בדיוק לפני 40 שנה, ב-30 במרץ 1976, הפכה סכנין לסמל המאבק של ערביי ישראל. שלושה מתושבי העיר נהרגו מאש צה"ל והמשטרה בהפגנות נגד הפקעת אדמות ערביות פרטיות בגליל, ומאז מדי שנה מציינים ערביי ישראל את "יום האדמה" בתאריך זה. בשנת 2000 נחקק אירוע היסטורי נוסף בתולדות העיר, כאשר שניים מתושביה נהרגו בעימותים הקשים שפרצו בין ערביי ישראל למשטרה באירועים האלימים שכונו לימים "אירועי אוקטובר".
שני האירועים הללו מונצחים באנדרטאות ובכיכרות במרכז העיר, והם ניצבים שם כזיכרון כואב לפצע מדמם מהעבר שמסרב להגליד.
אלא שלמרות התדמית של העיר סכנין, ולמרות שהמתח בארץ בין יהודים לערבים נותר נפיץ ומסרב לגווע, תושבי העיר מסבירי פנים למבקרים ומייחלים לשיפור היחסים עם היהודים. לרגל חודש הרמדאן החליט פורום "דרכים שלובות", הפועל להצמחת התיירות האזורית המשותפת, לחשוף לציבור היהודי כמה יישובים ערבים, ובראשם את העיר סכנין. בשנים קודמות זכה פרויקט "לילות רמדאן" להצלחה לא מבוטלת, ומובילי הפרויקט מצביעים על גידול בכמות המבקרים היהודים שמנצלים את חודש הרמדאן כדי להסתובב בערים הערביות, לשמוע על מנהגי הרמדאן, לקיים תצפית על הנוף, לאכול יחדיו את ארוחת ה"אפטאר" (שבירת הצום) ולשוטט בשווקים וברחובות התוססים.
מסורת!
אז מה יש לראות בעיר המסקרנת הזו? תתפלאו, אבל לא מעט. חובבי ההיסטוריה והתרבות ייהנו מאוד מהמוזיאון למורשת ותרבות ערבית שהוקם בשנת 1990. זה אינו מוזיאון גדול ומרהיב, אבל הוא אוגר בתוכו כ-3,000 אוצרות בשתי קומות של מבנה היסטורי מיוחד בן 212 שנים. זהו אחד מהמוזיאונים היחידים בארץ שמציג את המורשת הערבית והתרבות החומרית של החברה הערבית וניתן למצוא שם, בין השאר, כלי עבודה שהיו נחוצים לקיום הכפר הערבי, כלים חקלאיים, כלי שקילה ומדידה, מלאכות יד ורקמה - ובמחלקה נפרדת לבוש נשים מסורתי עם הסברים על מקור התלבושות.
באחד האגפים המקסימים במוזיאון ניתן לראות שני חדרים: הראשון, חדר המשפחה המציג את מקום פעילותן של הנשים (לגבר היה מותר להחזיק עד ארבע נשים), את הכלים האופייניים לבית המסורתי ואף את העריסות לתינוקות. השני, החדר הציבורי - ה"דיוואן" - שבו היו מתכנסים הגברים בלבד. בחדר אפשר לראות בובות שכל אחת מהן מגלמת דמות מרכזית באותו מפגש גברי: המוכתאר, איש הדת, הספר, מספר הסיפורים, המוזיקאי שניגן, האיש שהיה אמון על הכנת קפה וכדומה.
בחדרים הללו אפשר להתוודע בצורה הכי ישירה לסיפורים על המסורת הערבית, המנהגים השונים והמעמד החברתי של כל אדם. המוזיאון פתוח מדי יום מ-9:00 בבוקר ועד 16:00 ודמי הכניסה סמליים. מנהל המוזיאון הוא אמין אבו ריא, יליד העיר וידען ענק בכל הנוגע לסכנין, לתרבות הערבית ולאיסלאם.
מפגש נדיר של שלוש הדתות
במרחק של כמה דקות הליכה משם, בתוך סבך עצים ושיחים, מסתתרת מערה קטנה שעליה שלט ובו כתוב בעברית: "מערת ר' יהושע דסכנין". אותו רבי יהושע דסכנין חי במאה הרביעית לספירה בעיר ובמהלך השנים שימשה המערה מקום לעלייה לרגל.
רבי יהושע מכונה "א-סדיק" (הצדיק) בפי הערבים והמערה שבה הוא כביכול קבור מקודשת גם להם. יתר על כן, לפי המסורת האסלאמית של בני המקום, שבועת אמת יכולה להינתן רק בסמוך למערה. עיריית סכנין פנתה מספר פעמים לממשלה על מנת שתשפץ מעט את המערה המוזנחת והבלתי מתוחזקת, אולם עד כה לא נמצא תקציב. ממש בנקודה זו ניתן לראות מפגש נדיר של שלוש הדתות, שכן מימין למערה שוכן בית נוצרי ומשמאל - בית קברות מוסלמי.
מקום נוסף שכדאי לבקר בו בעיר הוא הסטודיו של האמן ותושב העיר מחמוד בדארנה. כל מי שנכנס לסטודיו המרהיב יעיד על חגיגת הצבעים והיצירה שהיה עד לה. בדארנה, שלמד ציור במכון אבני והתגורר בהולנד במשך 24 שנים, עובד כיום מסכנין ובסטודיו שלו אפשר לראות עשרות מיצירותיו מהשנים האחרונות. שתי ציירות צעירות משתמשות בסטודיו של בדראנה כחלל עבודה, והוא עצמו מדריך אותן ומלמד אותן. לאחר שהמבקרים מסיימים להתפעל מעבודותיו, להחמיא לו ולצלם אותו - מתפנה דווקא בדארנה לצלם בטלפון הנייד שלו את המבקרים. אולי זו הכנה ליצירה חדשה, ואולי זו עדות להתרגשות שאוחזת בתושבי סכנין - יהיו מפורסמים אשר יהיו - לנוכח התיירות המפתיעה שפוקדת אותם בימים אלו.
אחת הכנסיות הכי יפות שנבנו בישראל
בקצה העיר עומד מבנה יוקרתי ועצום בגודלו, שאי אפשר להתעלם ממנו וחובה לבקר בו. זו כמובן הכנסייה הענקית והיפהפייה שבנייתה מושלמת בימים אלו מכספי תרומות מחו"ל, ובעיקר מאיש עסקים בשם תאופיק אל-ח'ורי שתרם חצי מיליון דולר. זו אחת הכנסיות הכי יפות שנבנו אי פעם בישראל: גובהה נישא ל-49 מטר, יש לה כיפת זהב עצומה, רצפותיה עשויות שיש יוקרתי ובקומתה התחתונה נמצאים שני אולמות שכל אחד מהם יכול להכיל מאות בני אדם.
האבסורד הוא שסכנין היא עיר ש-95 אחוז מתוך 36 אלף התושבים בה הם מוסלמים. כלומר, בעיר חיים כאלף נוצרים בלבד שניחנו ביוזמה ובתושייה והצליחו להקים לעצמם את אחד המבנים המרשימים ביותר בעיר, אם לא בגליל התחתון כולו.
חובבי אמנות והיסטוריה יוכלו ליהנות גם בתערוכה בגלריית זרקשי הממוקמת במרכז העיר. בתערוכה "סכנין בזיכרון" מוצגים מסמכים ותמונות מתקופות שונות של העיר, חלקם מלפני עשרות שנים. לצד כל תמונה או מסמך נכתב הסבר קצר שמספר את הסיפור שעומד מאחוריהם. מומלץ להגיע לביקור בגלריה רק לאחר סיבוב בעיר, שכן התמונות ההיסטוריות מראות כיצד מה שכרגע ראינו בחוץ - נראה לפני 50 או 60 שנה.
את הסיור בעיר אפשר לסיים בביקור קצר במעיין העתיק, שאליו מגיעים תושבי העיר למלא מים בבקבוקים לפני שבירת הצום מדי ערב ברמדאן. המעיין ממוקם לא רחוק מהכנסייה, בקצה של סכנין, ואינו מיועד לשחייה. המים בו מזוהמים והוא די מטונף. עם זאת, הנוף סביבו מרשים ואף כדאי להמשיך עם הרכב עוד מספר דקות במעלה השביל כדי לחזות בנוף הנהדר שנשקף ממול: נוף של עיר חיונית ושמחה עם היסטוריה מורכבת ומסקרנת. אם נקלעתם לעיר במהלך חודש הרמדאן (השנה הוא יסתיים ב-5 ביולי), נסו להישאר בה עד לשעות הערב ושוטטו ברחובות המתמלאים אט-אט בתושבים היוצאים להתפלל במסגדים, לבקר את קרוביהם או לקנות דברי מתיקה בחנויות הרבות בעיר.
מידע נוסף על סיורי רמדאן בסכנין ובשאר מקומות בארץ תמצאו באתר של דרכים שלובות.