הריביירה הצרפתית: חופשת קיץ בגרסה המשפחתית

אתה ניצב, רגלייך מעט רועדות, בראש מפל שוצף. אתה מביט מטה, אל בריכת המים העמוקה, מוקפת הסלעים, ויודע שאין מצב שאתה מפיל את עצמך מגובה של 6 מטרים. אין מצב. ואז אתה עושה את זה: מרפה שרירים, מרפה מחשבה, מרפה את החיים וטס למטה עם זרם המים העז.

האושר מציף אותך. ואולי זה האדרנלין. אבל זה לא משנה, כי עכשיו אתה רוצה לעשות את זה שוב ושוב. וזה בכלל לא משנה לך שחוויית הטבע האקסטרימית הזו כלל לא נערכת בטבע. למעשה, כל זה קורה בלב תפאורת ענק מוקפדת, נאמנה למקור, בתוך האנגר עצום ממדים. זהו סימולטור מתקדם שמדמה חוויות טבע. ואם זה נשמע לכם מוזר - קבלו את הנתון הבא: פארק ההרפתקאות "וזוביה" (Vesubia Mountain Park) הוקם במימון ממשלתי, במטרה לקרב את הילדים ובני הנוער לטבע, ולהכין אותם לקראת חוויות כגון טיפוס הרים, זחילה במערות ובעיקר - קניונינג.

ממשלה שמשקיעה במימון פארק אקסטרים שאמור לעודד יציאה לטבע. תקראו את המשפט הזה שוב.

תיירני דרום-מזרח צרפת מסתייגים כיום מהשם "הריביירה הצרפתית". לטעמם, יש יותר מדי "ריביירות" בעולם. הם רוצים לבדל את עצמם, ומשקיעים אנרגיה רבה במיתוג של הכינוי החדש "קוט ד'אזור" (Côte d'Azur, שמשמעו "חוף התכלת"). הם גם מעוניינים להראות לעולם שלמרות אבק הכוכבים של קאן, יאכטות הענק העוגנות באנטיב והילת העושר האופפת את ניס - ניתן לטייל כאן במחירים שפויים בהחלט. ואכן, רצועת החוף הזו, המשובצת בערים קטנות, סמטאות ציוריות וחופי רחצה שוקקים, מתאימה במידה רבה גם למשפחות, בזכות שפע של אטרקציות ומסלולי טיול קלילים.

לפני שמגיעים, רקע קצר: חבל ארץ זה, המשתרע בין מונקו לבין איטליה, שימש כבר בסוף המאה ה-18 נופשים בריטיים שביקשו להימלט מהאפרוריות הקיצית שלהם לטובת חופי רחצה שטופי שמש. ככזה, הוא נחשב לאחד מאתרי התיירות המודרניים הראשונים בעולם. מאוחר יותר פקדו את הריביירה ציירים ואמנים רבים, שהעצימו את ההילה שנקשרה במקום, בהם מאטיס, רנואר, פיקאסו ואחרים.

פסטיבל הסרטים של קאן (Cannes), שמתקיים בעיר החוף הקטנה מאז 1946, העניק לה - ולריביירה כולה - טוויסט של אבק כוכבים. מדי אביב פוקדים את העיירה, שבה כ-74,000 תושבים בלבד, סלבס מכל סוג, זן ומין. יש מי שטוענים כי בימי הפסטיבל, מכפילה העיר את כמות תושביה, בזכות שובלי המעריצים שמגיעים במטרה להציץ לרגע קט במושאי הערצתם.
אבל הפסטיבל נמשך 10 ימים, ומסתבר שבשאר 355 ימי השנה, קאן לא נעלמת. להיפך, היא מהווה מוקד משיכה מצוין לתיירים.

יש בה רצועת חוף נעימה ולצדה טיילת המשובצת במסעדות, בתי קפה רבים, מרינה יפה וגם בתי קזינו מפוארים. אך טוב תעשו אם תעזבו לרגע את החוף לטובת שיטוט בעיר העתיקה, לה סוקה (Le Suquet). ובכלל, כדאי לדעת כי הדרך הטובה לחקור את קאן היא ברגל, מאחר שהכל קטן, נגיש ופשוט להתמצאות.

בעיר העתיקה, שבה מצויים מבנים מימי הביניים, תגלו בתי מגורים פרטיים כה צרים, עד שבחלקם, בכל קומה יש חדר אחד בלבד. המדרחוב המרכזי אינטימי להפליא, במיוחד בשעות הערב, ובו חנויות מזכרות מעוצבות לעילא והמון מסעדות קטנות ורומנטיות. אם תטפסו לראש הגבעה שבקצה המדרחוב, תזכו בתצפית נוף פנורמית על העיר כולה ועל חוף ימה. מומלץ להגיע לכאן בשעת דמדומים, כאשר הכל נראה דרמטי יותר, רומנטי יותר.

בשונה מערים עתיקות תיירותיות רבות באירופה, זו של קאן לא מתחנפת לתייר. היא אינה מצועצעת ואינה דביקה. והאותנטיות היחסית הזו בהחלט מהווה יתרון.

חובבי השופינג יבואו על סיפוקם ברחוב ד'אנטיב (Rue D'antibes) בחלק החדש של העיר, שבו חנויות מותגים רבות, לצד בתי קפה ומסעדות. אם אתם רוצים לבצע רכישות זולות (ומהנות) יותר, דלגו למדרחוב Rue Meynadier, שבו אמנם יש פרטי אופנה אבל גם מעדניות חמודות של גבינות, לחמים ושאר פינוקים לחך. בקצה המדרחוב, פועל מדי יום בשעות 13:00-8:00 שוק האוכל המקורה פורוויל (Forteville). אחרי שעה קלה של שיטוט בין דוכני ירקות, פירות ומעדני פרחי קישוא (מאכל מקומי נהדר), גילינו שמשהו חסר: צעקות הרוכלים. מסתבר ששוק יכול להיות חרישי. כך או אחרת, אם הגעתם ביום שני, במקום שוק האוכל תגלו שפועל כאן שוק פשפשים חביב.

ואם אתם כבר בעיר, כדאי לדעת כי אחת לשבוע מתקיים לצד רצועת החוף פסטיבל זיקוקין די-נור ססגוני ומרשים, הנמשך קרוב לחצי שעה וכולל מוזיקה קצבית.

אחת ההפתעות המהנות ביותר בקאן היא שיט אל האי סנט מרגריט (Ile Saint Marguerite), אחד משני איים המצויים בקרבת העיר, המאוכלסים על ידי מספר נזירים. מבט מחוף העיר לא חושף את ייחודו של האי, ורק כאשר יורדים מהסירה, מבינים איזו פנינה גיליתם.

יש פה חופים נהדרים, המשמשים בסופי שבוע את תושבי קאן לפיקניקים ממושכים ורחצה בים. חובבי הטבע ייהנו לצעוד בשבילי הטיול המסומנים היטב, וחולפים בתוך יערות אפלוליים. אל תוותרו על המסלול החולף בשביל הקרוי "סמטת הדרקון", שבו יער עבות, פינות פיקניק שלוות וגם גישה אל חופי הים. בקצה המסלול מצוי פארק צפרות שבלבו אגם מים והוא מוקף צמחיית נחלים ונקודות מסתור לתצפית. במילים אחרות: 20 דקות של שייט מקאן השוקקת, ואתם כבר מצויים בלבו של טבע פסטורלי.

ביקור באי הקטן, שאורכו קילומטרים ספורים והוא משמש שמורת טבע, לא יהיה שלם ללא ביקור במוזיאון הימי השוכן במצודה היסטורית. כאן תגלו אוצרות ארכיאולוגיים שנמשו מהים, וגם בית כלא נושן, שבו נכלא בסוף המאה ה-17 מי שכונה "האיש במסכת הברזל", אסיר מסתורי שאף מככב בספרו הידוע של אלכסנדר דיומא. האיש, שפניו כוסו במסכה אטומה, שימש השראה לסרטים רבים.

כחצי שעת נסיעה מפרידה בין קאן לשכנתה אנטיב (Antibes), שכמעט זהה לה מבחינת גודל אוכלוסייתה. אגב, אחת הערים התאומות שלה היא לא אחרת מאשר אילת, וקשרים הדוקים אלו מתבטאים, בין השאר, בפסטיבל ג'אז בינלאומי הנערך בשתי הערים. כאן הוא ייערך ב-23-15 ביולי 2017.

חובבי אמנות ישמחו לגלות כי בקיץ של 1946, התגורר בעיר האמן הנודע פבלו פיקאסו, וצייר את נופיה כאחוז תזזית. הוא עשה זאת בעיקר בלילות, ובציורים רבים שהוציא תחת ידיו הוא עשה שימוש באותם צבעים ששימשו את בוני הסירות המקומיים. כיום, היצירות שיצר כאן מוצגות במוזיאון המקומי, מוזיאון פיקאסו (Musée Picasso) שבעיר העתיקה. אם הגעתם בהרכב משפחתי, לא בטוח שהמוזיאון יתאים לכל ילד, אבל הוא בהחלט מעורר השראה.

בדומה לקאן, גם אנטיב מתאימה לשיטוט רגלי ולא ממונע. העיר העתיקה שלה אינה גדולה, ומשופעת בחנויות יפות בעלות חלונות ראווה ממגנטים. כמו כן, פועלים בסמטאותיה אומנים רבים, המדגימים לעוברים ושבים את רזי מלאכתם, בהם קדרים, מאיירים, צורפים ונפחים.

חוויה מיוחדת צפויה לכם במה שנראה ממבט ראשון כעוד חנות מזכרות שגרתית. נכנסים, מגלים גרם מדרגות סמוי ויורדים מטה, אל מרתף גדוש באווירה. כעת אתם מצויים בקרבו של בר האבסינת הכי מדליק שפגשתם מימיכם (אם בכלל פגשתם בר אבסינת). הוא עונה לשם המתבקש Absinthe Bar, וכל-כולו מוקדש למשקה האניס המחתרתי הזה, שהיה מחוץ לחוק בצרפת עד שנת 2002. אבסינת הוא למעשה תרופה נושנה שהפכה למשקה פופולרי בעיקר במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. כאן, בבר האפלולי, תלמדו כיצד לשתות אותו ובעיקר – כיצד למזוג אותו: באמצעות מיכל מים בעל ברזים זעירים, הנשפכים דרך מסננת מתכת שעליה קוביית סוכר, הישר אל כוס המשקה הגולמי, שמגיע בריכוזים של 76-45 אחוז אלכוהול.

הגעתם עם ילדים? קנו להם מיץ אשכוליות, אתם הרי לא רוצים שמחר בבוקר ינקשו על דלת ביתכם פקידי הרווחה. אבל בשום אופן אל תחמיצו ביקור במקום הזה, שנראה כלקוח מזמנים אחרים, בעיקר בזכות אוסף כובעים מכל סוג ומין (וכן, מותר ומומלץ לחבוש אותם). בילוי שיתאים יותר לילדים יהיה באחד מפארקי המים הסמוכים לאנטיב, כגון Marineland.

מסתבר שיש מי שעדיין קורא לניס (Nice) בשם הארכאי ושובה הלב "ניצה". בשונה מקאן ואנטיב, מדובר במטרופולין של ממש, שבו מתגוררים כמיליון תושבים. כידוע, זוהי אחת מערי התיירות המובילות בצרפת, וגם אותה פקדו במאה ה-19 תיירים אירופאיים רבים, לצד אמנים ידועי שם.

היעד הראשון שלכם בניס יהיה כמובן העיר העתיקה, מרחב צבעוני שבו סמטאות נהדרות ושוקקות חיים. ואם נתקלתם משום מה בתור ארוך של תיירים, דעו שהגעתם אל פנוקיו (Fenocchio Glacier), הנחשבת לאחת הגלידריות הטובות בצרפת כולה. נכון להיום, מוצעים בה 109 טעמים שונים, בהם גלידה בטעם שמן זית, קוויאר, בצל ובירה. בקיצור, זה לא המון לבקש וניל.

ואם כבר מדברים על אוכל, כדאי לדעת כי העיר העתיקה גדושה במסעדות, אך אחת המעניינות שבהן היא Chez Acchiardo. היא סגורה בסופי שבוע, מה שמעיד על ביטחונה העצמי, וגם על העובדה שלא מדובר בעוד מסעדת תיירים. אל תוותרו על "קקי של כלב" (Merda de Can, מנת ניוקי מקומית שנראית כמו, ובכן, אתם יודעים.

ניס משופעת במוזיאונים רבים, בהם מוזיאון צילום עכשווי, מוזיאוני אמנות בסגנונות שונים ועוד. חוויה מוזיאלית מעט שונה ממתינה לכם במוזיאון הספורט הלאומי (Musée National du Sport). יש בו ייצוג לרוב ענפי הספורט המוכרים, ותמצאו בו, בין השאר, פריטים אותנטיים מרגשים כגון אוסף לפידים אולימפיים מתקופות שונות, אופני עץ עתיקים משנת 1820, לבוש ספורט מתקופות שונות בהיסטוריה (שימו לב לבגדי הים האולימפיים הנושנים, העשויים בד), מתקן סימולציה לקרבות סיף כפפות אגרוף של כוכבי עבר מיתולוגיים, מחבטי טניס מתקופות שונות (כולל זה של רנה לקוסט, האיש והחולצה), סירת מרוץ משנת 1930 ועוד ועוד. לא חייבים להיות חובבי ספורט מושבעים כדי ליהנות כאן. גם חובבי אופנה והיסטוריה ימצאו פה את מבוקשם.

דרך מקורית לחוש את העיר באופן חוויתי תהיה באמצעות סגוויי (רכינוע, בעברית). חברת Mobilboard מפעילה סיורים מודרכים לתיירים ברחבי העיר, הנמשכים שעה או שעתיים. מומלץ לקחת את הסיור הארוך, החולף הן בעיר העתיקה והן על הגבעה שבראשה מצויה טירה העונה לשם הכללי "הטירה" (Le Chateau). מראש הגבעה ניבט נוף פנורמי מעורר השתאות של רצועת החוף הארוכה של ניס. כדי להגיע לראש הגבעה לא חייבים להשתמש בסגוויי. ניתן גם לעשות שימוש במעלית מיוחדת המטפסת מאזור החוף.

אזור קוט ד'אזור אינו רק חופים, ים ושמש. בהרים הנושקים לו ישנם לא מעט אתרי סקי, הפעילים בימי החורף. אך גם בקיץ יש לא מעט מה לעשות כאן, במרחק של כשעתיים נסיעה מניס, בשמורת הטבע הענקית מרקנטור (Mercantour National Park).

הנה, למשל, מקום קלאסי לצעוק בו "זאב זאב" וגם לקבל תשובה: חוות הזאבים "אלפא" (Alpha Parc Animalier) הוקמה במטרה לשמר את מעט הזאבים שנותרו בטבע בצרפת. רובם ניצודו במהלך השנים, וכעת נותרו במדינה כ-300 פרטים בלבד. בפארק זה מתגוררים 22 זאבים, המשמשים גרעין רבייה לעתיד. בכניסה לפארק צופים בסרט מקסים על המיתוס שנקשר בזאבים ובקשר ההיסטורי שלהם עם בני האדם (הסרט בצרפתית. ניתן לבקש אוזניות עם תרגום לאנגלית). לאחר מכאן יוצאים לצפות בהאכלות של הזאבים - מראה בלתי נשכח. ההאכלות נערכות מדי יום בשעות 11:15, 12:00 ו-15:45, וכדאי לתזמן את ההגעה שלכם בהתאם. הילדים יהיו מהופנטים. ואם כל הטבע הזה עשה לכם חשק לחלץ את העצמות, כדאי לדעת כי בחווה מתפתל Wild Trail - מסלול טיול קצרצר ומסומן שחולף ביער.

כאמור, ההרים והנחלים באזור שמורת מרקנטור מהווים מרחב אהוב במיוחד על חובבי קניונינג (Canyoning). עבור מי שלא מכיר, יש מי שהגדיר זאת היטב: קניונינג הוא כמו לשוט בסירת רפטינג - רק בלי הסירה. ואם זה נשמע לא הגיוני, כדאי לדעת שזה נראה הרבה פחות הגיוני. מצד שני, זה כיף גדול ובעיקר ממכר. בבסיס החוויה מעבר בקניונים ונחלים, תוך דילוג יצירתי על מכשולים, קפיצות מראשי מפלים וטיפוס על מצוקים וסלעים. יש מספר חברות טיולים שעמם תוכלו לחוש זאת, אך לפני כן מומלץ לבקר ולהתאמן בפארק וזוביה, המוזכר בתחילת הכתבה. המקום נפתח ממש לפני חודשים ספורים בלבד, ומעבר להדמיית קניונינג, הואר כולל קירות טיפוס לרוב וגם מערות-דמה צרות, שבתוכן יש לנווט בעזרת פנס ראש והרבה אינטואיציה. מיועד לגילאי 10 ומעלה.

למידע על אפשרויות לינה, מסעדות אטרקציות ומסלולים באזור
http://www.frenchriviera-tourism.com.

הכותב היה אורח לשכות התיירות בערי קוט ד'אזור וחברת אייר פראנס, שתפעיל 4 טיסות ישירות בשבוע מתל אביב לניס במהלך הקיץ (22 ביולי עד 9 בספטמבר).