הטיול הזה מתחיל בנקמה.
זה עובד ככה: במאגר הראשון שתפגשו בנחל שקמה, בולט מעל המים ענף גדול שבסיסו תקוע בקרקעית, ורק גבו הכהה נראה היטב. מזווית מסוימת, הוא נראה בדיוק כמו צדודית של תנין.
כעת אתם שולחים ילד תורן למים, ואז, כאשר הוא מדדה בנחל הרדוד ומתקרב לענף - יש לצעוק בקול גדול: "תנין! תנין!"
אם אתם חושבים שזה מרושע, שזו הורות לא מתפקדת, או שזו סתם התגרות במועצה לשלום הילד - כנראה שאינכם הורים שמצויים כבר חודש וחצי בעיצומו של החופש הגדול.
כי החופש הגדול הוא הזמן שבו הילדים שולטים ומחרפנים את ההורים. הם לא מרפים לשנייה, אין להם טיפת רחמים. אז בהחלט - מגיע להם, לרשעים הקטנים. זוהי נקמתם המתוקה של ההורים טרוטי העיניים. וזה גם כיף.
האכזב הכי רטוב
כדי שהטיול העצל (והחמוד להפליא) הזה יהיה מוצלח, יש לשמור על שני כללים חשובים. הראשון: לא להתחיל לפני השעה 16:00, הרי אף בר דעת לא ישוטט על ראשן של דיונות חול בשעת צהריים לוהטת. והכלל השני: אם אתם מגיעים עם ילדים, בשום אופן אל תספרו להם שיש בריכות מים בדרך. כי מי בכלל מצפה למי טורקיז באמצע כל היובש הזה? במסלול הקצר הזה, אלמנט ההפתעה וחדוות הגילוי - דומיננטיים להפליא.
לאחר שמחנים את הרכב בנקודת ההתחלה, לצד המעבר הסלול מעל נחל שקמה, מתחילים לצעוד עם שביל המסומן בכחול. המסלול שלכם מגיע בסופו של דבר לחוף זיקים, החוף הדרומי ביותר ברצועת החוף של ישראל. מכאן ודרומה זה כבר עזה. כאן, באזור הדמדומים שבין מישור החוף לנגב המערבי, מכין את עצמו נחל שקמה להישפך אל הים הגדול. האם הוא באמת יגיע? עוד מעט תגלו לבד.
בכל מקרה כדאי לדעת כי הנחל מתחיל את חייו בדרום הר חברון, ולמרות המים שעוד מעט תגלו - מדובר בנחל אכזב. איך זה יכול להיות? בשנת 1958 הקימה חברת מקורות את "מאגר שקמה", שתפקידו לתפוס מי שיטפונות. את המאגר עצמו לא תפגשו היום, אבל במים שבהם כן תחזו - מקורם בעודפי מים מאותו מאגר קשיש או במי תהום גבוהים שהגיעו אל האפיק ויצרו בו בריכות (תלוי בעונה).
לחלום בטורקיז
כדי להגיע אל כל הטוב הזה, צועדים על השביל החולי הרחב צפונה, כאשר ארובות תחנת הכוח "רוטנברג" שבאשקלון ישמשו לכם כמגדלור. כל עוד תראו אותם - לא תוכלו ללכת לאיבוד.
דקות ספורות לאחר תחילת ההליכה, תראו שביל צר יותר שיורד שמאלה (מערבה). רדו איתו, ובעוד עשר, תשע, שמונה... תיפלט קריאת ה"וואו". זהו מאגר טורקיז, מפתיע בגודלו, המנצנץ בין הדיונות.
"זה כמו חלום!" פלט הקטן שבחבורה, כאשר נגלה לעיניו מאגר המים. אין הורה חובב טבע שהמשפט הזה לא גורם לו להתמוגג מנחת.
אז להיכנס למים? לא להיכנס? לא ראינו שלט שאוסר, ומצד שני - ראינו לא מעט מטיילים רוחצים. אז טבלנו. בקטנה.
לצד המים יש מעט פינות מוצלות תחת שיחים עבותים, רק חבל שיש מי שהותירו כאן אחריהם פסולת. אחרי ההפתעה הטורקיזית הרטובה הזו, ממשיכים ללכת עם השביל הכחול לכיוון צפון.
יפה פה בשעת בין ערביים, כאשר העולם מפויס יותר, כתום יותר. אוטוטו גם החצבים ייתנו פה שואו, ועד אז - אינספור שבלולים ביצעו השתלטות עוינת על גבעולים, גזעים וסימוני שבילים. כחצי קילומטר מנקודת ההתחלה, מגיעים לצומת T ופונים בה שמאלה (מערבה), לכיוון הים שכבר נראה במרחק. בשולי השביל משגשגים שיחי סירה קוצנית, קידה שעירה, וגם דקלים ושקמים - רמז לבוסתנים שהיו ואינם.
חולפים לצד עץ שקמה מפלצתי, רב-זרועות ומרובה ענפים, ואז הדרך נפתחת ומגיע שער ראוי לממלכת הים: צמד דקלים גבוהים שביניהם תעברו. כמו לעבור בין שני ממדים - מממד היבשה לממד הים. ממש ככה.
חוף הים, כמו שחוף ים מוכרז יודע להיות באוגוסט, הומה מתרחצים, זעקות מצילים, זאטוטים מתרוצצים וגם בני בליעל על טרקטורונים דוהרים ואופנועי ים משפריצים. מסיבה זו, אגב, לא מומלץ להגיע בשבת, אלא באמצע השבוע או בשישי מוקדם בבוקר. החוף עצמו יפה ורחב ידיים. אפשר לטייל בו צפונה ולהתקרב לתחנת הכוח, ששולחת זרוע ארוכה אל הים בדמות רציף טעינה ארוך.
שכשוכי דיונות
אחרי טבילה במים - וגם בבריכה נוספת של נחל שקמה, שהחליט לעשות סיבוב פרסה רגע לפני שהוא נושק לים - החלטנו לשוב ולהתמסר לעולם החולות. כאן, בגבול שמורת חולות זיקים, מתגוררים מינים רבים של בעלי חיים - מזוחלים זעירים ועד שועלים ולא מעט צבאים שנחבאים היטב מעיניי המטיילים. תנו לילדים למצוא כמה שיותר לטאות - יש כאן מכל סוג ומין.
ויש כמובן גם עקבות בחול. ים של עקבות! מומלץ להצטייד מראש במגדיר זוחלים, שבו איורי עקבות, ולנסות לזהות מי עבר כאן לפניכם. אפשר אף לזהות מפגשים בין זוחל כזה לזוחל אחר, ריקודי חיזור בין ארנבות ומה לא. ואם אתם לא יודעים - פשוט המציאו סיפורי חיות. זה כיף גדול.
ויש כמובן את הדיונות. למעשה, מי שלא אוהב להתגלגל מראש דיונות לא אוהב את החיים. אוקיי, אולי אוהב את החיים, אבל כנראה ממש מתעב חול. כאן גם תגלו שאין כזה דבר ילדים משועממים - יש דיונות לא מספיק גבוהות. אז ממשיכים לחפש, לטפס, לגלות על הדרך שלדים של בעלי חיים קטנים, לרדוף אחרי לטאה מבוהלת, לתעות בין הגבעות ולהרגיש כמו מגלי ארצות, למצוא עצי שקמה אדירים שאפשר להתחבא בין ענפיהם - ואז פתאום לגלות שכבר עברו שלוש שעות כמו כלום, והשמש מיד שוקעת.
מודיעין שלום
איך מגיעים: בצומת זיקים שעל כביש 4 פונים מערבה לכביש 3411. כמה מאות מטרים לאחר שעוקפים את קיבוץ זיקים, מחנים בחניון מאולתר קטן לצד השלט של נחל שקמה. בשל אורכו הצנוע, אפשר לערוך את הטיול במתכונת של הלוך ושוב - כ-1.7 ק"מ לכל כיוון. אפשר גם להשאיר רכב הקפצה בחניון של חוף זיקים הסמוך (בתשלום). שימו לב: הכניסה למים על אחריותכם בלבד.
לא לוותר: לאחר הטיול, לקראת ערב (ובהחלט לא בשעת צהריים), מומלץ לנסוע ברכב לאורך "דרך השיזף" שביער יד מרדכי - לצד עצי שיזף רבים, תמצאו פה שפע אקליפטוסים מכמה מינים, מה שמשווה למרחב לוק קצת אוסטרלי. לצד אלו, מצויים החברים הידועים - אורנים, וגם שקמים וחרובים. לצד הדרך מספר חניוני פיקניק - המומלץ ביותר הוא החניון על-שם סגן-משנה יורם וענונו, שנפל במלחמת לבנון. זהון עמק קטן ויפה, השזור בשבילי הליכה קצרים. יופי של מקום לתה צמחים לקראת החזרה הביתה.
הגעה לדרך השיזף: שלט גדול הניצב בגדה הצפונית של כביש 3411, קצת יותר מקילומטר מערבית לצומת זיקים, יפנה אתכם אל הדרך, שאורכה קילומטרים ספורים בלבד.
לעשות רושם על החבר'ה: חלק מהמים שנאגרים במאגר שקמה מוזרמים לקרבת מקום, מחלחלים בחול, וחוזרים שוב לטבע - אל תוככי אקוויפר החוף. אז הם נשאבים שוב, לאחר שסוננו על ידי החול בתהליך טבעי ושמרו על רמתו ואיכותו של אקוויפר החוף.