כלי רכב, היא מורכבת מאלפי רחובות קטנים ורבים מתושביה לובשים בגדים מסורתיים ומתפרנסים מהמקצועות בהם עסקו אבות אבותיהם, ובאותה טכניקת ייצור. ב-1976 אונסק"ו הכריז עליה כאתר מורשת עולמית.

לא מעט מרחובות העיר קרויים על שם בעלי מלאכה שונים. בכיכר הנגרים שצמודה לצריחי חומת העיר אפשר לראות את הפועלים חותכים, משייפים והופכים את גזרי העץ לרהיטים ולחפצי אמנות. לא רחוק מהכיכר נמצא קברו של אידריס השני, שנחשב לקדוש ולחשוב בקברי העיר. באחת החצרות המקושטות שבמבנה יש לוח עץ שבמרכזו חריץ, והמאמינים נוהגים לשלשל מטבע, לנשק את הקיר ולבקש את ברכתו. ברחוב עושי הנעליים חנויות נעליים רבות, בהן ניתן לקנות גם "באבוש", כפכפי העור המסורתיים של העיר.

טיול מאורגן למרוקו

שוק העורות, העיר פס, מרוקו. ShutterStock
שוק העורות בעיר פס/ShutterStock

"הריח בחינם, אך על העור צריך לשלם"

הבולט מבין שערי העיר העתיקה הוא שער העורות. הוא אמנם חדש יחסית ונבנה רק ב-1913 על ידי הצרפתים, אולם נחשב לאטרקציה בפני עצמו בזכות הקשתות המעוטרות, הפסיפס שעליו והשוק ההומה והצבעוני שמעבר לו. ומשער העורות אל רובע העורות.

בורסקאות (עיבוד עורות) הוא מקצוע מסורתי בפס גם בימינו, והמקומיים נוהגים לומר למבקרים ברובע ש"הריח בחינם, אך על העור צריך לשלם". אכן, הריח העולה מהעורות אינו נעים כלל, אך המראה הנגלה לעין הוא מרהיב: שורות של בורות אבן עגולים מלאים בנוזלים צבעוניים ובתוכם מקומיים אשר טובלים את העורות בנוזלים שונים על מנת לרכך ולצבוע אותו. לאחר העיבוד, מייבשים המקומיים את העורות על ידי הנחתם על הגגות שמסביב.

העיר העתיקה זרועה מסגדים מעוטרים ובנינים מונומנטליים בסגנון מסורתי וקולוניאלי. אחד הבניינים המתויירים בה הוא בניין מדרסת אבו ענאנייה מהמאה ה-14, שמלבד לימודי דת נערכו בו בעבר הוצאות להורג. הקשתות במבנה, והגלופות על קירותיו ושעריו הופכים אותו לייחודי ומרשים.

המונומנט היהודי הבולט שנותר בעיר הוא בית הכנסת אבן-דנאן שבפס אל ג'דיד (החדשה) שמחוץ לעיר העתיקה, ובית הקברות היהודי שמחוצה לו. אלפי הקברים, חלקם בעלי מצבה מעוגלת, מספרים בדממה את סיפורה של העיר שהייתה לאורך הדורות מרכז יהודי משגשג, וכיום היא חלון הראווה של מרוקו אל עברה המפואר.

טיול מאורגן

ארווין פלר בשיתוף פגסוס, ארווין פלר בשיתוף פגסוס
  • עוד באותו נושא:
  • מרוקו
  • פס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully