לפני שעם ישראל מגיע: טיול באחד הקטעים היפים של הכנרת

לפעמים, הבנאדם מוצא שביל טיול מהסוג שגורם לו להודות (וגם ולהתחייב) בפני עצמו: "לכאן אני אחזור". ואכן, עוד בטרם חלפו 20 צעדים מתחילת המסלול, כבר ידעתי שפגשתי את השביל שלי.

ולא בגלל שיש פה משהו מיוחד מהסוג שלא מוצאים בשום מקום אחר, אלא בגלל האנרגיה הטובה שאופפת את הכל, הזולות הנסתרות, וגם חדוות הגילוי - אותה חדווה שלופתת אותך ולא מרפה.

אז לכאן אני אחזור. לבד, עם אהבה חדשה, עם אהבה ישנה, עם הילדים. אחזור כמו שחוזרים לבית ילדותך. ומעבר לכל אלו, כאן תמצאו את שביל ה"מישהו לברוח איתו" - גם אם המישהו הזה הוא אתם-עצמכם.

עכשיו די כבר עם הרומנטיקה בגרוש. בואו נצא כבר לדרך, לפני שהקיץ מגיע - ואיתו כל עם ישראל (ומצד שני, יש לי תחושה מאוד חזקה שגם בקיץ המסלול הזה יהיה כמעט ריק).

לא צריך להיות ממש קשיש כדי לזכור שעד לפני שנים לא רבות, הכנרת היתה מוקפת גדרות, מחסומים, חניונים מאולתרים שגבו ממון רב ושאר כיבושי קרקע. הכנרת היא של כולנו, כמובן, אבל רגע לפני ששכחנו את זה, נולד "שביל סובב כנרת".

הרעיון מאחורי הפרויקט המורכב הזה - בניצוחם של איגוד ערים כינרת, רשות הכינרת והחברה להגנת הטבע - היה חכם ופשוט: יצירת מעבר חופשי אל חופי הכינרת על ידי שביל הליכה שיקיף את האגם הלאומי. וזה עבד. בעזרת קבוצות נוער ובתי ספר מכל הארץ, הוכשרו - נכון להיום - כ-53 ק"מ מתוך 58 ק"מ. כלומר, אוטוטו תוכלו להקיף את הכנרת כולה בלי מחסום, בלי גדר ובלי חלקים בלתי עבירים.

וזה יפה. כמה שיפה לטייל ליד המים, במיוחד במקטע הספציפי הזה, בין קיבוץ האון ןקיבוץ מעגן - מקום שנראה כמו ג'ונגל. ג'ונגל ישראלי, אבל בכל זאת - ג'ונגל. כזה שאפשר להתחבא בו במקומות שרגל אדם לא דרכה בהם (לפחות לא ביומיים האחרונים).

וצל. יש כאן המון צל, כך שגם בימים חמים, עם שמש קופחת, תוכלו למצוא מפלט מוצל ונעים. מעבר לפריצת שבילים, בחלקים גדולים מהפרויקט, וגם במסלול הזה, תגלו תיבות קינון שנתלו על עצים וגם ספסלים שנבנו בכל מיני צורות. גלו למשל את ספסל התנין האדום. הוא קצת מרוט, אבל בכל זאת - שובה לב.

לאחר שמחנים את הרכב, צועדים מטרים ספורים מערבה, בכביש הגישה לקיבוץ האון, ומיד מחפשים עיקול דרומה, על סימון שבילים שחור. מרבדים ירוקים ושדרות עצי דקל יכניסו אתכם מיד לאווירה, וההליכה נערכת על שביל שנראה שהוכשר באהבה רבה, עם גזרי אקליפטוסים ואבני סימון בולטות. לפתע מופיע מקבץ קצת הזוי חרוטי בטון משוננים, שניצבים על הקרקע בלי סיבה הגיונית. גובהם כמעט מטר והם אפופי מסתורין. מי שם אותם כאן? למה הם שימשו? בסוף תגלו. אני מבטיח.

דקות ספורות לאחר תחילת ההליכה, תגלו שלט גדול האוסר על הרחצה. מאחוריו נמתח שביל שמגיע עד לשפת המים. זה יהיה הכי קרוב שתגיעו לכנרת במסלול הזה, לכן זהו גם המקום המושלם לפק"ל קפה. יש פה מפרצון קטן ומבודד, צמחי גדות סבוכים ועופות מים שמבצעים פירואטים מרהיבים וצווחניים מעל המים.

כעת חוזרים לשביל, שמשנה את צבעו לסימון "סובב כנרת": סגול, לבן, כחול. מכאן אתם לא צריכים כלום, רק להתמסר לעוד ועוד מנהרות קנים יפהפיות וסאונד מהפנט של ציוצים. כאילו כל ציפורי העולם התאחדו לעשות לכם נעים באוזן.
ואז מגיעה הזולה שלה ציפיתם, בכלל ולא ידעתם שאתם מצפים לה.

הכירו את "זו-לה-רוח": מבנה בטון נושן, פתוח לכולם, שקירותיו החיצוניים צבועים בציורים מלאי דמיון. בפנים תגלו מחצלת שראתה ימים יפים יותר, שולחן גדול ומדף קש שעליהם ספרים נושנים. שלט צבעוני שתלוי בחוץ מבהיר שיש הרבה אנשים טובים שעושים למען הקהילה. וכך כתוב: "זו-לה-רוח - פינה רוחנית בשביל סובב כנרת. חלק ממארג ארצי של פינות להתבודדות ולעשייה רוחנית בטבע". עוד מציע הטקסט להיכנס פנימה, ליהנות, ליצור, לקרוא ואף להשאיר חומר קריאה משלכם לטובת המטיילים הבאים.

אפילו הילדים שלי, שמורגלים במינים שונים ומשונים של זולות, מצאו את עצמם מתמסרים למקום שעה ארוכה. את הקטן תפסתי קורא את הפרק "כדוריות אדומות" באנציקלופדיה נושנה, שמתהדרת בשפע של צילומי שחור-לבן של מדענים עם מבחנות. ככה מגניב היה פה.

הדרך ממשיכה דרומה, חולפת במערות קנים יפות מקודמיהן ומאפשרת הצצות לקו החוף, ששומר במהלך רוב הטיול על דיסטנס קבוע של 40-20 מטרים. רחש קבוע של ציוויליזציה יביא אתכם כמעט את קו הסיום - בעת שפוגשים תחנת שאיבה סמוך לקיבוץ מעגן. בשלב זה, שביל סובב כנרת יפלוט אתכם מהג'ונגל אל אזור מטעים, ומכאן חוזרים לנקודת ההתחלה בין שדות פתוחים ומטעי בננות שצופים אל הרי הגולן. תזמנו את הסיום לשעת בין ערביים - וקיבלתם יופי של גראנד פינאלה.

איך להגיע:
מכביש 92 שבמזרח הכנרת נוסעים לכיוון קיבוץ האון ומחנים בתחנת הדלק המצויה בכניסה לקיבוץ. זוהי נקודת ההתחלה והסיום של המסלול הקל, שאורכו כ-5 קילומטרים.

לא לוותר:
כל כך הרבה מים נצנצו מולכם בשעתיים האחרונות - אז לא תטבלו כמו שצריך? לקינוח, סעו לאחד החופים המוכרזים סביב האגם, ותתענגו על הכנרת כמו שצריך.

לעשות רושם על החבר'ה:
נו, אז מה הם אותם חרוטים מסתוריים שפגשתם בתחילת הטיול? מדובר ב"שיני דרקון" - יציקות מבטון שנבנו והוצבו כאן (ובמקומות אחרים) על ידי הבריטים בעת מלחמת העולם השנייה. זאת כחלק מקו הגנה נגד כיבוש פוטנציאלי של כוחות שריון נאצים מאזור הגולן. כמובן, בסופו של דבר הנאצים כלל לא הגיעו לאזור.