נושאים חמים

אחרי החגים יורדים למדבר: סיבוב פרסה במכתש רמון

כל מה שאתם צריכים אחרי החגים הוא מרחב מדברי קסום בשלל צבעים, שיגרום לכם להתבודד, לגלות אוצרות ואפילו למצוא נווה מדבר שוקק. פרסת נקרות ועין סהרונים במכתש רמון יתנו לכם שואו בלתי נשכח

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
צילום: איל שפירא עריכה: נועה לוי

בלב אחד המקומות השלווים והיפים ביותר במכתש רמון, בין פלגי המים הצלולים של עין סהרונים, אני קולט בזווית העין תנועה מהירה, חדה ומפתיעה. ילד, כבן 10, חובט בפתאומיות על אוזנו, מרכין את ראשו וצועק להוריו "ציקדה! ציקדה! נכנסה לי ציקדה לאוזן!"

ההורים מרימים גבה ולא ממש מתרגשים. הם כנראה רגילים לדרמה קווין שלהם. האב ניגש אליו, מלטף את ראשו ומנסה להרגיעו. "אוי!", ממשיך הילד ויוצר טוויסט בעלילה: "עכשיו אני מרגיש שהיא מטילה לי ביצים בתוך האוזן!" ובכן, דרמה קווין או לא דרמה קווין, מיד חיבבתי את הילד הזה: תראו לי היום עוד ילד שיודע מה זו ציקדה, ואתן לכם עולם ומלואו. או לפחות פינצטה להוצאת פשפשים מהאוזן.

שקט של אחרי החגים

מכירים את הקלישאה של "אין מי שנשאר אדיש למראה (הוסיפו כאן שם של מערה / מצוק / הר)"? ובכן, קלישאות עשויות להתממש לכדי אמיתות מזוקקות. ולכן, אין מי שיישאר אדיש למראה מכתש רמון, כפי שהוא מתגלה לפתע כאשר מביטים בו ממרומי הדרך היורדת ממצפה רמון. ירדתם בדרך ובכל זאת נשארתם אדישים? עזבו, תנו גז, חצו את המכתש והמשיכו לאילת, אל מחוזות האה-גה-דו בבריכת השחייה.

שפע אדיר של מסלולי טיול מציע המרחב היפה של מכתש רמון, אך רק מעטים מהם מתאימים למשפחות עם ילדים. בעיניי, אחד היפים שבהם הוא המסלול העונה לשם "עין סהרונים ופרסת נקרות". הוא לא קצר (כ-5 ק"מ), אך הוא מעגלי וקל, ובעיקר - יספק לכם הנאה טהורה ושקט של אחרי החגים.

לאחר שמחנים את הרכב בחניה המוסדרת, נתקלים בצומת שבילים משולט היטב. הכיוון שלכם יהיה מזרחה (שמאלה), בשביל האדום, היורד במעלה דקלים. אך עם תחילת ההליכה מתגלה מימין לכם חאן סהרונים, ובשום אופן אל תוותרו על ביקור בו.

זה המקום לציין שהנוף הזה הוא לא רק "פנים יפות". מצד אחד, אופן התהוות המכתש מאפשר הצצות אל עולם גיאולוגי מרתק בשלל צורות וגוונים, ומצד שני - אתם למעשה הולכים במרחב שבו נעו שיירות המסחר הנבטיות, שהיו עמוסות כל טוב - מאבנים טובות וטקסטיל משובח ועד תבלינים אקזוטיים ובשמים יקרים, שמחירם נמדד בזהב ונמכרו בשווקי רומא.
חאן סהרונים היה תחנת דרכים ששימה את הנבטים לחניית לילה בדרך הארוכה ממדבר ערב, דרך פטרה ועד נמל עזה, שממנו ייצאו את סחורותיהם. החאן, הקרוי גם מצד סהרונים, הוקם לפני כ-2,000 שנה, ובמרכזו פעלו מרחצאות, חדרים, חצר ופונקציות נוספות לטובת הסוחרים והנוודים. מלמעלה תקבלו תצפית נהדרת על נקודת הסיום של המסלול - עין סהרונים. כעת הגיע הזמן לצעוד.

השביל האדום ייקח אתכם מזרחה אל מעלה דקלים, שעל אף שמו, כאן דווקא תצעדו בירידה. עניין של כיוונים, אתם יודעים.

פרסת נקרות מכתש רמון (מערכת וואלה! NEWS , איל שפירא)
מרחב שבו נעו שיירות המסחר הנבטיות. חאן סהרונים (צילום: איל שפירא)
פרסת נקרות מכתש רמון (מערכת וואלה! NEWS , איל שפירא)
הצצות אל עולם גיאולוגי מרתק בשלל צורות וגוונים (צילום: איל שפירא)

מה שמצחיק מבוגרים ומפחיד ילדים

ההליכה פה לא ממש מרגשת. הנופים יפים - אך לא מסעירים. התייחסו אליה כאל חילוץ עצמות באוויר הצח, והתכוננו לדברים טובים שיקרו בהמשך. אחרי קצת יותר מקילומטר של הליכה, הדרך הרחבה מתעקלת ימינה. כעת עלו על השביל הירוק, שייקח אתכם אל נחל נקרות, בו תחברו לשביל הכחול, בעת שאתם פונים ימינה (מערבה). כל כך הרבה סוגי מסלע תגלו כאן - מחלוקי הנחל שחורקים תחת הנעליים שלכם ועד לשכבות הסלע מרובות הגוונים.

בשלב זה, אי אפשר בלי הסבר קצרצר על לידת המכתש. ה"בור" האדיר הזה, שאורכו כ-40 ק"מ ורוחבו משתנה ומגיע עד לכ-20 ק"מ, הוא המכתש הגדול בישראל. אך אותו בור עמוק ומופלא, היה לפני עידן ועידנים הר נישא בלב ים רדוד, שתהליכי סחיפה בלייה על ידי רוחות ומים שנמשכו מיליוני שנים, רוקנו אותו מתוכן. הוא קרס אל תוך עצמו והופך לשקע אדיר.

ממשיכים לצעוד, ובצד שמאל מתגלה מערת נקרות - מערה נהדרת ועמוקה. שתי מטיילות יצאו ממנה כאשר הגענו, ואחת סיפרה לנו על האגדה לפיה רק כפיס עץ דקיק מחזיק את המערה ומונע את קריסתה. חיפוש קצר גילה את הפלא - מקלון שנתחב בין סלע ענק שמתרומם מרצפת המערה ועד למרומי סלע שמהווה חלק מתקרתה. זה מצחיק מבוגרים וזה מפחיד ילדים.

כאשר הגענו, בתוך המערה רחבת הידיים הזו ערכו כמו טריסטרמיות מרוץ צווחני והקיפו אותנו כאילו אין מחר. למי שלא מכיר, טריסטרמית היא ככל ציפור השיר הכי חצופה ביקום. במקרה שלה, גם הילדים וגם המבוגרים יצחקו.

פרסת נקרות מכתש רמון (מערכת וואלה! NEWS , איל שפירא)
אותו בור עמוק ומופלא, היה לפני עידן ועידנים הר נישא בלב ים רדוד. מכתש רמון (צילום: איל שפירא)
פרסת נקרות מכתש רמון (מערכת וואלה! NEWS , איל שפירא)
ילד קופצני וחמדמד מוציא מרץ בטיול בפרסת נקרות (צילום: איל שפירא)

הספסל האינטימי שלי: לגעת הוא לדעת

ממשיכים על השביל הכחול ומגיעים לקניון צר, שקירותיו מצטיינים בצבע לבן בוהק. אתם כעת צועדים בלב נקיק פרסת נקרות (המכונה כך בשל צורתו אם מביטים בו מגבוה), והקניון שלו לעיתים מגיע לרוחב אינטימי של קצת יותר משני מטרים. כאן גילינו ספסל סלע טבעי ונוח להפליא. שוב עליו, הרגישו את קימוריו, ובכלל - בטיול הזה, שנדמה כשיטוט בתצוגה גיאולוגית, המוטו הוא "לגעת הוא לדעת". זכרו זאת כאשר תגיעו למפלי הסלע היבשים, שהוחלקו על ידי מיליוני שנים של שיטפונות.

בהמשך הדרך נפתחת מעט, מצוקי הגיר מתרוממים גבוה יותר והנוף נראה כאילו הוא לקוח מתפאורה של סרט על כוכב נטוש. במובן הטוב של המילה, כמובן.

בעוד אתם צועדים בשביל הכחול, שכבר התרחב על מאוד, שימו לב לפנות ימינה עם השביל, מאחר שהסימון כאן נוטה לעיתים להיטמע בנוף. לאחר השיטפונות הראשונים, שאוטוטו יגיעו, נקווים כאן גבי מים עמוקים שאפשר לטבול בהם, אבל עוד מוקדם מדי לחפש אותם.

עוד מטר ועוד מטר, ועוד סלעי ענק שילדים יאמצו בחום כדי לדלג מהם, והנה הגעתם לנווה מדבר יפה, ירוק ושוקק חיים, העונה לשם עין סהרונים. בשעות אחר הצהריים, כאשר הצללים מתארכים והסלעים מקבלים גוון פסטלי יותר, אפשר לדמיין שאתם מטיילים בלב המדבר האוסטרלי הפוטוגני. ככה יפה פה.

המקום זכה לשמו על שם הסהרון המשולשל, צמח מדברי שענפיו ארוכים והוא נראה כאילו הוא משתלשל ממרומי הסלעים. חברים בוטניים נוספים כאשל וקנה מרמזים על המים, שזורמים לאטם בפלגים קטנים ויפים. המים הללו מרווים את צימאונם של בעלי החיים המתגוררים בקרבת מקום - מיעלים ועד ציפורי שיר. מכאן, הדרך בחזרה אל הרכב אורכת דקות ספורות, לכן קחו את הזמן, התענגו על נווה המדבר היפה הזה במשך שעה ארוכה. אין לכם לאן למהר. באמת שלא.

פרסת נקרות מכתש רמון (מערכת וואלה! NEWS , איל שפירא)
לאחר השיטפונות הראשונים, נקווים גבי מים עמוקים שאפשר לטבול בהם (צילום: איל שפירא)
פרסת נקרות מכתש רמון (מערכת וואלה! NEWS , איל שפירא)
נווה מדבר יפה, ירוק ושוקק חיים. עין סהרונים (צילום: איל שפירא)

מודיעין שלום

אורך המסלול: כ-5 ק"מ והוא ברמת קושי קלה פלוס. יש להצטייד בהרבה מים. בשום אופן אין לטייל באזור כאשר קיימת סכנת שיטפונות.

איך מגיעים: מכביש 40 היורד ממצפה רמון פונים מזרחה (שמאלה) בין סימני הק"מ 87-86, אל דרך עפר משולטת המובילה לחאן בארות. בצומת הראשון שמגיע אחרי המפגש עם החאן, פונים מזרחה (ימינה) ומשם לפי השילוט אל חאן סהרונים ואל החנייה שלידו.

לא לוותר: אתר "אבן, רוח, מים" במכתש רמון הוקם לצד מחצבות שננטשו ובו שלטי הסבר מאירי עיניים על הגיאולוגיה המקומית. יש בו עמק קטן שכיף לשבת לידו ולערוך פיקניק קטן (העמק מתמלא במים ומשמש כאגם אחרי הגשמים), נוף מדברי נעים לעין וגם מרבצים של חול צבעוני בשלל גוונים, שאפשר לאסוף אל בקבוקים. האתר נמצא בשוליו המערביים של כביש 40, לא הרחק מהמקום שבו פניתם מזרחה לעבר מסלול הטיול שלכם (יש שילוט בולט מהכביש).

לעשות רושם על החבר'ה: אז אם מכתש רמון הוא המכתש הגדול ביותר בישראל, מדוע קרוי המכתש הגדול בשמו? הסיבה פשוטה באופן מפתיע: את המכתש הגדול "גילו" בתקופה המודרנית עוד לפני שהתגלה לגיאוגרפים מכתש רמון.