בין לבין. בין הקיץ לחורף, בין הצפון הרחוק למרכז ההומה, בין הגליל והכרמל להרי גלבוע. שם שוכן לו עמק יזרעאל. לפעמים נקודת עצירה על הדרך, לפעמים עוד נקודה בדרך.
ודווקא בימים אלו, שהפריחה המתובלת במזג אוויר קריר ונעים מתדפקת על דלתותיו של אזור הצפון, כדאי להקדיש יום או שניים לאחד האזורים המעניינים בארץ הזו, שבו גם לא מעט אנשים מיוחדים שהחליטו לעשות את מה שאוהבים ואם אפשר גם להתפרנס מזה - מה טוב.
עוד טיולים בארץ בוואלה! תיירות:
מתחילה לי פריחה: מדריך לפרחי סתיו בארץ
טיול למשפחה העצלה: המסלול הכי קל בשביל ישראל
חופשה משכרת: כשמלון ויין נפגשים
אני נוסע עם חברה במורד כביש 70, ואדי מילח, ומגיע ליקב מורד. הכניסה לאזור התעשייה של יקנעם, כשהעמק במרחק נגיעה, לא מבשרת כי בין בתי הבטון וההאנגרים הגדולים יכול להסתתר יקב. אבל ב-1999 הקים יעקב מורד מעין יקב, אם בכלל אפשר לכנות זאת כך, כיוון שהוא ואשתו, אתי, מכינים בכלל שיכר (יין שתסס לא מענבים), שהוא משקה אלכוהולי לא פחות מיין.
אתי ויעקב הכירו לפני עשרות שנים בחיפה ועברו ליקנעם עלית. באחד הימים לקחה את יעקב לאביה ביבנאל, וזה הכיר לו את המחסן הקטן שלו, שבו ייצר שיכר מדלעת. יעקב התאהב והחל לייצר שיכר משלו. "הדבר הכיף ביותר שקורה לאדם, זה שהוא הופף תחביב למקצוע", אומרת אתי, כשאנחנו יושבים ביקב שלה וטועמים שיכר תפוזים, נענע, פטרוזיליה, תפוח אדמה, הדסים, דבש וכמובן פסיפלורה, שהוא השיכר הפופולרי והנמכר ביותר.
ב-2009 עבר הזוג לרמת ישי שבעמק וגם חבר לעמיר בודנר, מנכ"ל יקב מורד, ואחיו וביחד החלו לייצא את השיכר גם לחו"ל, בעיקר לארה"ב, אנגליה וקנדה. "זהו שת"פ עירקי-פולני", מספר בודנר בחיוך, שטוען שהדבר הכי קשה בשיווק השיכר הוא לשכנע את האנשים לטעום שיכר. "הם חושבים שאם זה לא ענבים - זה לא יין. זה מחסום פסיכולוגי", הוא אומר. בסיור ביקב תטעמו 4-3 סוגי שיכר ואפילו שיכר שוקולד לקינוח. סך הכל 24 סוגי שיכר ביקב מורד, שמבטיחים שהשיכר כשמו כן הוא, אכן משכר.
יקב מורד. הייטק פארק, יקנעם. סיור ללא תשלום, קבוצות בתיאום מראש, בודדים מוזמנים להיכנס. 04-9597125.
לדעת איך לקנות ומה לקנות
פאתי העמק נמצאים ממש עם היציאה מיקנעם, כשצומת התשבי (הקרוי על-שם אליהו התשבי, ששחט לא רחוק מפה, בנחל הקישון, את נביאי הבעל) מהווה את נקודת ההתחלה. מכאן נפרסים שדותיו הידועים, שעל-אודותם נכתבו פזמונים רבי תפארת והילה.
אבל אני נמצא פה בשביל הילה אחרת, הילה ברקוביץ', נטורופתית ותזונאית הוליסטית מקריית חרושת, אחת השכונות של קריית טבעון, מארחת בסטודיו שלה קבוצות קטנות ומשפחות ומרביצה בהן חינוך לתזונה נכונה. "אני מנסה לשבור מיתוסים בכל הנוגע לתזונה ואכילה", היא אומרת ומשתמשת בצמחי תבלין שהיא קוטפת בגינתה הפונה אל הכרמל, כשהיא מבשלת.
בניגוד לדעה שאולי רווחת, תזונאית כמו ברקוביץ' אינה צמחונית או טבעונית, אלא מקרוביוטית, כלומר אוכלת הכל אבל משתדלת שהתזונה שלה תהיה מגוונת ומאוזנת. מעבר לבישוליה הטעימים, שכוללים סלטים מקטניות שונות, ממרחים שהיא עושה בעצמה ועוד היא גם מלמדת איך לקנות נכון בסופר ואיך לצרוך פחות. "זה נכון לקנות אורגני, אך אפשר להילחם במחיר היקר אם יודעים איך לקנות ומה לקנות", היא מוסיפה.
פשוט לבשל בריא, קריית חרושת. מחיר סדנא: 250 שקלים, 054-2308510.
מפרובנס לנהלל
שבע וטוב לבב, וגם מושפע ממאכליה ואורח חייה של ברקוביץ', אני יוצא ומחליט שמעתה אני מתחיל לאכול יותר נכון בחיים שלי - החלטה שכמובן נשכחה כשעברתי בכפר יהושע שממול, ועל הדרך ראיתי דוכן נייד העונה לשם "תחנת קפה". מדובר במיזם מדליק של בני הלוי ואשתו, בני מושב העובדים הזה ודור שלישי בו, שביחד עם זוג נוסף העמידו מעין קרוון נייד של קפה ומאפים עם כמה שולחנות עץ חביבים אל מול נוף העמק. תחנת הקפה כבר עשתה לה שם בקרב רוכבי אופניים, שעוצרים לתדלק אחרי טיול בוקר, או סתם תושבים מהאזור. יופי מקום לעצירה אם אתם בדרך אל משהו או מישהו.
תחנת קפה, כפר יהושע. פתוח בבוקר עד 14:00. וגם אחרי הצהריים ובערבים.
חזרה על הכביש הראשי ולתוך העמק. לא בדיוק ראשי ובכל זאת - כביש 722 - רק 6 ק"מ ועדיין מהווה מעין וריד שמקצר את הדרך לצפון וממנו. ממערב, על גבעות שיח' אברק, שומר עלי ה-שומר של העמק - אלכסנדר זייד - שיושב על סוסתו הנאמנה. הוא מזכיר לי, שלמרות שנרצח ב-1938 יש לו עדיין שושלת שחיה, ממש כמוהו, בעמק. טלי זייד, נכדתו שמדריכה סיורים בעקבות סבה, היא כבר דמות די מוכרת לישראלים שמבקרים פה. אבל אני שם פעמיי דווקא לנכדה השנייה, זו שאולי אתם פחות מכירים, אבל אפופת הילה לא פחות - הילה בצר.
בצר (לבית זייד) מתגוררת במושב העובדים הראשון בעולם - נהלל (1921) - וגם נשואה לנכד של אחד מראשוני המושב, ישראל בצר. במבנה רפת ישן שהיה בבעלותו, בנתה בצר מעין גלריה של ריהוט עתיק מאירופה. אהבתה לריהוט הקלאסי של המאה ה-19 ניצתה בה, כשהיא ובעלה חזרו מפרובנס והתרשמו מעסקים קטנים שמכרו ריהוט כזה.
כששבה ארצה, החליטה להקים עסק דומה. תחילה עבדה עם חברה בחנות בטבעון ולאחר מכן העבירה את העסק לנהלל, לשם היא מביאה רהיטים שהיא קונה במכירות פומביות בהולנד, כמו ארונות, שולחנות, כלי קרמיקה, נברשות ועוד. "הריהוט והכלים אופיינים לעיר דלפט בהולנד", היא אומרת ואני ישר נזכר בצייר ורמיר, בן העיר שנולד ומת בה. כדאי לעצור, להיכנס, להסתובב (בזהירות) ולהרגיש קצת אירופה ביזרעאל.
נוסטלגיה בכפר, נהלל. ללא תשלום (חוץ מהמכירות, כמובן). שתייה קרה, חמה ומזגן על חשבון הבית. וגם לול ארנבות חביב לקטנים. שישי-שבת, 050-7529668.
היין הבא של ישראל
אני נשאר בנוסטלגיה הכפרית, ומושב מרחביה שממש בלב העמק ונושק לבירתו, עפולה, הוא היעד הבא שלי. אם התחלתי את היום בשיכר על סוגיו השונים, זה הזמן לטעום קצת יין אמיתי!
יקב סריג, שהוקם פה על משק בשנות ה-20, הוא לא יקב רגיל שמקבל אליו אנשים לטעימות וסיורי יין. אז מה יש בו? את הדבר הכי חשוב ביין - ענבים. או יותר נכון כ-30 זנים שגדלים על שטח של 100 דונם בעמק. כן, גם בעמק שידוע כמצע נהדר לגידולי חיטה ופלחה - מגדלים ענבים (שזקוקים בדרך כלל לקור ואדמה מיוחדת).
ד"ר פיני סריג (ולאו דווקא שריג של גפן) הוא מדריך וחוקר גפן מזה 30 שנה ועשה פה את הדוקטורט שלו על ענבים. ביחד עם אשתו, ענת, ובנו, אמיר, שלמד ייננות באוסטרליה, הם מטפחים זני ענבים לתפארת בתוך "פגיה" - בית רשת ענק - שנמצא לא רחוק מכרמו התנ"כי של נבות היזרעאלי. פיני חוקר ובודק את הענבים שמגיעים מחו"ל: איזה ראוי למאכל, איזה ליין ואיזה נושא עמו וירוסים. למשל, הזן איזבלה מתאים לפרגולות כיוון שהוא מטפס וגדל מהר. המרסלן, השירז האוסטרלי והגרנש השחור הם ענבי יין שמאקלמת המשפחה כאן ואף מייצרת מהם יין לשימוש פרטי.
יקב סריג הוקם בשנת 2005 כיקב בוטיק משפחתי ומייצר כיום כ-5,000 בשנה. אז מה בכל זאת תוכלו למצוא פה? אם החלטתם לייצר יין משלכם - תקבלו פה ייעוץ והדרכה, כורמים יוכלו להרגיש שמדברים איתם באותה שפה ועל הדרך גם לרכוש איזה יין, עראק וגראפה שמכין אחד שיודע. ועוד טיפ: "היין הבא של ישראל יהיה מענבי מרסלן, שיחליף את המרלו והקברנה המסורתיים", אומר אמיר. אל תשכחו איפה שמעתם את זה לראשונה.
יקב סריג, מושב מרחביה. 050-5415554, 052-2377562.
אגוזים, ריבת משמש ולמעלה שוקולד
יין ואוכל הולכים ביחד, כידוע. אז קיבתי המבוסמת הובילה אותי לגבולו הצפון-מזרחי של העמק, אל כפר תבור, כי כששמעתי שיש שף הונגרי שמפליא בבישוליו הפרטיים בביתו, לא היה אכפת לי לסעוד גם אם בתכל'ס אני כבר בגליל התחתון.
יורם ברזל היה שף וטבח במשף 38 שנים. לפני שנתיים סיים להיות שכיר במטבחים גדולים והחל לבשל בחלקת אלוהים ההונגרית הקטנה שלו. במקור הוא מקיבוץ כפר החורש, קיבוץ הונגרי בשולי העמק, ומעבר לגולש המפורסם הוא אוהב (וגם יודע) לבשל אוכל צמחוני ואפילו ללא גלוטן. אשתו של יורם נפטרה מסרטן לפני שנים ספורות וכעת נשאר לו זמן לנכדים, לבישולים, אירועים וסדנאות לקבוצות בביתו (עם חצר גדולה) או במקומות אחרים.
אז מה בתפריט? בלינצ'ס מקמח קוסמין ממולא בדלעת (טעים לאללה), מרק גולש (כמובן), סלט עדשים שחורות (בריאות!), כדורי בשר ברוטב בירה (למי שלא הספיק היין) ושאר מטעמים. ולסיום קינוח: ז'רבו - עוגת הדגל ההונגרית, על-שם בית קפה בהונגריה.
"מה יש בה?" אני שואל.
"רק דברים טובים", עונה יורם ומפרט, "אגוזים, ריבת משמש ביתית ולמעלה שוקולד. מה יכול להיות רע?"
אוכל שאנשים אוהבים, כפר תבור. ארוחה קומפלט - 160 שקלים לאדם, 04-6760084, 050-8579648.
לכו על זה!
לא הספקתי להכניס קיסם לפה בסוף הארוחה, ועל הדלת התדפק עוד תושב מכפר תבור - אלון גלעין, מורה דרך ואדם חביב ביותר, שפיתח אפליקציה מדליקה - walkinnisrael - שנועדה בעיקר לתיירים, אבל גם לישראלים שאוהבים לטייל בארץ ברגל ובאופניים.
הרעיון הוא בעצם גיור של צורת טיולים מוכרת ופופולרית בחו"ל, שבה אנשים עושים קטעי מסלולים בין אתר לינה אחד לשני. אז למה אתם צריכים את האפליקציה, אתם שואלים? כי יש בה את כל מפת צפון הארץ שבה הוכנסו כל המסלולים, אטרקציות, מקומות עם הסברים ואתרי לינה שתעברו בהם בניווט עצמי שלכם בטיול.
האפליקציה מושכרת למטיילים ומוצגת על-גבי אייפד, שניתן לכם לפי מסלול הטיול (מהגולן ועד עמק יזרעאל והגלבוע), החל משלושה ימים ועד שבוע או יותר. כמה זה עולה? תלוי במסלול הטיול, כמובן, אבל המחיר ליום (כ-200 דולרים) כולל הכל: לינה, ארוחות, הקפצה של תיקים או מזוודות אם צריך ושאר שירותים. כרגע האפליקציה רק באנגלית, ואם בא לכם לנסות אותה במחיר עלות ועל הדרך לעשות איזה מסלול ולחוות דעה - אלון ישמח אם תיצרו איתו קשר.
walkinnisrael, כפר תבור. 04-6772225 או בדף הפייסבוק.
אז אחרי שהלכתי קצת, הורדתי את האוכל ואת האלכוהול, ספגתי את החוויות, הסיפורים והאנשים נותרו לי שתי בחירות: לישון אצל קרובים בצפון או לחזור הביתה למרכז. החלטתי להישאר בין לבין. בין ההר למישור, בין החווייה לשגרה, בין הרצון לעוד להיה לי די. בעמק.