"רוב התגובות שאני מקבל מאנשים נשמעות זהות. אומרים לי 'וואו! כבר שנים אני חולם לעשות את זה!'". אז אולי זה יישמע קצת יומרני מצדי, אבל אני לא ממש מבין אותם. אצלי זה לא היה חלום של שנים. אצלי זה היה חלום למשך 3 חודשים בלבד. חלמתי - ועשיתי", אומר בחיוך יואב משה. יואב (29), במקור מהוד השרון, גר באוטובוס. או יותר נכון, במידי-בוס - אוטובוס בגודל ביניים. מספיק גדול כדי לחיות בו בנוחות, מספיק קטן כדי לטייל ולהגיע איתו למקומות מבודדים בטבע.
יותר פשוט מזה?
הכל החל לפני כשנה וחצי, לאחר נדודים בלתי פוסקים בין דירות שכורות וסאבלטים. "זה די נמאס לי. רציתי להיות בכמה מקומות במקביל. איך אפשר בכלל לעשות זאת?" הוא מספר.
במהרה עלה הרעיון לרכוש אוטובוס ישן, או "אוטו-בית", כפי שהוא מכנה אותו. "מאחר שהיכולת הטכנית שלי לא היתה גבוהה, חשבתי לקנות משהו מוכן, אבל די מהר הבנתי שאף אחד לא יוכל לבנות עבורך את הבית שלך, כמו שאתה רוצה אותו", הוא אומר. וכך, היכולת הטכנית של יואב, מתכנת מחשבים במקצועו, הלכה והשתפרה תוך כדי תנועה. תרתי משמע.
הוא מצא אוטובוס מרצדס 814D שנת 95 - והתאהב. כדי לנהוג בכלי החדש, ולא רק לגור בו, היה עליו להוציא רישיון משאית. בתחילת הדרך נעזר באביו, ובעת האחרונה, גם באמו. וכך, החל האוטו-בית להיראות יותר ויותר כמו בית-אוטו. כך, הלוחות הסולריים לייצור חשמל או מערכת חימום המים, זכו לאותה חשיבות כמו תקרת העץ הדקורטיבית או השטיח הארוג.
אני נפגש עם יואב בלב שדות ירוקים במערב הוד השרון. הוא מזמין אותי להיכנס לממלכתו הניידת. על המיטה הגדולה אני מבחין במחשב נייד ולצדו ספר מרוט של משורר אמריקאי בשם דונלד הול. אני מודה שמעולם לא שמעתי על האיש. "אתה בסדר", הוא אומר. "מאז שאני חי באוטובוס, אני פשוט קורא המון".
בימים יפים, אני אוהב לעבוד על הגג של האוטובוס
האוטו-בית כולל ספה שהופכת למיטה, שולחן, שירותי קומפוסט, מקלחון עם מים חמים, מטבח עם כיריים, מגרות אחסון ומקרר, גיטרה, חליל וגם קובייה הונגרית. "על פטפון ויתרתי בסוף. גם כי הוא תופס מקום רב וגם כי לפעמים אני חונה בשיפוע - ושיפוע לא עובד טוב עם פטפון".
סליחה על השאלה הפולנית, אבל ממה אתה חי?
"אני עוסק בתכנות ובאבטחת אתרים. יש לי מחשב נייד וראוטר, כך שאני יכול לעבוד מכל מקום. בימים יפים, אני אוהב לעבוד על הגג של האוטובוס, מול הנוף".
אתה ממש נווד דיגיטלי. אז כמה שעות ביום אתה עובד? יואב צוחק במבוכה ומסגיר כי "אם אני עובד שעתיים וחצי - זה נחשב יום ממש פרודוקטיבי". מצד שני, אין ספק שדרך החיים הזו חסכונית למדי, בהתחשב שעובדה ששכר דירה, ארנונה וחשבון חשמל הם מושגים שיואב כבר שכח מזמן.
האוטובוס עצמו, בשל גילו המתקדם, עלה 12,000 שקלים בלבד. לדבריו, כדי להביא רכב כזה למצב של בית, עם חשמל, גז, מים זורמים יש צורך להשקיע לפחות 40,000 שקלים נוספים. "אפשר כמובן גם להגיע לסכומים הרבה יותר גבוהים. אני למשל, לא השקעתי אפילו שקל אחד על המראה החיצוני של האוטובוס - גם כדי שהוא לא יקרוץ לגנבים, וגם כי זה נראה לי מיותר. חשוב לי שהבית שלי יהיה יפה מבפנים. החוץ פחות מעניין אותי".
כל מקום הוא סיפור
"בית הוא המקום שבו אתה חונה" קוראת כרזה צבעונית באנגלית התלויה על המקרר של יואב. ניכר שהוא מיישם את ההצעה הזו בכל רגע נתון. הוא נוסע אל אזור שמוצא חן בעיניו, עוצר, שולף מתא המטען אופניים חשמליים, עושה סיבוב-סקר בשטח ומחליט היכן להחנות את האוטובוס לימים הבאים.
איך נראה סדר יום שגרתי שלך?
"יחסית למי שלא עובד במקום מסודר, אני מתעורר מאוד מוקדם. בערך בשש וחצי. אני מכין ארוחת בוקר, עובד קצת, ואז מנגן בגיטרה או בחליל, מטייל באופניים בסביבה, מבשל ארוחת צהריים ולפעמים גם מזמין חברים שגרים באזור, טובל בנחל בכיף, ואם מדובר בירדן - אז ממש 'עושה בריכות' נגד הזרם".
אתה לא חושש להיות לבדך בטבע? אתה בכלל מצליח להירדם בלילות?
"מאז שקניתי את האוטובוס, אני ישן הכי טוב שישנתי אי פעם. אני רואה את הכוכבים מהחלון - ונרדם מיד. הטבע ממש לא מפחיד אותי. מה שמפחיד לפעמים זה דווקא האנשים בטבע. כשאני מעביר לילה על פסגת הר בגולן, לא יללת התנים מלחיצה אותי - להיפך. אבל מתרגלים. אני כמעט לא חושב על זה, ועד היום שום דבר לא קרה".
כיצד אתה בוחר את היעדים שלך?
"זה מאוד תלוי. בקיץ, אני מאוד אוהב להיות ליד הים ולגלוש הרבה. אני גם מבלה זמן רב בגולן ולאורך נהר הירדן".
מטבע הדברים, מי שחי בדרכים, זוכה לשפע של חוויות הרודפות אחריו ללא הרף. כל מקום הוא סיפור. הוא התחפר בחול ליד מעיין צבי, פגש כמה חבר'ה שחילצו אותו ונגרר עמם למסיבה פסיכדלית באישון לילה, הוא אכל עגבניות מרוססות יתר על המידה ליד הירדן וקיבל הרעלת קיבה בלתי נשכחת, הוא העמיס 9 חברים ועלה איתם לגולן בנסיעה שהפכה במהרה למסיבה מוזיקלית בסגנון וודסטוק, הוא פגש נחש שחלף בין רגליו כשעבד על מחשבו מול נחל, והוא בעיקר פגש אנשים. המון אנשים. "אני יוצר חברויות רבות בדרכים, אבל מדובר באנשים שכנראה לא אפגוש שוב, כי אני לא אוהב לחזור למקום שבו כבר הייתי. הרי לא הייתי עדיין בכל המקומות, ויש עוד הרבה מה לראות".
לפטופ מול הנחל: לעבוד עירום בטבע
התקופה הזו, שבה אתה נמצא בטבע זמן כה רב, שינתה אותך?
"חברים אומרים לי שנעשיתי איטי. אבל באמת שאין לי לאן למהר. קשה למהר כשאתה נמצא במקום שבו אתה רוצה להיות. האוטובוס בהחלט שינה אותי. הוא הביא אותי למקומות וגרם לי לפגוש אנשים רבים, חלקם מאוד שונים ממני. כשאתה בדרכים, הראש שלך נפתח".
אתה חי חיים פשוטים. זה מעורר קנאה.
"גיליתי שאם אתה רוצה לחיות חיים פשוטים, הציוויליזציה מגבילה אותך, אז אתה צריך לעזוב אותה ולצאת לדרך. הרבה יותר קל לחיות הרחק מאנשים. בקיץ, כשחם לי - אני פשוט מתפשט. לפעמים אני גם עובד עם הלפטופ מול הנוף, עירום. אפשר לעשות את זה בתל אביב?"
אגב עירום, בוא נדבר על דייטים. אפשר בכלל לנהל מערכות זוגיות כשאתה בדרכים? איך בנות זוג פוטנציאליות מגיבות?
"זה מעניין, כי האוטובוס משמש עבורי פילטר מצוין. כי מי שלא רוצה אותי בגלל דרך החיים שלי, כנראה שלא היינו מסתדרים גם אם לא הייתי גר באוטובוס. שלשום למשל יצאתי עם מישהי שמאוד התלהבה מהעניין. במקרה הזה, הדייט הוא בעצם שילוב של שלושה דברים טובים: זה גם 'לבוא אלי', זה גם 'לבוא לצימר' וזה גם 'לבוא איתי לטיול'", אומר יואב, חצי צוחק, חצי מבויש.
שאלה של בדידות
לדבריו, רבים ממכריו בטוחים שמדובר בכיף גדול ומתמשך. "תבין, זה לא נופש. זה הבית שלי", הוא אומר, ומוריד מעט את ענן הפנטזיה אל קרקע יציבה. "תהליכי הרישוי והביורוקרטיה שהיתה כרוכה בכך היו מאוד מתסכלים. אני אפילו לא יכול לתאר לך עד כמה. אבל עכשיו הכל בסדר. אני אוהב את אורח החיים הזה ולא מוכן לוותר עליו, אבל חשוב להבין שהחיים באוטובוס דורשים התארגנות מסוימת. כל בנאדם שפותח ברז בבית, מצפה שייצאו ממנו מים, נכון? אצלי זה דורש התארגנות מוקדמת. אז נכון, יש לי מיכל של 350 ליטר, אבל צריך למלא אותו, כדי שלא אתקע בלי מים בדיוק כשאני צריך אותם. לפעמים חברים באים לישון אצלי, בשטח, ואני צריך להזכיר להם לא להתפרע על המים כשהם מתקלחים בערב או מצחצחים שיניים בבוקר".
מעבר לכך, באופן טבעי יש לרוקן את שירותי הקומפוסט אחת למספר ימים, לתקן דברים שמתקלקלים, לדאוג לתחזוקה שוטפת ועוד. "מה שכן, לנקות את האוטובוס מבפנים זה כלום עבודה. כמה דקות - וזהו", הוא מודה בחיוך.
אתה לא מרגיש בדידות לפעמים? "ברור שכן. אבל מצד שני, אני בוחר את הנוף שלי. אם אני חונה שבוע על ראש הר נידח ומתחיל להתגעגע, אני נכנס לאוטו ונוסע לחברים לכמה ימים. בעיני זו פריבילגיה לבחור את האיזון בין מתי מתחשק לי להיות לבד ומתי מתחשק לי להיות עם אנשים".
ומה תעשה כשתהיה ממש גדול? "יום אחד האוטובוס ישבוק חיים. וכשזה יקרה, אני אמצא לי קרקע חקלאית, ופשוט אבנה סביב האוטובוס - אוסיף לו חדרים, והוא ימשיך לשמש אותי כבית".
ניכר שאי אפשר שלא להידבק מההתלהבות של האיש החייכן הזה, שבחר לנתק את עצמו מהכבלים הבורגניים ולחיות בדרכים. בעיניי, יואב הוא איש מעורר השראה. מאותם יחידי סגולה שמציבים מול הפנים שלך מראה גדולה ושואלים "אז רגע, ככה אתה רוצה לחיות את החיים שלך?".
הבלוג של יואב משה.
