נושאים חמים

חופשה בווילנה, ליטא: להפוך אדם למאושר בשלושה ימים

חשבתם שליטא אפורה? ובכן, מסאז' באבן ענבר צהובה, מסעדות שף צבעוניות, שוקולטה עם קוניאק, טירה ורודה, נחלים כחולים ונוף ירוק יפהפה יגרמו לכם לבלוע את הסטיגמה ופשוט להיות שמחים שבחרתם בה

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
וילנה ליטא (ShutterStock)
הפאבים פתוחים עד לפנות בוקר. וילנה (צילום: ShutterStock)

"ליטא?? זו החופשה שלך?", נזעק כל מי ששמע שאני בדרך למדינה הבלטית. גם אני פקפקתי ביעד. לפני כמה שנים ביקרתי במוסקבה, עיר אפרורית ומדכאת, ועוד הרגשתי בה לא בטוחה. בהתחשב בכך שליטא היא גרורה לשעבר של מוסקבה, האם מותר לנו לצפות שהיא תספק חוויה שונה? אז קבלו ספוילר: ליטא היא כל הכיף שלא דמיינתם. השעמום היחידי שנתקלתי בו היה מרוח על פניו של פקיד מנומנם בשדה התעופה הקטן של וילנה, שקיבל את התיירים המעטים.

נכון, האיום הרוסי עדיין בתוקף, אך לא הדיכוי הסובייטי. וילנה משתוקקת להעניק לך, התייר הפיקח שבחר דווקא בה, את כל הפינוקים שאפשר למצוא במדריך "איך להפוך אדם למאושר בתוך שלושה ימים". זה אומר מסאז'ים באבן ענבר, סדנאות אמנות וחיי לילה בשפע. הסממן הרוסי היחידי אולי שהליטאים אימצו בחום הוא קונצרטים ואופרות מרשימים. באופרה "לה בוהם". המנהג המקומי בהפסקה היא שתיית שוקולטה עם קוניאק. אחת הטעימות שטעמתי. הבדיחה בליטא אומרת שהגברים המקומיים הולכים לאופרה עם הנשים רק בגלל המשקה הזה, המוגש בהפסקה.

אם אופרה היא לא הקטע שלכם ואתם מעדיפים דלתיים פתוחות, אפשר ללכת על נקודות התיור הקלאסיות: העיר העתיקה היפיפה והמטופחת של וילנה, קתדרלות וכנסיות יפהפיות, הארכיטקטורה המרהיבה של הבזיליקה וכנסיית סנט אן היפה; וארמון גדימינאס, שממנו ניתן להשקיף על נופיה המוריקים של וילנה. במוזיאון הלאומי של ליטא נערכות תערוכות מתחלפות.

בספטמבר התיירים עוזבים, וזו ההזדמנות לטייל בכל האתרים הללו מבלי לשמוע צקצוקי התפעלות של אנשים אחרים, מוצדקים ככל שיהיו.
.

כמו בשדרות רוטשילד (רק טעים וזול יותר)

הדור הצעיר בליטא מדבר אנגלית. כן, אפקט האינטרנט הגיע גם למדינה הימית הקטנה הזו. האנשים ידידותיים יותר מכפי שאפשר לצפות מבוגרי הכיבוש הקומוניסטי, כולל הזמנה מזוג צעיר שחגג את יום נישואיו.

הדור הוותיק מתקשה יותר באנגלית, אבל יבינו אתכם מצוין כאשר תיכנסו לאחד הפאבים בווילנה הפתוחים עד לפנות בוקר, ולמסעדות שמגישות אוכל בכל הסגנונות. השעה הייתה קצת אחרי חצות, ואני הלכתי לבדי בעיר וחשתי בטוחה כאילו הייתי בשדרות רוטשילד (רק טעים וזול יותר).

בין כל מסעדות השף והמסעדות האורגניות, מככב תפריט של תפוחי אדמה. להיט פופולרי כאן הן לביבות תפוחי אדמה, המזכירות את לביבות הלאטקס היהודיות. אם מישהו רוצה להרגיש חנוכה באוקטובר, זה המקום. מצד שני, מי שאינו חובב עור ברווז, רצוי לו שיגיע לליטא מיוני עד אוקטובר.

שף מסעדה ליטא (מערכת וואלה! NEWS , ורד כהן)
מסעדות שף הן לא דבר זר בליטא (צילום: ורד כהן)

עיסוי בניחוח אורנים (לא על שולחן קרן קיימת)

כחלק מאווירת הנהנתנות שהשתלטה על ליטא בתום העידן הסובייטי, וילנה מציעה לחצי מיליון התושבים שלה טעימה מסדנאות בכל התחומים: יוגה, אמנות, אומני מתכת וזכוכית וכך הלאה. כל המארחים והמדריכים בסדנאות הללו יארחו אתכם בלבביות ובנעימות. איכשהו, הפנים שלהם לא קשות כל כך כמו אצלנו בארץ.

אחת הסדנאות הבולטות והמהנות ביותר שוכנת חמש דקות בלבד מהעיר העתיקה של וילנה. את פניכם יקבל ראמאונאס, בחור חסון בגובה שני מטרים אך בעל עיניים טובות. זוהי סדנה יפהפייה של יצירת תכשיטים, כלי זכוכית, ציורים, ועבודות אמנות ואומנות אחרות. הבונוס למבקרים בסדנה הוא שלושה חתולים מתלטפים. וכן, ראמאונאס הוא גם צמחוני.

בספא מפנק אפשר לקבל עיסוי באמצעות ענבר (שרף עצים שהתאבן), חומר אהוד בליטא. ידיו של בעל הסדנה, מדרטאס, בלונדיני בגובה 1.90, מחוללות פלאים, ואת יוצאת משם עם ריח אורנים משכר. חומר בו גם עושים טיפולי פנים בספא המפנק.

שח מט מאבן ענבר (מערכת וואלה! NEWS , ורד כהן)
שח מט מאבן ענבר שמאוד פופולרית בליטא. יש גם מסאז' מאבני כאלו (צילום: ורד כהן)

טירה ורודה בלב אגם

מרוב אמנות, פינוקים ועיסויים, כמעט שכחנו את הפעילות התרפויטית שנחשבת ראשונה במעלה: קניות. וילנה מציעה מבחר שאינו מבייש עיר אירופית במערב: חנויות מעצבים בעיר העתיקה, חנויות מזכרות ושווקים ססגוניים. קניונים עם פרטי לבוש והנעלה במחירים יותר מסבירים. אם תרצו לחזור הביתה עם פולקלור ליטאי, קנו פריטי לבוש שמשובצת בהם אבן הענבר הנערצת כאן. גם יפה, גם אנרגטי.

האוטובוסים הרגילים או החשמליים ("טרוליבוס") יעילים למדי. והנה עוד מושא לקנאה: בניגוד לישראל, בליטא לא נראים חתולי רחוב, והחתולים הביתיים שמנים כמו צידנית. אם תעלו על אוטובוס אל טירת טראקי, שעה נסיעה מווילנה, מצפה לכם טירה ורודה הבנויה מלבנים שרופות וזכוכיות צבעוניות, ובה ציורי קיר (פרסקאות) מפוארים. במאה ה-18 שימשה הטירה כבית כלא, אך במאה הקודמת שִחְזֶרוּ אותה השלטונות. מכיוון שהטירה, הבנויה בסגנון צרפתי, מתנוססת על אי ירוק במרכזו של אגם גאלבה, יש לחצות גשר עץ כדי להגיע אליה. לא משימה מפרכת, בהתחשב בנוף היפהפה.

טירת טראקי ליטא (מערכת וואלה! NEWS , ורד כהן)
טירה ורודה הבנויה מלבנים שרופות וזכוכיות צבעוניות. טירת טראקי (צילום: ורד כהן)

מאפה מהאגדות

בכלל, טבע לא חסר במדינה הליטאית. קילומטרים על קילומטרים של ירוק עד ואגמים. עשרים דקות נסיעה מהעיר, ואתם כבר ביער יפהפה עם עצים ופרחים מקסימים. בערפל הבוקר ליד נחל, זה נראה כאילו בעוד רגע קט יגיעו הפיות.
גם הבתים הציוריים באזור מוסיפים לתחושה שאתם מבקרים בתוך ספר אגדות. אפשר לשבת בבית מאפה מקומי המשקיף אל האגם. תענוג.

בתוך כל הפסטורליה, הליטאים לא שכחו לסלול שבילים ידידותיים לאופניים ולהולכי רגל. והכול נקי כל כך. לא רק האוויר צח אלא גם הקרקע חפה מזבל. בעודי פוסעת בין העצים והנחלים (הצלולים, אלא מה), קשה היה לא לתהות באיזה מצב היו הישראלים מותירים את האתרים הללו. מיותר לציין שאין בעיה למצוא בתי הארחה באזורים הכפריים הללו, שאיכשהו מצליחים לספק אווירה רומנטית גם ליחידים.

אגם גאלבה ליטא (מערכת וואלה! NEWS , ורד כהן)
אגם גאלבה. במרכזו נמצאת טירת טראקי (צילום: ורד כהן)

רק בית כנסת אחד

אומץ הוא לא הצד החזק שלי, אבל ברוח הטיול, המספק כל כך הרבה הפתעות, אני מסכימה לעלות על כדור פורח, המשוגר ממרכז וילנה. בדקות הספורות שלפני ההמראה תכננתי להימלט, וכאשר הכדור הפורח מתחכך קלות בצמרות היערות בפאתי העיר, אני מתחרטת שלא נמלטתי. לא ייאמן כמה לחים העצים האלה.

משמעותי יותר מהמפגש עם העצים היה המפגש עם השורשים. צריך חצי יום כדי להסתובב בגטאות שבהם רוכזו 200 אלף תושבים יהודים, כדי לראות את ביתו ואת המוזיאון של הגאון מווילנה, וכדי לבקר בבית הכנסת הבודד ששרד, מתוך מאה שהיו לפני השואה.

מבנים יהודיים ששרדו את הנאצים נחרבו בתקופת השלטון הסובייטי, כך שהרבה לא נותר. אחד המונומנטים הבודדים שהצליחו להישאר על תלם הוא בית הקברות היהודי שבו קבור רבי אליהו בן שלמה זלמן, הגאון מווילנה. מתוך חצי מיליון תושבי וילנה רק מעטים הם יהודים, שכן רוב הקהילה הושמדה. כחלק מהנצחתה, קרויים רחובות ברובע היהודי על שמם של גדולי הקהילה, ולצד חנויות ניתן להבחין בכתובות מתכת שונות ביידיש.

וילנה מכדור הפורח (מערכת וואלה! NEWS , ורד כהן)
מפגש עם השורשים. היהודיים מהאוויר. וילנה מכדור פורח (צילום: ורד כהן)

מוזיאון רציני מול שטותי

גם קובנה, הנחשבת האחות המכוערת של וילנה (הבתים מהתקופה הסובייטית טרם שופצו), שווה ביקור. אם בעיר העתיקה ואם באולם הכדורסל המקומי. כי ליטא, אם לא ידעתם, היא מדינה של כדורסל.

בקובנה שוכן הגימנסיון שבו למדה לאה גולדברג (הידעתם?), ובאולם בתוך המוזיאון המקומי ניתן לשמוע את יצירותיו של המלחין והצייר הלאומי מיקוֹלַאיוּס קוֹנסטַנטינַס צְ'יוּרלִיוֹניס (ליטאית: Mikalojus Konstantinas Čiurlionis; 22 .
בדיוק מול המוזיאון הרציני שוכן "מוזיאון השדים". מדובר בארבע קומות של אוסף שדים, שטנים וכל מה שקשור למאגיה. המון פסלונים וציורים. לא מיועד לבעלי נפש עדינה.

שוק ססגוני בוילנה ליד בית העירייה (מערכת וואלה! NEWS , ורד כהן)
שוק ססגוני ליד בית העירייה בווילנה (צילום: ורד כהן)

לצוף בתוך מעיין

לליטא יש גרסה משלה לים המלח שלנו: מעיינות מלח וגופרית בעיירה הפסטורלית Birstonas. כשעתיים מווילנה מצפים לכם, המשתוקקים לרגיעה ולעור קטיפה, מעיינות מינרליים ובוץ מינרלי, מתחמי ספא יוקרתיים בעצוב מודרני ומתחמי מרפא.

הברכות שם רחבות ידיים, ועם קצת מזל, ניתן לחזות מהמלון המקומי בצבי סקרן המציץ אל חצר המלון. התפריטים ירוקים ומזינים, כיאה לאתרי מרפא.

ליטא מציעה גם תיירות רפואה זולה, מהתחום הדנטלי ועד לניתוחי לב. אותם לא בדקתי, אך מכל יתר האתרים המוזכרים כאן תצאו מחייכים ומרוצים. בדוק.

הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות הליטאית ושגרירות ישראל בליטא.