הכנרת הייתה תמיד ברומטר למצב הרוח הלאומי. זהו לא רק המפלס המפורסם שעלייתו, ובעיקר ירידתו בשנים האחרונות, זכו מאז ולתמיד לסיקור תקשורתי נרחב (ולהקלקות אינטרנטיות ברמה של משפחת קרדשיאן), אלא גם האופן שבו שיקפו הכנרת והעיר טבריה את התהליכים שעוברים על החברה הישראלית כולה: העיר עברה תהליך התחרדות ותדמיתה נפגעה' בעוד האגם הכל ישראלי הפך לברירת המחדל למי שידו אינו משגת לנסוע לחופשה יקרה ויוקרתית יותר בחו"ל. בהתאם, הדיווחים העיתונאיים מהכנרת נטו לעסוק בדוחק, במנגלים, בלכלוך ובבני הנוער ובחיילים שהפריעו לפקח הסטואי פנחס ג'ינו להתראיין לרפי רשף.
לכן, נקל להבין למה אליטיסט בעיני עצמו שכמוני - לצערי, עם אמצעים כלכליים עממיים לחלוטין - נרתע מהביקור בשכשוכיה הלאומית. עם זאת, לחודש אוגוסט עם ילדים חוקים משלו, ועיקרם: סע לאן שתיקח אותך הרוח ושרוף עוד יומיים במקום שהן תטפסנה על הקירות, יתייבשו מול הטלוויזיה או ירדפו פוקימונים חסרי ישע (לפני חודש זה עוד היה פופולרי. נשבע). וכך נפלה ההחלטה - קופצים לכנרת, ושכולם יקפצו (כן, זה היה סלוגן מפוקפק גם כשעסק באילת).
מלון נוף גינוסר, שבו נפשנו, מצטייר כניגוד השפוי והמהוגן לתדמיתה הנוכחית והירודה של הכנרת. כולו צועק סולידיות. אם תצפו לפינוק מוגזם דוגמת קלאבים בטורקיה או ביוון, אתם צפויים להתאכזב; אם כוס התה שלכם היא ריקוד אגאדו סוער בבריכה בניצוח מדריכת אירובי חטובה, זה לא המקום בשבילכם. לא תמצאו כאן עיצוב צעקני ומבנים מפוארים. המלון מחולק למספר אגפים, שחלקם נראים מבחוץ כמו בניין מגורים רגיל לחלוטין ונטול כל הדר. החדרים מתאימים בדיוק למשפחה, לא יותר ולא פחות, ובחלק מהחדרים בקומת הקרקע, שבה אנחנו השתכנו, מרפסת עם גישה לכרי הדשא הנרחבים של המלון.
שובם של השקפכפים
בשעות הערב, כשהחום המעיק בחוץ שוכך מעט, הילדים ישמחו לצאת החוצה ולרוץ, או לחילופין להתנדנד על אחד מהערסלים. בכלל, בנוף גינוסר חושבים על הילדים, אבל לא באופן המוני ומנקר עיניים. ביום הראשון לביקורנו הייתה במקום הפעלה של הפרחת בועות סבון, וביום השני פינת ליטוף. פשוט, תמים אך מספק הרבה חיוכים וצחוק - מצרך נדיר באופן מפתיע בחודשי החופש הארוכים מדי. אפילו האות האלחוטי החלש במלון הוא חלק מהאווירה: הוא מאפשר להתנתק מקדחת הניידים והטאבלטים, ופשוט לקחת נשימה.
עוד על מלונות בארץ בוואלה! תיירות:
מי טורקיז: מסתבר שיש בישראל מלון על חוף שמזכיר את תאילנד
קצת שקט אחרי הסערה: מלונות למבוגרים בלבד
גליליון: כך מנסים להפוך את הגליל ל"יער השחור" של ישראל
מובן שכל מלון קם ונופל על שני מרכיבים עיקריים: אוכל וים/ בריכה. בתחום הקולינרי, המעלה העיקרית של המטבח של נוף גינוסר היא כמויות מזון בלתי נדלות ומגוון נרחב של מנות, הן בארוחת הבוקר והן בארוחת הערב. גם ארוחת הבוקר בשבת, שידועה כמוקש במלונות ישראלים, מצליחה להתגבר על מגבלת האיסור על טיגון ובישול בזמן אמת. אף במקרה הזה, אין לצפות למפגני ראווה בסגנון אנטליה או לעמודי שווארמה נוטפי שומן, אבל תתקשו לצאת מכאן רעבים. אם יתמזל מזלכם, יישבו בשולחן הסמוך צליינים אמריקאים שידברו על חוויותיהם בקולי קולות, ותוכלו לדמיין שאתם הרחק מכאן, ביבשת אחרת.
בחוף גינוסר בריכה קטנה אך מספקת ובעיקר יציאה לחוף הצמוד, יחד עם כרטיסים לכסאות חוף. רק כשטובלים שוב בכנרת, אחרי הרבה שנים, מתגלה הקסם ההוא מהשיר, יחד עם הצביטה הקטנה בלב - והדקירה ברגליים - כתוצאה מהמרחק מכמיר הלב מהחוף שיש לצעוד על אבנים.
לפני הנסיעה גיחכתי על העצה להצטייד בשקפכפים, ולמעשה לא ידעתי כלל שעדיין מייצרים אותם, אך בביקור השני בכנרת כבר נכנסתי למים מצויד בכפכפים - ולא הייתי היחיד. נאמר כך: אולי ישוע הלך כאן פעם על המים, אבל נראה אותו מגיע אליהם בלי לצעוק מרה כתוצאה מהדקירות. ברגע שעוברים את שלב המכשולים, לעומת זאת, המים המתוקים של הכנרת והפסטורליה שלה מזכירים חוויות ילדות, אז היא הייתה היעד הכי אטרקטיבי שאליו דמיינו להגיע, כשרק משפחות מעטות הרשו לעצמם לנסוע לחו"ל.
כן, יש משהו טיפה אנכרוניסטי בחוויה של נוף גינוסר, עם ניחוח לא מבוטל של אייטיז. אבל בינינו, מה היה רע אז, בימים שהכנרת נחשבה למקום אקזוטי, לא הצצנו כל שנייה לסלולר ונסיעה למלון בארץ הייתה פסגת החלומות? כדי לצאת למסע הקסום הזה בזמן לא תזדקקו למנהרה או למכונה משוכללת. פשוט הצטיידו בשקפכפים.
הכותב היה אורח של מלון נוף גינוסר.
