אני חייב להודות שמעולם לא ראיתי אסייתי שנהנה כל כך מאוכל מערבי. מה אתה אוכל?
"הודו בפיתה מעוגלת. כאן קוראים לזה שווארמה".
ולפיתה קוראים לאפה.
"טוב לדעת. האוכל שלכם מדהים. במיוחד החלק של הבשרים שמגיעים על שיפוד והסטייקים. מהחומוס פחות התלהבתי".
מאיפה אתה?
"סינגפור. הגעתי לישראל עם כמה חברים כדי לטייל לפני שאנחנו מסיימים את הלימודים ומתגייסים לצבא".
צבא? בשביל מה סינגפור צריכה חיילים בשירות חובה?
"בסינגפור כל נער שמסיים ללמוד הולך לצבא לתקופה של שנתיים. אנחנו לא עסוקים רק בללמוד איך להילחם כמוכם, אלא עושים שירות ועבודות למען הקהילה".
כל כך אוטופי.
"אתה חושב? אני דווקא מעריץ את הצבא הישראלי ואת המדינה בכלל".
כן, אנחנו טובים בשיווק עצמי בעולם.
"לישראל ולסינגפור יש המון מן המשותף. למרות שישראל היא מדינה קטנה, היא מאוד מתוחכמת וצומחת במהירות. שמעתי המון סיפורים על התעשיות שלכם מהלימודים שלי".
מה אתה לומד?
"ניהול עסקים וכלכלה".
כמה אופייני. תגיד, על התרבות הישראלית גם שמעת?
(צוחק) "כן, אבל כאן אנחנו מאוד שונים. בסינגפור משעמם לחיות וכאן זה יותר תוסס וחברותי".
אמרת חברותי?
"כן. הנשים אצלכם הרבה יותר חברותיות מאצלנו".
כי?
"כי אצלנו הן תמיד ממהרות ואין להם זמן לכלום. בסינגפור, לצעירים יש סדר יום מאוד עמוס ואנחנו כמעט לא פוגשים תיירים ואנשים חדשים".
אז איך מנהלים קשר וזוגיות?
"בסינגפור זה הרבה יותר קשה".
תגיד, שמעת על שלדון אדלסון?
"זה הבעלים של הקזינו, נכון"?
גם קזינו. הוא חזק אצלכם. פה בישראל הוא מהמר תמיד על הקלף הנכון.
"אני לא יודע כי לאזרחי סינגפור עולה הרבה כסף להיכנס לקזינו. אנחנו משלמים מס שתיירים פטורים מלשלם אותו".
הבנתי. בוא נדבר על דברים אופטימיים יותר. איך זה שתמיד נקי אצלכם ואתם כאלה מסודרים?
(צוחק) "בסינגפור יש כמה חוקים שמי שמפר אותם משלם ביוקר. ראיתי שאצלכם פחות נקי ברחובות".
פה זה ג'ונגל ים תיכוני.
"זה לא נראה כמו ג'ונגל אבל בהחלט פחות נקי. מצד אחד זה נעים ונוח אבל מצד שני זה מאוד מרגיע. בסינגפור קשה לטייל בראש שקט כשאתה חושש להשליך משהו על המדרכה, גם אם זה בטעות".
שלא לדבר על לעשן.
"כן. נסה לקנות מסטיקים בחנויות ותראה שאיש לא ימכור לך. הממשלה הוציאה את מכירת המסטיקים מחוץ לחוק כי הם לכלכו את המדרכות".
וללעוס מותר?
"כן. אבל בשביל זה אתה צריך לטוס לחו"ל ולהביא איתך במזוודה".