תחרות הצילום הבינלאומית "ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת" (Wiki Loves Monuments), שהתקיימה זו השנה השנייה בישראל, במקביל ל-52 מדינות ברחבי העולם, הגיעה לסיומה, לאחר ש-370 אלף תמונות הועלו על ידי משתתפים מרחבי העולם, ביניהן 7,000 תמונות מישראל.
עשר תמונות ישראליות מובילות נבחרו להמשיך לתחרות הבינלאומית, בה צוות השיפוט הבינלאומי יבחר את התמונות הטובות ביותר מבין המדינות המשתתפות, ויעניק פרסים, ביניהן טיסה להונג קונג ואירוח בכנס "ויקימניה", הוועידה הבינלאומית של תנועת ויקימדיה.
במקום הראשון זכתה תמונתו של פיני בירמן "יפו בלילות במבט מהים", מקום השני זכתה תמונתו של ראובן ברנר "כנסיית פטרוס הקדוש", ובמקום השלישי זכתה תמונה של "הכנסייה האתיופית בירושלים" של יהודה אסולין.
החל מיום א', ה-10 בנובמבר 2013, יוצגו עשר התמונות שעלו לגמר, וכן התמונה חביבת הקהל בתערוכה שתוצג בגלריית הסנטר, קומה 1-, דיזנגוף סנטר תל אביב. התערוכה פתוחה לקהל הרחב עד סוף נובמבר.
מקום ראשון: יפו במבט מהים בלילה
מתחם יפו העתיקה הוא האזור שבו העיר יפו היתה ממוקמת לאורך ההיסטוריה. כיום מתייחסים ליפו העתיקה כאל השטח שהיה מוקף בחומות במהלך המאה ה-19. המתחם ממוקם בראש גבעת הכורכר של יפו ובמדרונותיה, והוא נתחם במזרח ברחוב יפת ובדרום ברחוב לואי פסטר, הממוקמים בתוואי החפיר של חומות העיר. יפו העתיקה של ימינו נבנתה מחדש בראשית המאה ה-19, לאחר שניזוקה במלחמות של נפוליאון וכן בתים רבים נחרבו ברעידת אדמה בשנת 1837.
מקום שני: הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית
כנסיית פטרוס הקדוש, או הכנסייה הרוסית, היא כנסייה רוסית- פרבוסלבית השוכנת באבו כביר בדרומה של תל אביב. הכנסייה נקראת על שמו של השליח פטרוס הקדוש, ולפי המסורת הרוסית-פרבוסלבית, במקום זה ניצב בית שמעון הבורסקאי, בו התארח פטרוס עת שהה ביפו. מסורת זו ממשיכה וגורסת כי בחלקת הקברים הצמודה לכנסייה, נקברה גם טאביתא, אותה הקים פטרוס מן המתים. פנים הכנסייה מעוטר בעושר רב, ובכיפה נראית דמותו של ישו, וסביבו שמונה מלאכים מכונפים על רקע זהוב.
מקום שלישי: הכנסייה האתיופית בירושלים
כנסיית ק?ידאנה מ?ה?ר?ת (בעברית: ברית הרחמים) ברחוב אתיופיה בירושלים. הכנסייה הוקמה בכספי קיסר אתיופיה בשנת 1882. בשנת 1893 התקיים טקס חנוכת הבית. הכנסייה בנויה על פי דוגמת כנסיות באתיופיה - צורתה עגולה וקודש הקודשים נמצא במבנה נפרד במרכז הכנסייה. גג הכנסייה מכוסה בכיפה שחורה ועליה צלב אתיופי במרכזה. הכניסה לגברים ממוקמת בצדה הצפון מערבי וכניסת הנשים בצד הדרום מערבי.
מקום רביעי: תחנת אוטובוס מימי המנדט הבריטי בג'יסר אל מיג'מה, עמק בית שאן
ג'יסר אל מיג'מה היה יישוב בעמק בית שאן בו היה ממוקם מעבר גבול וכן תחנה של רכבת העמק - תחנת גשר, או בשמה הערבי "באלט אל-מאחטה" - השישית מבין שמונה התחנות המקוריות לאורך המסילה. עם בנייתה היתה תחנה זו הנמוכה בתחנות הרכבת בעולם כולו. 500 מטרים מצפון לתחנה זו הוקמה ה"קרנטינה" - תחנת הסגר לבעלי חיים אשר יובאו לארץ ישראל מסוריה. מבני התחנה נהרסו לאחר קום המדינה כדי שלא ישמשו מקום מסתור למחבלים. בעת פעילותה שימשה התחנה את יושבי המושבה מנחמיה וקיבוץ גשר.
מקום חמישי: חוות חפציבה
חוות חפציבה היתה חווה חקלאית שפעלה משנת 1906 ועד פירוקה בשנת 1929 בסמוך לשכונת חפציבה שבחדרה, על הגדה הדרומית של נחל חדרה. שטח החווה, 500 דונם, נכלל בשטח שרכש יהושע חנקין בשנת 1891 שעליו הוקמה העיר חדרה. בשנת 1906 קנה אהרון אייזנברג (1863 1931), ממייסדי רחובות, את שטח החווה עבור "אגודת נטעים". בשנים שלפני קום מדינת ישראל שימש המקום לאימוני "ההגנה".
מקום שישי: קזינו בת גלים
קזינו בת גלים היה מבנה בשכונת בת גלים בחיפה ששימש לפעילויות קהילה ופנאי משנות ה-30 של המאה ה-20, אך נהרס לאחר שנים, וכיום ניצב במקומו שלד בטון. חרף שמו, לא שימש המקום מעולם כקזינו.
ב-1934 הכריז הוועד לפיתוח בת גלים על מכרז לפתיחת הקזינו בשכונה. מלאכת התכנון הופקדה בידיו של אלפרד גולדברגר. הקזינו היה חלק ממכלול שלם שכלל מסעדה, אולם נשפים, בריכת שחייה אולימפית וחוף ים מוסדר. תכנון המבנה היה חדשני לתקופתו, וכלל עמודים שהוקמו בתוך הים. חלק מרצפת המבנה היה עשוי זכוכית, שדרכה ניתן היה להבחין בגלי הים המכים בחוף מתחתיה.
מקום שביעי: בית ויצמן ברחובות
בית חיים ויצמן (ידוע גם כווילה ויצמן) היה ביתו הפרטי של נשיא מדינת ישראל הראשון, ד"ר חיים ויצמן, ורעייתו ד"ר ורה ויצמן. הבית שוכן על גבעה ברחובות, שהיא כיום חלק מקמפוס מכון ויצמן למדע. המבנה ידוע כיצירת מופת אדריכלית של האדריכל היהודי אריך מנדלסון. תכנון המבנה החל בשנת 1934, והמבנה נבנה בשנים 1936-1937. המבנה תוכנן בסגנון הבינלאומי אך מתאפיין באלמנטים רבים אשר מבדילים את מנדלסון, כמו ברבים מבנייניו, מהצורות המקובלות של הסגנון. המבנה בנוי באופן סימטרי, ושואב חלק מהשראתו מווילה קפרה של אנדראה פלדיו. המבנה מאורגן סביב חדר מדרגות עגול דמוי רוטונדה, אותה ניתן לראות בתמונה.
מקום שמיני: גשר רכבת העמק מעל נחל יששכר שבעמק בית שאן
בבית שאן הוקמה התחנה החמישית מבין שמונה התחנות המקוריות של רכבת העמק. התחנה נקראה בתחילה "ביסאן", כשמו הערבי של המקום. בתחילת המאה ה-20 היתה בית שאן עיירה ערבית קטנה ומוזנחת, והסולטאן הטורקי החליט על הקמת התחנה במקום כדי לעודד התפתחות כלכלית שתביא לעליית תשלומי המסים באזור זה. תקוותיו של הסולטאן נתבדו, ורק עם תחילת ההתיישבות היהודית בבית שאן החל המקום להתפתח.
מקום תשיעי: שדרת העצים בכניסה לגן מנשה
גן מנשה הוא גן בצפון-מערבה של העיר כפר סבא, ממערב למושב גן חיים ומצפון לשכונת עלייה. שטחו 218 דונם ובלבו גבעה עליה נטועים עצים גדולים בני כ-90 שנה, בהם אורן הצנובר, פיטולקה דו ביתית עם גזע ענק ושורשים גדולים וטקסודיון דו טורי (ברוש הביצות). אל הגן מובילה שדרת ברושים ארוכה ומרשימה. הגן קרוי על שמו של הברון פליקס דה מנשה, מנהיג בכיר בקהילה היהודית במצרים, דמות מרכזית בכלכלת מצרים ומראשוני הפעילים הציונים מבין יהודי צפון אפריקה. הברון דה מנשה רכש את הפרדס עליו ניצב הגן בשנת 1936, ותכנן להקים במקום את ביתו. הוא נטע את הגן הגדול, אך הבית לא הוקם מעולם, והגן הפך לאחד הגנים הפרטיים הגדולים והמרשימים ביותר בארץ.
מקום עשירי: נמל יפו
נמל יפו הוא נמל בחופה של יפו, ונחשב לאחד הנמלים העתיקים בעולם. הוא מוזכר כבר בספר יונה, כנמל שדרכו ברח יונה הנביא לתרשיש: "ו?י??ק?ם יו?נ?ה ל?ב?ר?ח? ת??ר?ש??יש??ה מ?ל??פ?נ?י י?ה?ו?ה ו?י??ר?ד י?פו? ו?י??מ?צ?א א?נ?י??ה ב??א?ה ת?ר?ש??יש?..." (ספר יונה, פרק א', ג). נמל יפו היה הנמל הראשי של ארץ ישראל עד לאמצע תקופת המנדט הבריטי. בשל מי הנמל הרדודים, הספינות עגנו מערבית לסלעי החוף (בעבר לא היה שובר גלים), והנוסעים הורדו מן הספינות לחוף בסירות. שלטונות המנדט שיפצו את הנמל ובנו שובר גלים מבטון על סלעי החוף ועל טבלאות הגידוד. בנוסף הוקמו מחסנים גדולים, מגדלור ובית מכס ומנהלה שהוקם בסגנון הבינלאומי.