וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"בוקר ראשון באירופה": מסע בעקבות מסע

14.9.2014 / 14:35

במשך שנים רבות טיילה הסופרת תלמה אדמון באירופה ונכספה לאין-ספור מקומות מיוחדים. בספרה "בוקר ראשון באירופה" היא נותנת הצצה לרגעים קטנים, היסטוריים ותרבותיים שחולפים מבלי לשוב אצל כל מטייל שפוקד את היבשת

מבצר אלקאסאבה מתוך הספר בוקר ראשון באירופה. תלמה אדמון,
אירית במבצר אלקאסאבה, ספרד/תלמה אדמון

הסופרת תלמה אדמון נכספה לאירופה שנים רבות, עד שגברה על חרדת טיסה. בספרה "בוקר ראשון באירופה" (בהוצאת זמורה- ביתן) היא מתארת את שמחת השהות במקומות קטנים באירופה השופעת היסטוריה, תרבות, נוף ירוק ובני אדם שמתרגשים לשמע המלה "ישראל".

במלים ובתצלומים יצרה המחברת סיפור של טיול מרתק, שעשוי להצית בקורא רצון להגיע אל שפת נהר או לרגלי טירה. התעתיק הלועזי של שמות המקומות יסייע למי שיחפש מידע אינטרנטי. הנה אחד הפרקים מספרה.

אירית במבצר - גרנדה (Granada), אנדלוסיה, ספרד

זאת היא אירית היושבת בחצר מבצר אלקאסאבה. שרידי המבצר עומדים על אותה גבעה הנושאת את ארמון אלהמברה. אל המבצר הולכים בנחת. מכאן נשקפה העיר גרנדה לפני שהמו?רים הגיעו לכאן והקימו במאות ה-13 וה-14 את אחד מפלאי העולם. הם יצרו מחול עיצובי מ?פ?עים מאבן, עץ, מים, מקרמיקה ומערוגת פרחים כדי ששליטיהם ינהלו את הממלכה מתוך מרחב אסתטי, מוקפים יפעה מאופקת.

הסימטריה של פיתוחי העץ תבעה עידון וצייתנות, אלא שהסך הכול - ההיכלות, המזרקות והגינות, פתחים מקושתים, קמרונות ומדרגות, מרפסות ועמודים מעוטרים בקפידה - עלול היה להעתיק את נשימת מגיני הארמון ולהסיח את דעתם.

האם בגלל היופי המחושב נסוגו המורים מפני הנוצרים, שלא ידעו להעריך את שכיית החמדה שנגלתה להם על גבעת גרנדה? האם התהלכו בכירי המוסלמים בין הערוגות, סגורים בתוך שקט שרק פכפוך המזרקות נוגן בו, ושכחו שהאויב אורב תמיד, ממתין לתנומתם על שפת בריכה שחזית היכל מתהפכת במימיה הצלולים?

לפני הכניסה לאחד המעברים המקורים המוליכים אל בריכה עטורה אכסדרות מוצללות, יש לבקר בחצר הפנימית של המבצר. האביב תקף אותנו כשעלינו ברגל מן העיר, והייתה בו תערובת סואנת של רוח חריפה וקרה עם שמש נוקבת. באותם משבים נבללו ניחוחות של פריחת הדרים.

קודם לכן ישבה אירית על ספסל בכיכר מרכזית בעיר (מכוניות רעשו והצחינו סביב), וקראה לפנינו מתוך ספרה של רנה ליטוין "חלום וברונזה", ביוגרפיה רוחנית של פדריקו גרסיה לורקה. המשורר והמחזאי המזוהה עם הנוף והלך הרוח הכפרי של דרום ספרד, נולד בעיר קטנה (פואנטה ואקרוס), כשלושים ק"מ מגרנדה. אירית התמסרה לספר בנסיעתנו על פני מישורי אנדלוסיה, וכשקראה מתוכו בקול לכדה אותנו בהתלהבותה. לורקה נרצח בידי פאשיסטים ב-1936 בבית קברות בגרנדה, ואומרים שגווייתו הושלכה לקבר אחים מחוץ לעיר.

אבל עכשיו היתה אירית מרוכזת בספר ירוק מתוצרת מישלן, וקיר עתיק גונן עליה מפני הרוח. תפרחות מורן גחנו לקרוא איתה. בגבה נגה אור אדמדם מתשבץ האבנים השונות בצורה ובגוון, ובתוכן אף שורות של לבנים מסותתות בעדינות.

אני אוהבת את הרגע שבו אירית קוראת על הספסל בחצר מבצר עתיק מעל העיר של לורקה. זהו מן הרגעים נעדרי המאמץ שבהם הכול תואם. ידיה של אירית אינן מניחות לספר להימלט, גון מעילה דבק באבנים שמאחוריה, העפר שמתחת לנעליה שוקט עכשיו. לפנים רמסו אותו חיילים שבאו מהדרום או מהצפון. אך בהבזק הרגע הזה מותר להאמין שהנצח שייך לאמנות ולא למלחמה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully