תרגיעו ועכשיו: ליהנות באמת מהשקט של המדבר

שעת לילה מאוחרת, ובנחרצות ספונטנית אני אוחזת מזרן יוגה ומדרימה שלוש שעות וחצי מתל אביב, על מנת להיות חלק מההפקה הייחודית שנקראת "יוגה ערבה". הייתי נחושה להגיע לתרגול זריחה עם המאסטר הבריטי הנודע יו פולטון. חדורת מטרה, צלחתי את ירידות ים המלח למרות ניסיונם הכושל של נהגי משאיות קשוחים להורידני מהכביש באמצעות סינוור פנסים פראי.

ארבע לפנות בוקר, תשושה וגאה הגעתי למושב חצבה, שם חיכתה לי יחידת אירוח חמימה עם מיטה מזמינה בחאן "שבילים במדבר", הנחתי את ראשי לשעה קלה והתעוררתי אחרי 4 שעות. שיט!

כל יוגי חובבן יודע שלא נכנסים באמצע שיעור, או עוזבים בטרם סופו. אבל אני לא חובבנית - כמו מקצוענית נכנסתי לחאן על קצות האצבעות ופרסתי את המזרן בזהירות. מספר שאיפות ונשיפות ואט-אט התמסרתי לקולו הנעים של המאסטר. בסיום השיעור יצאתי החוצה, לקחתי רגע להסתכל סביב ופתאום קלטתי איפה אני נמצאת. "וואו! כמה יופי", חשבתי לעצמי כשמסביבי נוף מקראי עוצר נשימה.

המשכתי את המסע דרומה לעבר אתר סמוך לדרך הבשמים בשם "מואה נווה מדבר". זהו מתחם לינה אקולוגי עם בוסתן רחב ידיים שנחל עובר לאורכו. בחלק מהחדרים יש בריכה צמודה למי שצריך טבילה מרעננת, כי החורף כאן לא ממש קיים. ובלב. אבל מה שהכי מעניין פה אלו מגוון סדנאות של מורים שונים וטובים מכל העולם, לצד קבוצות של מתרגלים שמאפשרים לעצמם להתייחד עם הטבע, להרפות ממחשבות, מהסחות וחשקים, ורגע אחד להשקיט את ה"מיינד" וליהנות מהפשטות האינסופית של המדבר.

בעבור לא מעט אנשים יוגה היא נחלתם של תמהונים, רוחניקים, שיושבים בתנוחות לוטוס ומהמהמים כל היום, או חלק מהיום. אך לא כך הדבר. יוגה זה אתגר אינסופי, הן ברוחני והן בפיזי. תנוחות היוגה הן לא רק נחלתם של גמישים שיכולים להעביר רגל מסביב לצוואר, להתכופף ל-ר' ולעמוד על הראש. מטרת היוגה היא להחזיר אותנו אל גופנו, הכלי הראשוני שלנו, כך שנלמד לפרוט עליו את מירב התהודה וההרמוניה. הצורה הסופית של התנוחה אינה חשובה. כדברי המאסטרו בקס איינגר, שנחשב לאחד המורים הגדולים בעולם, "העבודה עצמה היא הזכות, לעולם לא הפירות הנובעים ממנה".

ובנתיב הסבלנות והתמדה נחושה, חלפו להם כהרף עין מספר שנים של תרגול, כאשר לא פעם רציתי לחדול בייאוש גדול. הגעתי לחוות האנטילופות, אתר אחד מתוך עשרות אתרים שונים וקסומים בערבה שנרתמו לטובת ההפקה הייחודית הזו שמתקיימת כל שנה מזה שש שנים.

אני עומדת בין עשרות אנשים, רגועים, נינוחים ומחייכים ומחכה לברכת השמש הראשונה. לוקחת שאיפה, מזדקפת ומשרישה את עצמי לאדמה. נשיפה החוצה וצבי ענק ושפן סלעים חולפים אל מול עיני מרחוק. שאיפה, אני מתבוננת במדבר הצהוב, האינסופי. נשיפה, השמש מאירה ומחממת ברכות את עורי בעוד ששאר הארץ סופת אבק, גשם וסכינים. יש כאן איכות מופלאה של שקט. סביר להניח שהמסע רק התחיל. יש לי עוד יום וחצי להיות עם עצמי, עם הטבע ועם אחת החוויות שרק הערבה יודעת לספק - שקט אמיתי - פנימי וחיצוני.

פסטיבל יוגה ערבה מתקיים בין ה-5 ל-7 בנובמבר 2015. לפרטים היכנסו לאתר הפסטיבל.