תיירים מצרפת: "למה הישראלים חוצפנים כל כך"?

בווידאו: צפו מה תיירים נוספים שביקרו בארץ חושבים עלינו

שלום, את מדברת אנגלית? אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות על ישראל.

אנאיס: "אבל אני לא ממש תיירת".

אלא?
אנאיס: "הגענו לישראל כדי לעשות עלייה. בעלי, אני ושני ילדינו. אנחנו מליון שבצרפת".

אם כך ברוכים הבאים. במה זכינו?
יגאל: "אני נולדתי כאן ובגיל שש עברתי לצרפת. אחרי שלושים שנה בצרפת הגענו למסקנה שאי אפשר לחיות שם יותר".

אנאיס: "כמי שנולדה בצרפת, אני אומרת שהצרפתים מקנאים בנו".

תסבירי.
אנאיס: "ישראל תמיד היתה בלב שלנו, היהודים. הצרפתים תקועים שם עם הסוציאליזם שלהם ועם הפיגועים וחוסר הביטחון ומתים לעזוב. הבעיה היא שאין להם לאן ללכת. ליהודי צרפת יש את ישראל".

יגאל: "כל המהגרים מארצות האיסלאם מרגישים שם בבית. אנחנו כבר לא".

איך זה בא לידי ביטוי? גם אתה היגרת בגיל צעיר ומרגיש שם בבית.
יגאל: "נכון. אבל אני למדתי לכבד את התרבות והחברה הצרפתית. לפני כמה שנים הנשים המוסלמיות לא היו מסתובבות עם בורקה על הראש. מאז שביקשו מהן להסיר, הן כאילו עושות דווקא ויורקות לרשויות בפנים".

מותר לאנשים לקיים את הדת שלהם. זה לא אמור להרגיז אף אחד.
יגאל: "אני מסכים שמותר. גם אנחנו שומרים שבת, אבל אצלם זאת התרסה. הם יודעים את הזכויות שלהם ורק מחכים שמישהו יעיר להם על הלבוש או השפה".

אנאיס: "אני כמעט מרגישה לא נוח להסתובב עם לבוש אופנתי ברחוב כשהם בסביבה".


מה תיירים נוספים חושבים עלינו:
1.5 מיליון עוקבים: מה חושבת עלינו בלוגרית שביקרה בארץ?
באו להתנדב פה: מה שתי גרמניות ואמריקאי חושבים על ישראל?
תיירים מברלין: "מעדיפים את ישראל על-פני טורקיה וירדן"


יכול להיות שהצרפתים קצת גזענים בעצמם. עם כל הרצון לשמור על ערכי הסוציאליזם?
יגאל: "בוודאי שהם גזענים. אני נתפש בעיניהם כמוסלמי. כשאנחנו בבריכה בליון, אנאיס כל הזמן אומרת לי שמסתכלים עליי בצורה מוזרה. בישראל אני לא מרגיש ככה".

אנאיס: "כל מי שיש לו זקן ועור כהה הוא חשוד עכשיו".

טוב, תתקשו לשכנע אותי שבישראל אין גזענות.
יגאל: "כאן יש המון מזרחים ומעולם לא הרגשתי שונה. בתור מי שנולד כאן, אני יודע שהישראלים סובלים מדברים אחרים".

אנאיס: "בישראל הכל מצוין חוץ מדבר אחד: למה אתם חוצפנים כל כך? בצרפת כולם מנומסים ואדיבים ואם פונים ברחוב או בחנות, אז עושים זאת עם הרבה כבוד. אתמול הלכנו לאכול פיצה והמוכר בקושי אמר לנו שלום כשהגענו".

הוא שאמרתי. ברוכים הבאים לישראל. תצטרכי להתרגל.
אנאיס: "זה לא קל. כבר רצינו בעבר לעשות עלייה ואפילו באנו לכאן לחצי שנה, אבל בסוף חזרנו לליון כי החיים בצרפת נוחים יותר. המדינה עוזרת עם הרווחה והחינוך. הבנתי שבישראל זה שונה".

תקבלי קצבת ילדים.
יגאל: "זה סכום מצחיק. מה עושים עם שלוש מאות ומשהו שקלים? לחיות בישראל זה הרבה יותר יקר מפריז. אמרו לי ששופרסל זה הכי זול, אבל כשנכנסתי נבהלתי מהמחירים".

אנאיס: "בשר כשר עולה לנו בישראל כמו בליון. זה לא צריך להיות ככה".

שוחטים אותנו. תרתי משמע. איפה תגורו?
אנאיס: "יש לי משפחה באשדוד וכנראה נקנה שם דירה".

יגאל: "בנתניה יש המון צרפתים, אבל היא רועשת מדי. שם גרים המון יוצאי תוניס. אנחנו יותר מתחברים ליוצאי מרוקו".

חתיכת תחרות יש לכם. לא ידעתי שיש הבדל.
יגאל (צוחק): "אני רוצה להאמין שאנחנו יותר שקטים ומנומסים".

כבר חשבתם מה אתם הולכים לעשות כאן?
יגאל: "בליון יש בבעלותי חברה לשיפוצים ואני אמשיך לשמור עליה. אטוס פעם בחודש לראות שהכל דופק".

אנאיס: "אני רוצה לפתוח עם קרובת משפחה חנות בגדים באשדוד".

והילדים?
אנאיס: "הם למדו בבית ספר יהודי והם שמחים מאוד לגור כאן, בארץ. פחדתי מאוד בכל יום שהם הלכו ללמוד בליון".

רגע, אתם מדברים על אחת הערים התרבותיות בצרפת ולא על מחוז של דעא"ש.
אנאיס (צוחקת): "צרפת לא בטוחה כיום וכל הפיגועים האלה זה רק ההתחלה. הכל מתפוצץ להם בפנים. עוד תראה. חלק מהצרפתים כבר מבין את זה מצוין, הבעיה היא שאין להם לאן לברוח".