עין תינה: כמו לטייל בתוך ציור מים

ואז, הפרות החליטו להיעצר באמצע הדרך שלנו. עשרות פרות ניצבות בתוך המים, במקום שבו המסלול אמור לעבור. הן עצרו והביטו בנו בעיני... ובכן, בעיני עגל.

כיצד גורמים לעדר פרות לזוז מהדרך? האם לבקש בעדינות, בקול רך ומפציר? לנזוף בהן בקול רם ובוטח? לפלוט "קישטה"? והאם "קישטה" בכלל מוכר על ידי הולכים על ארבע שאינם כלבים? דילמה.

הפתרון: פשוט עברנו דרכן, כאילו הן אינן קיימות. חלקן ברחו בבהלה, חלקן נחרו בבוז וחלקן פשוט עשו קקי. הנה לכם, עוד סיבה לצאת לטיול: לא רק בזכות הנוף, אלא בזכות החוויות.
אז נכון, במקרה הזה לא מדובר בחוויית חיים מכוננת, אבל בהחלט כזו שתגרום לכם לחזור ביום ראשון לעבודה עם חיוך קטן.

אל הטיול הזה כדאי למהר ולהגיע בשל שפיעת המים, שתלך ותפחת לקראת שיא הקיץ. הדרך שתיקח אתכם אל תחילת מסלול הטיול, בין גדות לגונן, מהפנטת ביופייה. הכביש הצר מתפתל לצד טורי אקליפטוס, שמדי פעם נאותים ליצור חלונות תצפית אל עבר מורדות הגולן. בימים אלו - שבהם הצהוב-קיץ רק מרמז על קיומו העתידי ומתמזג עם הירוק-דומיננטי החורפי שעדיין אינו מרפה - הכל נראה נהדר.


עוד טיולים רטובים בוואלה! תיירות:
דו-שיח בנחל שיח: לדבר אל המעיין
המג'רסה: הילדים שלכם יזכרו את הטיול הזה לעד
להירטב מבלי לשלם: 7 מסלולי מים אביביים למשפחה


לאחר שמחנים את הרכב בחניון רחב הידיים, צועדים מזרחה ומיד דרומה בדרך רחבה בסימון שבילים ירוק. כבר בתחילת הדרך חוצים אלמנט שנראה כמו משהו בין שלולית גדולה או אגמון של גמדים. הנה, כבר משהו שיפתח לכם את התיאבון להליכה במים.

מכאן הדרך נמשכת בשביל הרחב דרומה עוד ועוד, כאשר משמאלכם מופיעים מורדותיו התלולים של הגולן. ובדיוק ברגע שעולה המחשבה שאולי טעיתם בדרך וכל העושר המימי הצפוי מצוי במקום אחר - מגיעים אל אגם קטן. כאשר הגענו, לקראת מוצאי שבת, היה המקום עטור שאריות פסולת רבות. דקה מאוחר יותר הגיע ג'יפ גדול ובו שלושה חבר'ה שהחלו לעסוק בפינוי המזכרות שהותיר אחריו הישראלי היפה.

אל המים כאן מותר ורצוי להיכנס, לטבול, להשפריץ ופשוט להתמסר אליהם, כמו גם לגדות הנחל, העשירות בצמחיית גדות. מכאן צועדים מזרחה עם השביל הירוק, ועדיף - בתוך המים, שגובהם לא יעבור את קו המותניים שלכם.

ואז הם הופיעו, והותירו אותנו פעורי פה - מקבץ ירוק וצפוף של פרחי ענק, שגובהם מגיע למטר וחצי ויותר, והם מתהדרים בעלי כותרת בצבע הצהוב הכי מלכותי שפגשתם מזה זמן רב.
אלו הם פרחי אירוס ענף, שסיפורם הכמעט טרגי הוא סיפורם של מינים נכחדים רבים. כחובב ביצות ידוע, שגשג בעבר האירוס הענף ברחבי הארץ, אך הידלדלות בתי הגידול הלחים הפכה אותו לנדיר, וכיום הוא מצוי בסכנת הכחדה ואף מוגן על-פי חוק. הפריחה האצילית שלו נמשכת עד אמצע מאי. אז בואו בהקדם - היא בהחלט שווה את זה. הגעתם והוא כבר לא פורח? הנה, כבר סיבה טובה להגיע שוב בשנה הבאה.

כדאי לדעת כי באזור זה, שביל ההליכה במים מתוכנן באופן שהוא מונע רמיסה של ערכי טבע כשורשי האירוסים ופגיעה בפרוקי הרגליים שחיים במים. חלקו אף כולל מעקה תחום - במיוחד לצורך זה.

ואם כבר מדברים על הנושא, מעניין לגלות ששמורת עין תינה הקטנה כוללת בסך הכל כ-230 דונמים, אך אלו מרוכזים היטב. מדובר בבית גידול לח, שרק מעטים כמותו נותרו בישראל. עד לפני כמאה שנים, שגשגו בישראל שטחים רבים מעין אלו, שהתאפיינו בביצות, אגמים וחיים שוקקים.

את השמורה פוקדים בעלי חיים רבים, בהם צבאים, זאבים, תנים, שועלים, חזירי בר, דרבנים ועוד, כמו גם מיני עופות רבים. וכיאה לבית גודל לח, מצוי פה מגוון עשיר של צמחים: מקנה מצוי, דרך גומא ירקון ועד האירוס הענף.

בעודכם צועדים לצד המים, אם תורידו את מבטכם, יש סיכוי למצוא במים או לצם סרטנים מפוחדים, שרק ממתינים שתמשיכו בדרככם, כדי לעשות את מה שהם נוהגים לעשות. כלום.

ממשיכים בדרך, ובכל פעם שתביטו לאחור, מערבה, תופתעו לגלות עד כמה נראית השמורה הזו כמו גלויה מימים עברו, הכל כה פסטורלי, הרמוני. כמו לטייל בציור מים (תרתי משמע).
ההליכה נערכת על אבני בזלת שפיציות ומעט זדוניות, ומומלץ להצטייד בסנדלים טובים, כדי לא לסדוק את עצמות כף הרגל. השביל נעשה צר ומוליך אתכם בעלייה תלולה בתוך מנהרות קנים שיגרמו לכם לדמיין שאתם צועדים בלבו של יער גשם. גם שאון המים מהמפל הסמוך יתרום לאווירה.

כמו דקות של טיפוס, והגעתם למעלה, אל צמד צינורות שמהם פורצים המים המזינים את כל העושר הבוטני והזואולוגי הזה. המעיין פולט יותר מ-600 קוב מים לשעה - מדובר בכמות מכובדת לעילא, אבל רובה הגדול נשאב לטובת השקיית השדות החקלאיים של עמק החולה. מה שישנו מולכם הוא בסך הכל כעשרה אחוז (!) מהשפיעה המקורית.

כל זה כמובן גורם לחשוב על כל נושא זכות המים לטבע - האם זה מספיק? האם זה די והותר? איך הכל פה נראה לפני כמאה שנים? כך או אחרת, גם המעט הזה מספק את צרכי החיים בשמורה, שהופכים להיות שוקקים בעיקר בשעות שכבר לא תהיו כאן - הערב והלילה.

כיאה לשמו של המעיין (תינה בערבית), גדלים כאן עצי תאנה לרוב. על אחד מהם - חסון, גבוה ורב ענפים ופיצולים - התנודדו נער ונערה וערכו ניסיונות בסלפי, תוך שמירה נואשת על שיווי משקל. עץ טיפוס, מים זכים שאפשר לעמוד תחתם ומפל אחד ציורי שמהווה את ליבה הפועם של השמורה. לא תרצו לעזוב.

בסוף עזבתם את עין תינה. ברור. הרי כמו שטוענת הקלישאה החבוטה - גם דברים טובים לא יכולים להימשך לנצח. אבל אם עדיין חסר לכם עוד קצת מים, חזרו אל הרכב באותה הדרך וסעו כמה מאות מטרים בלבד על כביש 918. מחנים, עוברים בזהירות את הכביש, חולפים בשער בקר צר ומטפסים במעלה הגבעה - ובתוך מים זורמים ורדודים - לצד צינור מים גדול. הדרך הקצה כאן תוביל אתכם אל עין דבשה, מעיין חביב נוסף שיכול לשמש כקינוח עצל לטיול בעין תינה.

ואולי גם אתם תיתקלו בפרות העיקשות שיבהו בכם. אם זה אכן קרה, אל תשכחו את הטריק: עברו ביניהן כאילו כלום, ואל תשכחו לתעד את הרגע ההזוי הזה.

אורך המסלול בעין תינה: כ-2.3 ק"מ (הלוך ושוב). אורך המסלול בעין דבשה: כ-700 מטרים (הלוך ושוב). הגעה: נוסעים צפונה בכביש 918, לכיוון צומת גונן. כ-6 ק"מ צפונית לגשר הפקק מחנים בהתאם לשלט "עין תינה". כדי להגיע לעין בדשה, ממשיכים כחצי ק"מ על כביש 918 לכיוון צפון, ומחנים במפרץ חנייה קטן. יש להצטייד בבגד ים ובסנדלים להליכה במים.

לא לוותר: לאחר שמגיעים אל ראש המפל בעין תינה, התקרבו בזהירות אל קצהו, ותפסו לכם זולה פרטית מול הנוף, לצד פכפוך המים. הגעתם בזוג? צפו לרגע רומנטי במיוחד.

לעשות רושם על החבר'ה: אירוס הענף, הצמח הנדיר שמשגשג באזור, טומן בחובו חומרים רעילים במיוחד. עם זאת, בעבר שימשו חלקים ממנו ברפואה עממית, ומזרעיו הפיקו משקה שהזכיר בטעמו קפה. צמח זה אף היווה המקור לסמל האירופאי הקרוי "פלר דה ליס" - פרח סימטרי ולו שלושה עלי כותרת. סמל זה אומץ על ידי מספר בתי אצולה.